פוליטיקה עכשיו 1
ליידי קתרין אשטון ? תתלבשי חם
הסיפור הבא מעלה כמה תהיות כלליות על אנשים, תרבות והיסטוריה. אבל קודם הסיפור ובקיצור: ליידי קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי, נפגשה באיסטנבול עם סעיד ג'לילי, ראש צוות המשא ומתן לענייני גרעין מטעם איראן.
תמונות של השניים פורסמו בעיתונות האיראנית תוך שימוש בפוטושופ ? קו הצווארון של החולצה שלבשה אשטון נמתח עד לצווארה כך שייראה גבוה יותר ממה שהיה במציאות או באיראנית: צנוע יותר.
לפני שאפצח בתהיות, חשוב לי להדגיש שהיתממות לא הולכת להיות פה. זה לא רק בראש של האיראנים. גם בארץ זה מקובל למדי, אפילו שאנחנו מעדיפים להתעלם. מישהו זוכר שלפני כמה וכמה שנים טופלה באופן דומה תמונה של שחקני תיאטרון הבימה בפרסומת לעונת המנויים? אני זוכרת.
בתמונה נראו מיטב שחקנינו לבושים בהידור רב בשתי שורות. בשורה הראשונה ישבה, בין השאר, גילה אלמגור. מאחוריה עמד שלמה בר-אבא כשידו מונחת על כתפה ושניהם משדרים כבוד ויוקרה. טענות רבות הועלו נגד חוסר הצניעות בתמונה, ובחלק מהכרזות שנתלו ברחבי הארץ הושחרה כף ידו של בר-אבא כדי לא לפגוע ברגשות הציבור.
ועכשיו לתהיות. תשובות לא תהיינה פה, רק שאלות: האם ברומא אכן תנהג כרומאי? האם דיפלומטית בכירה לא אמורה להכיר את מנהגי המקום שאליו היא מגיעה ואת הקונוונציות של בני שיחה? האם יש בלבושה משום הצהרה? האם יש כאן עניין שקשור לכך היא אישה? או אדם מערבי? או פוליטיקאית? מה מתוך החומר שמגיע אלינו באמצעי התקשורת הוא "אמיתי"?
המועמדת
מירנדה למברט ? מלכת הקאנטרי החדשה
גם אני עקבתי בעניין השבוע אחרי הרוחות הסוערות בעולם מוזיקת הקאנטרי. רק לפני כמה חודשים כתבתי כאן על טיילור סוויפט הענוגה, והנה מהפך: השבוע הוכרזו המועמדים לפרסי ה-Academy of Country Music ונראה שבזמן שסוויפט התעסקה עם ג'ייק ג'ילנהול מישהי אחרת החלה לטעון לכתר מלכת הקאנטרי החדשה.
קוראים לה מירנדה למברט ויש לה שבע מועמדויות בשש קטגוריות ? שני קליפים שלה נמצאים ברשימת המועמדים לפרס בקטגוריית הקליפ הטוב ביותר.
למברט, טקסנית בת 27, היא כל מה שאנחנו חושבים עליו כשאנחנו חושבים על מוזיקת קאנטרי. כלומר, היא מגלמת את רוב הקלישאות שרווחות בקרב הישראלים על המוזיקה הזו: אבא שלה היה שריף שלימד אותה לצוד צבאים, היא התחילה את קריירת השירה שלה לאחר שהוריה לקחו אותה לקונצרט של גארת' ברוקס, השתתפה באינספור תחרויות שירה לחובבים ו… בן הזג שלה, שגם הוא זמר קאנטרי, התארס לה לאחר שביקש את ידה מאביה. הכי המערב הפרוע!
הכוכבת
הלן מירן ? לסבתא יש גלגלים
השבוע נערכה בלונדון הפרמיירה לסרט הבריטי החדש "Brighton Rock" (הגרסה הקולנועית השנייה לרומן בשם זה מאת גרהאם גרין) וצלמי הסלבס חגגו על כוכבת הסרט, דיים הלך מירן, שהצטלמה על גבי קטנוע וינטאג'י מהסוג שנראה בסרט – רק הרבה יותר זוהר ומעוצב, כמובן.
כפי שראינו כאן בשבוע שעבר, נשים וכלי רכב דו גלגליים מצטלמים נהדר ביחד. ומירן המלכותית תמיד מצטלמת טוב. רק נשאלת השאלה למה כל, אבל כל, הכתבות שסיקרו את הפרמיירה התמקדו במירן ובקטנוע. הכותרות התחרו זו בזו בהמצאת שנינויות שקשורות לגילה של מירן, לעובדה שהייתה נערה בתקופה שבה מתרחשת עלילת הסרט (אמצע שנות ה-60), לקטנוע ולמה לא. הניחוש שלי: הסרט לא מעניין מספיק והכוכבים הראשיים שלו, סם ריילי ואנדריאה רייסבורו, עדיין אלמוניים למדי.
הסרט יעלה לאקרנים בסוף השבוע הזה ואתם מוזמנים להציץ בטריילר ולהחליט בעצמכם אם אתם מתגעגעים לתקופת המודס והרוקרס, ולקטנועים שרכבו עליהם ללא קסדות כדי לא להרוס את התסרוקות נוטפות הברילנטין.
פוליטיקה עכשיו 2
סוזן מובארכ ? איפה את?
בלונדון, תודה ששאלתם. איפה שהייאוש נעשה יותר נוח. כי אם כבר גלות, אז לפחות שהטלוויזיה תקלוט שידורים מהמהומות בבית שאפשר יהיה להבין אם חוסני מצטרף ומתי.
ובכל מקרה, גם שם היא לא לבד. דיווחים בתקשורת מוסרים כי שני בניה, עלא וגמאל, ובני משפחותיהם הצטרפו אליה. למה לונדון? חוץ מכל הסיבות הברורות שבגללן גם אתם ואני היינו מסמנים את לונדון כיעד הבריחה המועדף עלינו, השמועות גורסות כי למובארכ ? שאביה היה מצרי ואמה הייתה וולשית ? ולבניה, יש אזרחות בריטית שמקלה עליהם מאוד לנוע בין המדינות, בלי להתעכב בעניינים מיותרים במעברי הגבול.
בינתיים הטוויטרים של המתחזים לסוזן ולחוסני מובארכ, מצייצים בקולי קולות, והם מקור לא רע להבנת הלך הרוחות אצל שכנינו. עיון קצר מעלה שמשפחת מובארכ נתפסת בקרב הציבור כענף של משפחת סדאם חוסיין ? משפחת הון-שלטון מושחתת מן היסוד. הכאילו טוויטר של סוזן מובארכ מלא בציוצים המתייחסים לתאוות הנעליים והתכשיטים שלה, ולמה שיעלה בגורלם לאחר שברחה מן המדינה. נו, אומרים שבלונדון אנשים יותר אדיבים.
הישראלית
ד"ר דינה ון דייק ? פועלי כל העולם מדברים על הרגשות שלהם
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב פרסמה השבוע חדשה מהסוג שעושה לי חשק לחזור ולכבוש בסערה את ספסלי האקדמיה (אימא, אני לא אומרת שזה באמת יקרה. לא כרגע. אולי בהמשך. לא, אין מה לרוץ לספר לדודות). ד"ר דינה ון דייק מהמחלקה לניהול מערכות בריאות זכתה בפרס המאמר הטוב ביותר מטעם International Academy of management and Business על מאמר שכתבה עם ד"ר רונית קרק מאוניברסיטת בר-אילן.
המאמר הזוכה עוסק בהשפעת סגנונות מנהיגות על תוצאות ארגוניות שונות – המוטיבציה של העובדים למלא את המשימות המוטלות עליהם, המחויבות שלהם למקום העבודה, היצירתיות שהם מגלים בעבודה. מתברר שמוטיבציה אינה משהו שמגיע רק מהעובדים עצמם, אלא שלמנהלים יש השפעה על רמת המוטיבציה של העובדים ועל האופן שבו הם מתעלים את המוטיבציה הזו לטובת הארגון. את המחקר שתוצאותיו התפרסמו במאמר ערכו החוקרות בקרב צוותים של מוקדני שירות ומנהליהם הישירים, 343 עובדים ו-57 המנהלים הישירים שלהם.
כמי שעבדה פעם במשהו דומה למוקד שירות ושאחראי המשמרת שלה נהגו להשתמש בסנקציות מסוג רכילות וכאפה (מי שעבד היטב זכה לשבת ולרכל עם אחראי המשמרת. מי שהיה איטי קיבל כאפות עדינות על העורף ? כשאתה מחובר באוזניות לטלפון ולמחשב אתה לא ממש יכול להסתובב ולמחות) אני מוצאת את הנושא הזה ואת שדה המחקר שלו מרתקים במיוחד. מה גם שרבים מן העובדים במוקדי שירות הם אנשים צעירים, שזו העבודה הרצינית הראשונה בחייהם, ובה הם נחשפים להרגלי סביבת עבודה שיכולים או עלולים ללוות אותם הלאה לעבודות הבאות שלהם.
ד"ר ון דייק עוסקת במחקר של מוטיבציה בעבודה, הדבר החמקמק הזה שכולנו תרים אחריו, וכן היא חוקרת משובים (פידבקים) ואת ההשפעה שיש להם על ביצועי העובדים ותחושותיהם.