לאחרונה אני מרגישה שיש משהו שמאוד דומה בין הנקה וסקס.
פתאום, במבט מהצד, שמתי לב איך דיונים סביב הנקה, כמו אלו על סקס, רוויים יצרים, דעות, התלהמות, הגנות, כעסים והתלהטות. שמה לב איך מייד כשנושא ההנקה מגיע אל שולחן הדיונים, הטונים עולים, הדעות או הציפורניים נשלפות, סימני השאלה נמחקים ובמקומם מגיעים המוני סימני קריאה ברצף .
התחלתי לחשוב ביני לבין עצמי, איך זה שההנקה נהפכה לעניין כזה סקסי, שמושך אליו אש, עניין ורייטינג? האם יש משהו בהוויה או במציאות של ההנקה שדומה לסקס? ובכן, די בקלות הסתבר שכן.
חשוב לבריאות
בהנקה, כמו בסקס, שוטפים את העיתונים אחת לכמה זמן כתבות או מחקרים למיניהם המעוניינים לחזק שוב ושוב את ההנחה שההנקה חשובה, הכרחית, חיונית, בריאה ותורמת לבריאות הנפשית והפיסית.
באיזה גיל אפשר להתחיל?
בהנקה, הדיון הוא לא מתי הגיל המומלץ להתחיל להניק (כמו בדיונים הנוגעים לסקס), אלא נוגע דווקא לגיל המומלץ להפסיק. ההנקה, כמו סקס, נחשבת לדבר נפלא ומומלץ ביותר, אך היא מגיעה עם הוראות אזהרה או סלידה. הגבה מתרוממת, הלסת נשמטת או סתם עולה בחילה כשרואים אמא מניקה את פעוטה. אולי הייתי צריכה לקרוא למכנה המשותף הזה : 'יותר מדיי זה גם לא טוב' ?
פשוט וקל
כמו בסקס, שאמור להיות פעולה פשוטה, טבעית וקלה, גם בהנקה מסתבר שהעניינים בהחלט יכולים להיות מסובכים וכואבים. גודש, גרד, דלקות וכאבים איומים הם מנת חלקן של לא מעט אמהות. בהנקה, כמו בסקס, יש תחושה גדולה של הפתעה כשזה לא הולך ממש בקלות, אבל לפחות בהנקה יש פחות בושה לבקש עזרה.
תשאלו את המומחים
מכיוון שההנקה, כמו סקס, מסתברת כפעולה לא ממש פשוטה, טבעית, אורגנית וזורמת, אבל עדיין רבות מעוניינות להצליח בה, קמו המון מומחים כדי לתקן את הבעיה.
יש מומחים התומכים, אמפאתיים, מתייחסים אל נפשה של האישה ולא רק אל גופה, מקשיבים למה שיש לה להגיד, לאן היא רוצה להגיע וחושבים ביחד על הפיתרון שמתאים לה ויש מומחים המתנשאים, מתייחסים אל הגוף ומתעלמים מהנפש, מדברים בסימני קריאה ומחלקים הוראות הפעלה אחידות על איך העניינים צריכים לתפקד 'שם'.
חיבור מופלא
אחת הטענות, גם בהנקה וגם בסקס, היא שהפעולה גורמת לחיבור עמוק יותר, חזק יותר בין השניים – אם ותינוק או גבר ואישה- וכמובן שבזכות החיבור הזה מובטח גם אושר גדול או בריאות נפשית טובה יותר. בשני התחומים יש הטוענים שאפשר גם אחרת.
טכני או מהנה
הנקה כמו סקס, יכולה להיות מהנה או טכנית לגמרי. יש כאלה שבוחרות להימנע מהאקט ברגע שהוא לא נעים ויש כאלה שזה לא מפריע להן שזה 'לא משהו'. יש גם תמיד את אלו שהפעולה הזו היא ההנאה הגדולה ביותר בחיים וגורמות לכולן להזיל ריר ולקנא בחושך.
הטבע נתן
בהנקה, באופן די דומה לסקס, נשמע מאוד מוזר שיש נשים שבוחרות 'לא לעשות את זה'. הטבע נתן, למה את לא לוקחת ?
חייבות להצליח
ההנקה, כמו הסקס, נמדדת בצורה הישגית ותחרותית. בסקס המדד הוא ברור: כמה פעמים ומה האיכות, ובהנקה סתם חשוב להצליח ולא להישבר. מי שמקשיבה לאמהות המתארות את סיפורי ההנקה שלהן, שומעת מילים המתאימות לשדה הלחימה – "התעקשתי", "ניצחתי", "הצלחתי", "נלחמתי", "נאבקתי", "לא נשברתי" "עשיתי את זה" או לחלופין, "אני כישלון", "איך לא הצלחתי", "לא התמדתי", "נקווה שאצליח בילד הבא ולא אשבר". בשיח ההנקה יש תחושה של נחישות ורוח קרב לכיבוש היעד הנחשף- האכלה.
אכזבה, בושה, אשמה והתנצלות
בהנקה, ממש כמו בסקס, כל כך הרבה נשים מרגישות רע כשזה לא הולך כפי שהיו רוצות. אמהות נושאות איתן את חטא ההנקה לשנים רבות ותחושת ה'כישלון' וההחמצה היא כמו תחושה צורבת לא נשכחת. אמהות מרגישות שהן מאוכזבות מעצמן כשלא הצליחו להניק, חלקן מתביישות בעובדה ורובן מרגישות אשמה קשה על שלא הצליחו במה שהטבע נתן באופן טבעי או איך מנעו מתינוקן את הדבר הטוב ביותר.
נשמעים המון "סליחה, סליחה שלא הצלחתי להניק, באמת שניסיתי והתייעצתי, אבל.." המון התנצלות והסברים סביב למה הפסיקו להניק וחיפוש אישור ולגיטימציה לכך שבאמת היה קשה ובאמת שהן עשו את הכל ואוהבות את התינוק. אגב, ההסברים הם גם מנת חלקן של ה'מניקות יתר'.
השפעה נרחבת
האכזבה העצמית, הבושה והאשמה אינה נותרת סביב ההנקה. כמו בסקס, אישה המרגישה מאוכזבת מעצמה בגלל שלא הניקה או הפסיקה להניק מוקדם לדעתה, תגלה איך הרגשות הללו מחלחלים להן בוורידי האמהו?ת ויכולים בקלות להשפיע על הווייתה ועל תחושת הביטחון והיכולת ההורית.
עבור אמהות רבות, הצלחה בהנקה היא הצלחה באמהו?ת ועבור חלקן, הצלחה באמהו?ת זה הצלחה בחיים ולהיפך. כישלון בהנקה=כישלון בהורות ואף אחת לא רוצה להיכשל במה שנחשב למעוז הנשיות. ו-איך נשים מרגישות כשחיי המין שלהן לא טובים או קשים?
מתעלמים מהאישה
אני חושבת שזה אחד המקבילים העצובים והמצערים ביותר. בהנקה, כמו שהיה בסקס וחל שינוי עם השנים, השיח כמעט מתעלם מהאישה לחלוטין. שיח ההנקה מתמקד בתינוק ובתועלות ההנקה עבורו ומתעלם מהשלכות ההנקה על חייה של האישה ומהמחירים שחלקן מרגישות שהן משלמות בהנקה: גופה לא שייך לה, צמידות מירבית לתינוק בלי יכולת להתאוורר, לא נעים, לא מתאים, לא מתחבר, כואב, סדר יום ושיגרה קשה יותר, קשה לעבוד ולהיניק ואין אפשרות להתחלק בהאכלה עם בן הזוג.
שיח ההנקה היום כמעט ומתעלם לחלוטין מהאמא, שהשדיים המניקים שייכים לה, לגופה, לנפשה ולחייה. בשיח הזה לא שואלים את האמא האם מתאים לה להניק, איך מתאים לה להניק, כמה זמן מתאים לה להניק, איך היא מרגישה כשהיא מניקה ומה יעזור לה עכשיו.
יועצות ומדריכות ההנקה כבר למדו עם השנים להתייחס אל האם וצרכיה ולכבד את החלטותיה, אך לא כולן כך ומעבר לכך, השיח התרבותי-חברתי-תקשורתי כמעט תמיד מתעלם מהאם, מוציא אותה ממשוואת ההנקה או מתייחס אליה כאל כלי מכוון האכלה.
אבל מה ששונה בין השניים הוא שבהנקה, בניגוד לסקס, מרגישים ממש חופשי לדון איתך על זה, גם אם ממש לא מכירים אותך. אין סיכוי שמישהי זרה במעלית תשאל אותך אם עשית סקס הבוקר ותתהה למה לא הספקת להשחיל חפוז,.
סיכוי סביר שאנשים זרים לחלוטין שרואים אותך לראשונה עם התינוק יישאלו בשאלה השנייה אם את מניקה ואם תגידי שלא, אז יישאלו 'למה' ויגידו לך כמה שזה חשוב או סתם ייעקמו את האף. כי זה כל כך טבעי, אז למה לא להתעניין? בקלילות, הכל נעשה ברוח טובה.
ומעל כל זה מרחפת באוויר השאלה שממש אין לי עליה תשובה – למה ? למה השיח על ההנקה הוא כזה רווי יצרים, פוליטיקה, רגשות ודעות מוצקות ? למה אין תחושה של שקט, איפשו?ר, פרטיות וכבוד בכל הנוגע להנקה ? למה ההנקה נהפכה לשדה קרב ונמדדת במונחי הצלחה וכישלון ? ולמה בכנות זה כל כך חשוב לנו ? האם ייתכן שזה רק בגלל שחלב האם בריא לתינוק ?
לימור לוי אוסמי, מנהלת אתר 'נשים מדברות אמהות'