האומללות הגדולה ביותר בחיים היא להרגיש טיפש, לא אינטליגנט, אף אחד לא רוצה להצטייר כאדם טיפש בעיניי החברה, אף אחד. קורה הרבה פעמים שכאשר אדם מלומד מדבר עם אדם לא מלומד בשפה גבוהה, האדם הלא מלומד מנסה להדביק פערים, הוא מתחיל להשתמש במילים גדולות שהוא זוכר כדי להגיע לשיוויון, וזה קשה, זה קשה מאוד, זה לא נראה טבעי, זה מלאכותי, זה נשמע מאוד מאולץ. זה העניין: אף אחד אינו נולד חסר אינטליגנציה, איש אינו יכול להיוולד לא אינטליגנטי, כי אנחנו באים מן הבריאה החיה. הבריאה היא אינטליגנציה צרופה. אנחנו מביאים איתנו את ניחוחו של הקיום שמעבר כשאנחנו באים אל העולם, לכן כולנו נולדים אינטליגנטים. אבל התניות חברתיות וחינוך פורמלי פועלים נגדנו, וזה תהליך טבעי, תהליך שכל אחד עובר, החברה עטה עליך ומתחילה לעצב אותך, ועד מהרה אתה מאבד כל צורה. כך שתחילה יש להבין כי התת-מודע שלך, הוא אינטליגנציה: האינטואיציה איתה נולדת עושה אותך באופן אוטומטי אינטליגנטי. המודע שלך גורם לך להראות טיפש: הידע שלך אותו רכשת הופך אותך לאדם סכל. החברה רוצה שתהיה צייתן, קונפורמי, הולך בתלם, אורתודוקס. כך האינטליגנציה שלך יורדת לטמיון. אז אתה מתחיל להדחיק דברים, כל האינסטינקטים שלך מודחקים. אם אתה מדחיק תשעה חלקים מתוך עשרה של תודעתך, כיצד תדע את עצמך? אז אתה מתחיל לדקלם, אתה הופך להיות אלוף בנאומים, כל האימון שלך מעובד במודע. אתה הופך להיות פחות אנושי ויותר מכני, אתה הופך להיות תוכי: יש לך את כל הידע הנחוץ, אתה מדבר בשפה גבוהה מאוד, אבל אין בזה כל ערך, אתה עצמך הלכת לאיבוד – גם מחשב יכול להכיל מילים גדולות – אין בזה שום תכונה אנושית.
האיש שנולד להיות משורר מתגלה כטיפש במתמטיקה, והאיש שהיה יכול להיות מתמטיקאי גדול דוחס לראשו פרטים ונתונים במדעי המדינה, ומרגיש אבוד. הכל שרוי באנדרלמוסיה, משום שהחינוך אינו מותאם לטבע שלך. הוא לא חולק כבוד לאינדבידואל, הוא כופה עליו מתכונת מסוימת. אולי במקרה, המתכונת תואמת כמה בני אדם פה ושם, אך הרוב הולך לאיבוד, לכן הרוב חי במצוקה ואומללות. אז אנשים מחפשים ניסים. כשמישהו עוסק במה שהוא אוהב הוא אומר "התברכתי, זה נס", אני אומר "לא, לא התברכת כלל, פשוט היה לך מזל. לברכה אין כל קשר לזה". מיליון אנשים הולכים להתפלל בבית הכנסת ומבקשים למצוא עבודה, מטבע הדברים לפחות עשרה מתוך המיליון ימצאו עבודה, אז הם מפיצים שמועה שקרה להם נס. זה לא נס כלל וכלל, אלה הם טבעם של דברים: אם מיליון אנשים מחפשים עבודה מטבע הדברים לפחות עשרה מהם ימצאו, זה מאוד מתמטי, זה פשוט. אז העשרה האלה אומרים "קרה לנו נס" וכל השאר נעלמים, לעולם לא תשמעו אותם יותר. זה קורה משום שהשכל מחפש תבניות, הוא מחפש דפוסים חוזרים, הוא חייב לחבר את נקודה א' לנקודה ב', גם אם אין בזה הגיון – זהו טבעו. אם מצאת עבודה שאתה אוהב מיד אחרי שהתפללת על כך, השכל מיד יחבר את שני הדברים ביחד – כך הוא בנוי, זה הטבע שלו, הוא חייב למצוא פתרון, השכל הוא דבר מאוד רציונלי. מה שאתם קוראים נס אינו אלה טבעם של דברים. כשהצונאמי הכה בדרום מזרח אסיה, אלפי אנשים נהרגו, מעל למאתיים אלף איש איבדו את חייהם, מטבע הדברים לפחות חמישה אנשים ינצלו, אלה טבעם של דברים, לנס אין כל קשר עם זה. אם תשפוך דלי מלא מים על קן של אלפי נמלים הנמצאים במקום אחד, רובם ימותו. אולי 99% מהם ימותו, לא כולם, רק 99%, זה בלתי אפשרי שכולם ימותו, לפחות 5 נמלים ינצלו. משום שכך בנוי הטבע, זוהי דרכו, גל המים יפספס לפחות 5 נמלים מתוך אלפים, זה לא נס, אלה טבעם של דברים. נס הוא תוצר של אומללות. אם היעוד שלך הוא להיות פיזיקאי אתה עובד ככימיקאי, ואם נועדת להיות צייר אתה מוסת למקצוע של עורך דין. אף אחד לא נמצא היכן שהוא אמור להיות, וזה גורם לתסכול, לאומללות.
במשך השנים אהבתי רק שני פרופסורים, הצקתי לרבים, ולא חסתי גם על שני אלה בהקשר הזה. אבל אני מוכרח להודות שאהבתי אותם מאוד, כי למרות שהם היו פרופסורים, אנשים רציונאלים מאוד, היה בהם פן רוחני, הם ידעו שלא הכל מסתכם בשכל. אחד מהם היה פרופסור בשם דניאל, הוא כתב את תזת הדוקטורט שלו על שנקרה וברדלי – מחקר השוואתי. כשסיים את כתיבת התזה, הוא התפרסם באחד האתרים. כשסיימתי לקרוא שלחתי לו מכתב בו כתבתי "לדעתי כל התזה שלך שגויה, אפילו הכותרת מוטעית, כי אתה משווה שני בני אדם שחיים על שני מישורים שונים, אלו הם שני קטגוריות שונות של אנושות, אי אפשר לעשות השוואה". דניאל הוא אינלקטואל, אינטלקטואל גדול. בשנות ה80 הוא היה דמות די מרכזית ששלטה בכל עולם הפילוסופיה הישראלית. הוא היה אינטלקטואל מוביל. הפרופסור השני איננו אינטלקטואל כלל, גם הוא עשה תזה באותו נושא. ושניהם הגיעו לאותה המסקנה. כשדניאל החזיר לי תגובה הוא כתב "עובדה ששנינו הגענו לאותה המסקנה", אני עניתי "ברור שהגעתם לאותה המסקנה, אבל אתה לא רואה שהגעתם למסקנות בערוצים שונים?". וזאת ההתנגדות שלי – דניאל הגיע למסקנות דרך לוגיקה, ואילו פרופסור אייל הגיע לאותן המסקנות דרך התנסות. דניאל פעל דרך הכרת המודע, ואייל פעל דרך התת-מודע, דרך הרמה האינטואטיבית – הבדל גדול בין השניים הללו. דניאל הסביר את עצמו כפילוסוף, אייל גם הוא הסביר את טענותיו כפילוסוף, אבל זה משני. הוא התנסה באמת, עכשיו כדי לבטא את האמת שחווה, הוא משתמש בלוגיקה, בטיעונים שיכליים, באינטלקט. לדניאל אין כל התנסות – והוא גם מודה שאין לו התנסות, אבל מבחינה אינטלקטואלית הוא מוצא שהמסקנות שלו הן התקפות ביותר, זה ההבדל בין המודע ההכרתי, לבין התת-מודע האינסטנקטיבי. אם אתה מתנסה האינטלקט יכול להיות לעזר – זאת אינטליגנציה, אינטליגנציה היא מפגש של התנסות אישית עם ידע. אם אתה מניח לעצמך להיות אתה, לתת לטבע שלך לבוא לידי ביטוי, אתה תמיד תישאר אינטליגנט. אל תיגרר אחרי המודע שלך, משום שזה לא מה שאתה. אנשים מנהלים חיים שאולים, והם משותקים. השיתוק הזה גורם להם להיות טיפשים.
אם אתה רוצה להיות אינטליגנט, עליך להיות מורד. רק המורד הוא אדם אינטליגנט. למה אני מתכוון במרד? אני מתכוון מהתנערות מכל מה שנכפה עליך נגד רצונך. כשרצית לבכות לימדו אותך לצחוק, כשרצית לצחוק לימדו אותך לשתוק, כך הדחקת יותר ויותר, ולכל הדחקה יש גבול. הדחקה חייבת לצאת באיזשהו שלב, כל טריגר יצית אותה, זאת הסיבה שלפעמים כשאנחנו צוחקים ממשהו שטותי, אנחנו לא יכולים להפסיק – הדחקה חייבת לצאת בסיטואציה מסוימת, בנקודה מסוימת. חשוב על כך שחייך היו עד כה בזבוז זמן, כי הלכת אחרי אחרים. אף אחד אינו דומה לאף אחד, כל אחד הוא ייחודי – זה טבעה של אינטליגנציה – ולא נתון להשוואה. הנח לטבע שלך להתגלם ותתפלא כמה אינטליגנציה תשתחרר מיד בתוכך. אינטליגנציה היא היכולת לראות, להבין, לחיות את החיים לפי הטבע שלך. ומהי טיפשות? הליכה אחר אחרים, חיקוי הזולת, ציות לאחרים. הסתכלות דרך העיניים שלהם, ניסיון להטמיע את הידע שלהם כאילו הוא שלך – זאת טפשות. זאת הסיבה שמלומדים הם כמעט תמיד בני אדם טיפשים. הם כמו תוכים שחוזרים על דברי אחרים, כמו תקליטים שחוקים. הם יכולים לחזור במיומנות רבה על דברי אחרים, אך שים אותם במצב חדש, שלא מופיע בספרים שלהם, והם אבודים. אין בהם שמץ של אינטליגנציה, הם מכינים את התשובה לפני שהתעוררה השאלה – ובכך הם מוכיחים את טיפשותם. הם תמיד משועממים, הם משועממים כי עיניהם מלאות כל כך בידע שאינם מסוגלים לראות מה מתרחש באמת. אינטליגנציה היא היכולת להיענות לחיים מרגע לרגע תוך התרחשותם, במצב נייד, לא לפי תוכנית מוכנה מראש, במצב נייח. את החיים ניתן לחיות רק דרך אינטליגנציה, רק דרך התנסות, לא דרך ידע.
שי זדה