פטנג'לי כתב באחת הסוטרות שלו "איננו בני אדם החווים רוחניות, אנחנו ישויות רוחניות החוות אנושות". מבחינתי, משפט זה מסכם את מהות החיים. האדם נמצא פה כדי לחוות אנושות ולהתפתח, אושר, עצב, אהבה, סבל, ויאוש הם מרכיבים אנושיים, הם חלק מתהליך ההתפתחות האבולוציונית האישית של כל אחד מאיתנו. צריך לחוות אותם, צריך לעבור דרכם, צריך לחיות אותם, צריך להיות מעורב בהם לחלוטין, צריך להבין אותם וללמוד מהם, צריך לחיות באופן טבעי לא מלאכותי, צריך לחיות דרך הלב לא דרך השכל. אינך צריך להשתחוות לאף פסל, אינך צריך לסגוד לאף ספר, אינך צריך להדחיק את הטבע שלך עבור אף ארון כדי לזכות בדתיות. דתיות היא לא משהו שצריך לזכות בה, אתה כבר דתי – עצם קיומו של האדם היא תופעה דתית. אני אומר תחייה באופן טבעי ותזכה לקדושה, אל תדחיק משום שהדחקה יוצרת אשמה. גורג'ייף נהג להשתמש במטפורה הזאת – הוא אמר "האדם הוא בית של שלושה קומות. הראשונה היא הלא מודע, השנייה היא המודע, והשלישית היא העל-מודע". יש לאדם כל כך הרבה דברים שהוא הדחיק למרתף של הלא-מודע עד שנוצר עומס. בגלל התניות חברתיות וחינוך פורמלי שהוא רכש הבעת פניו קיבלו צורה קפואה, הוא הפסיק להיות טבעי והפך להיות מכני. תתיידד עם הלא מודע שלך, ממה אתה מפחד? תן לביולוגיה שלך להיות מסופקת עד תום. נסה לראות את הנקודה: אם הרובד הביולוגי מסופק לגמרי, אין מלחמה בין המודע ללא-מודע. אתה הופך לשלם בכל הנוגע לתודעה שלך. המיינד שלך יהפוך ליחידה אורגנית אחת שלמה. זה ישחרר בך אינטליגנציה אדירה, כי כמו שאתה כרגע – רוב האינטליגנציה שלך מושקעת בהדחקה. אתה יושב על הר געש, ומנסה למנוע ממנו להתפרץ. בסופו של דבר הוא יתפרץ, משום שהכוח שלך קטן מידי לעומת הטבע, אינך יכול לבלום אותו לעד, הוא יתפרץ תאמין לי – וכשהוא יתפרץ אתה תתפוצץ לחתיכות כה קטנות שלא יהיה אפשר לחבר אותך מחדש.
עשה לך את זה לקריטריון – כל דבר שאתה מדחיק נהיה בעל ערך. אם אתה מדחיק יותר, הוא גדל בערכו. אם אתה לא מדחיק אותו, הוא מאבד את כל ערכו. למשל, אם הדחקת מין כל תודעתך תהיה נתונה למין מכיוון שאתה תתהפנט ע"י הדבר אותו אתה מבקר ושולל. אם אתה מדבר על צניעות אתה ממקד את הדעת במיניות. אם אינך מדחיק מין ואתה מתפקד ממרכז המין לא תהיה כל הדחקה, אז המין מאבד מערכו, אתה לא תחלום על זה ולא תפנטז על זה. מתוך נסיון עמוק אני אומר: אל תדחיק מין, תעשה אותו כל הזמן, תן לו לבוא לידי ביטוי. תן למין להתפוגג כדי שהאנרגיה שלך תהיה פנויה לסוג גבוה יותר של ריגוש, רמה גבוהה יותר של אקסטזה. האדם הנורמלי חי באמצע, בהכרת המודע. אבל מאחר שהלא-מודע ישנו שם, הוא ממשיך להדחיק אותו, והעיסוק הזה נמשך בהתמדה, עליו להדחיק אותו בהתמדה, כי הוא צף ועולה שוב ושוב. לאנרגיה יש עיקרון יסוד: היא לא יכולה להישאר נייחת, היא חייבת לנוע. תנועה היא הטבע שלה – אלה החיים. החיים ניידים לא נייחים, הם דינמיים הם לא סטאטים, הם זורמים הם לא קפואים. כאשר אינך מדחיק סקס ואתה עושה אותו הרבה, האנרגיה שלך מתחילה להתעורר. משום שהמצב הטבעי של האנרגיה היא שינה, האנרגיה של האדם רדומה, היא ישנה במרכז המין שלו. היא ישנה מכיוון שהיא אינה באה לביטוי – סקס מעורר אותה, הדחקה מרדימה אותה. כאשר היא מתעוררת יש לה רק כיוון אחד לנוע – כלפי מעלה. אין לה מקום אחר ללכת אליו, היא כבר נמצאת למטה כך שהאפשרות היחידה הזמינה עבורה היא כלפי מעלה. כאשר היא מתעוררת כוח המשיכה מאבד את האחיזה שלו עליה והיא נעה כלפי מעלה, כך האדם נהיה פחות מיני ויותר אוהב. זכור דבר חשוב: הטבע לעולם לא נותן לך שום דבר בלי סיבה. ממש את זה, והמימוש יסלול נתיב לפוטנציאל הגבוה ביותר.
החלוקה היא כזו: במרכז הלא מודע נמצא – האינסטינקט, במרכז המודע נמצא – האינטלקט, ובמרכז העל מודע שוכנת האינטואיציה. האינסטינקט גורם לך לעשות דברים נגד רצונך, והאינטלקט עוזר לך למצוא דרכים אם אתה רוצה לעשות דבר מסוים בהתאם לרצונך. אם אתה רוצה ללכת עם האינסטינקט האינטלקט ימצא דרך – זה מה שנקרא אדם "חילוני". אם אתה מה שנקרא אדם "דתי", דתי לכאורה, ואתה רוצה ללכת נגד האינסטינקט שלך, האינטלקט ימצא דרך. כך שהאדם השפוי, ה"חילוני", משתמש באינטלקט לעזור ללא-מודע שלו להתממש. וככל שהוא משתמש מוקדם יותר, כך טוב יותר, כדי שהוא ישתחרר ממנו – מימוש הלא מודע פירושו חופש ממנו. לעומת זאת אם אתה משוגע מסוג זה או אחר – קתולי, מוסלמי, יהודי, בודהיסט, או כל סוג שהוא, ואתה מאמץ את הכללים והחוקים שהולכים נגד טבעך האמיתי, הרי שאתה הולך נגד האינסטינקט, אתה מדחיק. אין צורך להדחיק, אין צורך לתת עוד עבודה לפסיכולוגים, למה? הטבע שלך, הביולוגיה שלך, הכימיה שלך הם שלך – מה זה משנה אם זה כימיה ביולוגיה או פיזיולוגיה? הם חלק ממך, הטבע לא נותן שום דבר בלי סיבה. ממש את זה, והמימוש יסלול נתיב לפוטנציאל הזמין הגבוה ביותר. אין צורך לפחד, ממש את עצמך, אל תדחיק, תחייה על פי טבעך. דע כי הפחד מגיע מהדת, ודת היא פסיכולוגיה ותו לא. היופי בפסיכולוגיה הוא שכאשר היא פועלת עליך אתה לא יודע את זה. תפסיקו לדמיין גן עדן וגיהנום, אין צורך להקשיב לאנשים הדתיים שמפחידים אתכם בלי סוף. אם אדם "דתי" מפחיד אתכם דעו שהוא עצמו פוחד, הוא רועד, מכיוון שכל הדת שלו מבוססת על פחד לא על אהבה. מצחיק אותי: ישו אמר לאנשים הדתיים "שמחו, תחגגו", ומצד שני הוא אומר להם "זכרו את הגיהנום". הוא יוצר בהם דילמה! הוא מראה להם את הדרך לגיהנום, והיא דומה לדרך לגן עדן. הדרך לגיהנום היא לממש את הטבע שלך, והדרך לגן עדן היא ללכת נגד הטבע שלך. אבל הליכה נגד הטבע שלך יוצרת גיהנום עלי אדמות. אני אומר: צור גן עדן כאן, למה לדחות דבר כזה טוב?
אם כן, האינסטינקט שלך יוצר גן עדן, הטבע שלך יוצר גן עדן. הנח לאינטלקט – האינטלקט נחוץ בשוק לא בתודעה, הוא נחוץ במתמטיקה לא באהבה. החיים הם זרימה בלתי פוסקת, זרום איתם, אל תהיה נגדם. אתה לא יכול לחלום על כיוון מסוים בחיים, אתה יכול רק לחיות את הרגע הזה שנגיש לך עכשיו. בכך שאתה חי אותו, כיוון נוצר מאליו. אם אתה צוחק הרגע הבא יכיל צחוק עמוק יותר, משום שהרגע השקט הזה לא נגוע במחשבה. מכיוון שאתה חי את הרגע הזה, מכיוון שאתה חי את הטבע שלך, מכיוון שאינך מדחיק עוד אתה יוצר גן עדן עלי אדמות, אתה מאושר. זה לא משהו שאתה יוזם ומתמרן, זה קורה, זה דק, לעולם אין בו ביטחון, יש בו תחושה. לעולם לא תהיה בטוח בזה, אתה יכול רק לחוש את זה. זאת הסיבה שאני אומר שזה יותר כמו צחוק, לא כמו פרוזה, יותר כמו אהבה לא כמו לוגיקה, יותר כמו אמנות מאשר מדע. כשהאינטליגנציה והאינסטינקט שלך אינם עוד בסכסוך זה עם זה, אתה נהיה אנושי לראשונה. ובעיניי זה מה שנחוץ למי שרוצה לדעת את האמת.
שי זדה