בניגוד לרוב הנשים שלא יכולות להכנס להריון מסיבה לא מוסברת, לי כבר בגיל 22 אמרו שיהיו לי קשיים בגלל התערבויות כירורגית בלייזר שעברתי בצוואר הרחם שגרמו לשינוי הצורה ולהפחתה משמעותית בהפרשת הריר בזמן הביוץ ולפניו .
בלידה הקודמת גילו גם שהרחם עצמו חד-קרני כלומר קטן ,צוואר הרחם לא החזיק את ההריון ונפתח, וילדתי בשבוע 30.
הפעם עברנו חודשים רבים של מעקבי ביוץ חודשיים באולטרה סאונד וגם מספר הזרעות .
הרגשתי שאני נלחמת על מנת שיהיו לי עוד ילדים ועושה הכל…
מאוד רציתי להרפות מהלחץ אבל המשכתי להלחם.
הרפיה , מסתבר, חייבת לבוא מתהליך פנימי אמיתי של קבלה וויתור ועוד לא הייתי שם .
באחד החודשים עברתי הזרעה כואבת במיוחד, וכנראה שמכסת הסבל שפסקתי לעצמי התמלאה.
בבת אחת הרפיתי .
באתי הביתה , נכנסתי מתחת לשמיכה וממש הבנתי שאין צורך לסבול את כל ההתערבויות הרפואיות האלה , אני לא אשמה בכלום ולא צריכה לעבור ייסורים .
בבת אחת גם הצלחתי לקבל את ההווה באהבה – יש לי ילדה אחת , מקסימה ואם לא יהיו לי עוד ילדים זה בסדר, ואם אכנס להריון רק בעוד 14 שנה זה גם בסדר.
הייתי במקום של קבלה מושלמת של המציאות, לא הייתי צריכה להמשיך להלחם יותר .
התמזגתי עם ההוויה של מה שצריך לקרות הוא שיקרה –
והכי חשוב:
הההרגשה שהעניינים לא בשליטתי והידיעה שאין ביכולתי לשנות את המצב התקבלה פתאום כידיעה מרגיעה ולא מאיימת .
באותו חודש עברנו לבית חדש. כשסידרתי דברים בארונות דחפתי את התחבושות ההיגייניות
למדף גבוה במיוחד, מתוך איזו אמירה פנימית שלא אצטרך אותן יותר בתקופה הקרובה.
מיותר לציין שבאותו חודש ללא מעקבי ביוץ או אפילו תכנון (כי כל מה שרציתי זה לנוח) נכנסתי להריון.
אחר כך נזכרתי שמה שקרה בהריון הקודם היה דומה מאוד – גם אז הייתי אחרי התערבות כירורגית לא נעימה, לקירצוף צוואר הרחם שהיה חסום, ההזרעות לא פעלו אבל בחודש שהחלטתי לקחת הפסקה מביקורים אצל הרופא נכנסתי להריון.
ובנימה יותר כללית –
החברה המערבית משדרת לנו אשליית שליטה המשרתת אותנו ברמה הקיומית .
הויתור על האשליה הזו מעורר, לכן, חרדה ברמה הקיומית מה שגורם לאנשים לצבור חפצים , נכסים וסטטוס , אבל בעיקר לצבור עשייה שמוכיחה לכאורה שהשליטה בידיים שלנו .
לעומת זאת התפיסה המקובלת בתורות המזרחיות או העתיקות היא שמה שצריך לקרות יקרה ועלינו לקבל זאת.