שיאצו –  מסע שורשים

"שיאצו" היא מילה יפנית  הנחלקת לשתי הברות: שי  ו – אצו. שי, פירושה אצבע והמשמעות של אצו היא לחץ.
בואו נתחיל עם ההגייה הנכונה של המילה הקצרה הזו. הרי במקום בו חוברות להן יחדיו האותיות 'ש' ו-'צ', צפויות להיות בעיות..
אז שימו לב שה-'צ' מופיעה ללא גרש משמאלה, כך שהיא נהגת כמו במילים הבאות: צבי,  ציוץ, מצחיק, וכדומה. אנו מתעקשים כאן, כי למרות כל ההכנה, עדיין יש הקוראים אותה כמו: צ'יוואווה או צ'כוסלובקיה.
יש לשים לב לדבר נוסף: ה-'ש' היא כמו : שלום, שיר ושומו שמיים.
אז זה לא סיאצ'ו אלא שיאצו ב-'ש'. 
לאחר שיישבנו את עניין ההגיה אפשר להמשיך.

השיאצו מהו..
השיאצו היא שיטת טיפול וריפוי שפותחה ביפן על פי עקרונות הרפואה הסינית. הטיפול בשיאצו  מתבצע באמצעות לחיצות, כיפוף ומתיחות, טלטול ומניפולציות  עדינות של איברים ומפרקים בעזרת  לחיצות של האגודלים, כפות הידיים, מרפקים וברכיים לאורך תעלות האנרגיה ( מרידיאנים ) ונקודות איזון בגוף.
מטרת הטיפול היא לשחרר חסימות אנרגטיות, להשפיע על שרירים, עצבים ומערכות פנימיות ובדרך זו להשיג איזון גוף ונפש.
השיאצו מטפל בכאבי ראש, כאבי גב ושרירים,  בעיות עיכול ונשימה, מצבי מתח ועוד.
הטיפול מתבצע עם בגדים נוחים, ללא שמן על מזרון או על מיטת טיפולים.

הקדמנו ואמרנו שהמילה הינה יפנית ובהמשך נדבר ונכיר די מקרוב את הרפואה הסינית…  איך זה?
למעשה, השורשים של השיטה הגיעו אכן מסין לפני כאלף שנה, ובסין שמות הטכניקות שעסקו במגע היו: אנמה, טווינה, דו אין ואנקיו – כולן טכניקות ריפוי הפועלות על הגוף. האנמה ,טווינה והאנקיו הן שיטות הנעשות על ידי מרפא ואילו הדו אין היא שיטת תרגול עצמי המורכבת משיטות  מדיטטביות כמו יוגה, טאי צ'י וצ'י קונג – תרגול פיזי אישי.
האנמה העתיקה נחשבה לשיטה קלה ובטוחה לריפוי גוף האדם –  דרך מישוש גוף המטופל אפשר היה לחוש היכן יש בעיה. לפני 300 שנה, בתקופת שלטון שושלת אדו, נדרשו הרופאים ביפן להכיר את האנמה – להכיר את גוף האדם מקרוב גם במונחים של ערוצים אנרגטיים. אולם האנמה הצטמצמה אצל הרופאים לטיפול בבעיות כמו כתף קפואה מרפק  טניס ובעיות גב על רקע מתח שרירים.

מאז, המשיכו ועסקו בשיטה בעיקר עיוורים שהצטיינו בה והיא נחשבה למקצוע של עיוורים. לפני כמאה שנה, משהגיע המסג' המערבי ליפן, החלו מטפלי האנמה ביפן לשלבו בטיפוליהם והעניקו לשיטתם ה"חדשה" את השם שיאצו. מכאן אפשר להסיק שהשיאצו בתור טכניקה או שיטה מאוד שונה ממטפל למטפל. נוכל לקבל טיפול ממאה מטפלים שונים ולראות עד כמה מגוונת השיטה.

נמיקושי – מצונגה – אוהשי – אנדו
בית הספר הראשון לשיאצו ביפן נפתח ברבע הראשון של המאה  שלנו ? 1925 –  על ידי אדם בשם נמיקושי .

נמיקושי טיפל באמו שסבלה ממחלת פרקים קשה, באמצעות המסג' המסורתי ובכל טכניקות המגע שלמד דרך ספרים שהגיעו מהמערב, בהם ספרים שכללו מניפולציות  ומתיחות (כמו הכירופרקטיקה והאוסתאופתיה) .

לאחר שלימד את השיטה בהוקיידו – האי הצפוני ביותר ביפן, בו גדל, החל לאחר כ-10 שנים ללמד בטוקיו – בבית ספר זה בטוקיו,  פגש בתלמידו מצונגה שהמשיך ופיתח את השיטה שהיום קרויה זן שיאצו  – מצונגה החל לשלב את הפילוסופיה הסינית בטיפולי השיאצו תוך  התייחסות לערוצי האנרגיה, אבחנות שונות דרך הגב והבטן והתייחסות לאנרגיה בכלל.

אחרי מצונגה  ויחד אתו החל אוהשי (שהוא עצמו נמנה על תלמידי מצונגה) והמשיך אוהשיאצו במערב… אנחנו רואים כי השורשים הסיניים התפתחו יפה בידיים היפניות…. היום אנו כבר מכירים גם את ה-טאו שיאצו שפיתח תלמיד של מצונגה בשם אנדו והלה מונה בשיטתו כבר עשרים וארבעה ערוצי אנרגיה  כשבנוסף להם ישנו ערוץ רוחבי וערוץ ספירלי. אנדו קרא להם בשמות לאחר שחש בהם  בעצמו והוא מלמד לחוש את ערוצי האנרגיה.

טיפול שיאצו מאפשר למטופל להכיר את גבולות גופו, את היכולת שלו לקבל, את יכולתו להרפות ולתת אמון במטפל.. בעולם.

שילוב של טיפול שיאצו עם דיקור סיני הוא סינרגי להפליא!

טיפולי שיאצו, דיקור סיני

ליצירת קשר:

אפרת בנור, מטפלת בשיאצו ובדיקור סיני. צלצלו:054-4525259