לפני כמה ימים בעלי חזר הביתה עליז במיוחד, ניגש מיד למטבח והניח על השיש את מסחטת מיץ ענקית, כזאת עם ידית כמו של קיוסקים, שרכש קצת קודם לכן במיטב כספנו.
– "מה זה?!" שאלתי, בעודי סופרת בראש את כמות חלקי הנירוסטה שאצטרך לשטוף שוב ושוב, מי יודע כמה פעמים.
– "מסחטת מיץ!"הוא ענה.
– "למה לנו מסחטה, אפשר לקנות מיץ בסופר" ?אני בניסיון נואש להתחמק, אולי בכל זאת, משטיפת ה-מון כלים נוספים.
– "איכס!", הוא ביטל את טענתי העלובה ושלף משקית אחרת אשכולית ותפוזים,"תראי איזה יופי!! כמה ויטמין סי!!" הוא קרא בעודו סוחט במרץ "רוצה מיץ?"-
אין צורך להוסיף ולספר לכם שתוך דקות ספורות כל המטבח נראה כמו סקיצה של ג'קסון פולוק, בכתומים-צהבהבים.
אבל האמת, אין כמו מיץ סחוט טרי, ובארץ שופעת הדרים כמו שלנו (כן, גם יש לחור המזרח תיכוני המאובק הזה כמה יתרונות…),זו פשוט טיפשות לשמה לא לשתות או לאכול על בסיס יומיומי תפוזים, קלמנטינות, אשכוליות, תפוזינות, מנדרינות … ומתי כבר יכליאו בין אשכולית וקלמנטינה לכדי אשכוזינה?
"נגמרו הקלמנטינות!!!": משפחה ישראלית יושבת מול הטלויזיה וצופה במשחק של מכבי תל אביב. על שולחן הסלון מונחת קערה גדולה וכולם מקלפים וזוללים קלמנטינות, עד שהילדה הקטנה זועקת את זעקת השבר שלעיל. זוכרים את הפרסומת הזאת מהאייטיז? והיא באמת הפכה לאייקון ישראלי מובהק, ממש כמו פירות ההדר, אותם ארגזי עץ עמוסים בפירות שעליהם מתנוססת בגאון המדבקה "ג'אפה". ואין הרבה דברים שממלאים את ליבנו בגאווה פטריוטית כמו לפגוש במהלך טיול בחו"ל, על מדפי הסופר או בשוק, פירות הדר תוצרת ישראל, ולהרגיש, ולו רק לרגע, עליונות על הגויים, עם כל הכנסיות והפיאצות והנקניקים והגבינות המהממים שלהם.
בכל הנוגע לענייני טעם וריח, נהנים פירות ההדר מקונצנזוס – כולם מסכימים שהם טעימים, בריאים, מריחים טוב ובגדול – אין מילה רעה לומר עליהם (חוץ מקליפות תפוזים מסוכרות או שילוב של שוקולד-תפוז, שבעיני זה ממש איכס). אבל בענייני אופנה ועיצוב? פה מסתמנת בעיה קטנה.
נכון, פה ושם, מדי כמה עונות, מבליח הצהוב הלימוני כיציאה תקופתית, כקונטרה לשחור או לאפור, כטאץ' מרענן ומעט אקסצנטרי. אבל הכתום? מעטים האנשים שיכריזו בפה מלא ובלב שלם שהם אוהבים ללבוש כתום, מה גם, שאחרי שקיץ 2005 הפך את הכתום לצבע טעון פוליטית. וגם מי שאהב להתעטף בכתום, נאלץ לחשוב פעמיים לפני שעשה זאת מאז.
מאידך – יש מי שנותן כבוד לפירות ההדר כמוטיב עיצובי וזוהי סטלה מקרתני הנפלאה, שהפליאה להדפיס פרדסים שלמים על פריטים מקולקציית הקיץ הקרוב שלה. די להביט בטוניקת התפוזים שלה – על ענפים שלה, למשל, כדי לרצות לצאת תיכף ומיד לקטיף היסטרי. גם מיוצ'יה פראדה שילבה צבעי לימון זרחניים בקולקציית החורף הנוכחי שלה,וצבעה בהם מעילים, שכמיות ושמלות מאריג נוקשה, והתוצאה בהחלט מקסימה ומרעננת את העין.
מה חבל, באמת כואב הלב, שרובנו יכולים (ליתר דיוק-יכולות) להנות מפראדה וממקרתני רק על גבי הכרום המגזיני או המסך האינטרנטי ולא על גבי קולב ארוננו הפרטי.
אין ברירה, אם כן, אלא להתנחם במיץ תפוזים סחוט טרי מהפרדס. זה עולה פחות. וגם בריא.