בתחילת האייטיז, בשכונה הקטנה בה גדלתי, בכל הנוגע לגיבורי-על, הדברים היו מאד ברורים: הבנות העריצו את ירדנה ארזי ("ירדנה" בשבילכם), או את עפרה חזה (כנ"ל), והבנים העריצו את אורי מלמיליאן ואלי אוחנה.
התינוקיים שבחבורה שמרו אמונים למיקי מאוס אילו נועזים אחדים תלו פוסטרים של אינדיאנה ג'ונס. ואילו אני, ווירדואית מתחכמת שכמותי, סגדתי לאלביס (עליו נדבר בפעם אחרת, מבטיחה) ולניל ארמסטרונג.
כל הזמרים, כל החתיכים, כל המפורסמים לא עשו עליי רושם אדיר כמו האיש הזה, שראיתי בתמונות ישנות או בטלויזיה, מקפץ בגמלוניות על הירח, לבוש במעיין חרמונית לבנה ושמנמנה וקורא בקול קטוע "צעד קטן לאדם.." וכולי. אתם הרי מכירים את הסיפור. אם רק הייתי נולדת עשר שנים קודם, חשבתי לעצמי באכזבה מהולה בכעס על הוריי, הייתי יכולה לקחת חלק בהתרגשות הזאת בשידור חי. חבל.
המשיכה לחלל, למרחבים העצומים, לחושך הענק והמסתורי הזה, מלווה אותי בעצם כל החיים. ביקרתי חזור ובקר פעמים בפלנטריום, מחיתי דמעה יותר מעשר פעמים תוך כדי צפייה ב"ארמגדון" (מי שלא בכה ב"ארמגדון" אין לו לב. כך אני טוענת), חלמתי להפוך לאסטרונאוטית, ואפילו נרשמתי לחוג אסטרונומיה בנוער שוחר מדע, בתקווה לקבל אינפורמציה מרגשת על חורים שחורים וננסים לבנים.
לא וויתרתי גם על הקלאסיקה שבקלאסיקה – נישוקים הססניים של גיל ההתבגרות בלילה על הגבעה של מצפה הכוכבים בגבעתיים.
גם היום, אני עדיין מתרגשת מדי לילה, יחד עם הבת שלי, בשניה שבה אנחנו מכבות את האור בחדר שלה לפני השינה, ומדבקות הכוכבים האולטרה-סגולות שעל התקרה שלה זורחות אלינו בחושך.
כשמדברים על עיצוב בסגנון "חללי" הנטייה היא בדרך כלל לכיוון הקר, המתכתי, המונוכרומטי והמודרני, למרות שיש יוצאי דופן, כמו למשל הסטייל של "מסע בין כוכבים", ששילב צבעים כמו אדום, כחול, צהוב (ומוטיבים כמו אוזניים מחודדות) בפנים החללית ובתלבושות, אבל בגדול, קווים נקיים ובוהקים הם מרכז העניין.
לעצב בית שלם בסגנון הזה זו החלטה שעלולה להתברר כטעות – אף אחד כמעט הרי לא רוצה לחיות בחדרים נטולי כל אלמנטים של חום, של חומרים טבעיים, ולכן עיצוב כולל בסטייל חללי-מתכתי-בוהק מתאים יותר לחללים כמו מועדונים, חנויות, אולמות תצוגה או שדות תעופה.
עם זאת, שילוב מבוקר של פריטים אולטרה מודרניים , גם אם הבית שלכם הוא בסגנון כפרי חמים, יכול ליצור דווקא, בשל הדיסוננס, מראה מתוחכם ובלתי שגרתי. חישבו למשל על מטבח נירוסטה העומד על פרקט אמיתי בחום עמוק, או על שולחן סלוני מברזל שחור לצד ספת צ'סטרפילד קלאסית מעור. ספריית מתכת גדולה, עמוסה בספרים או חפצי נוי היא גם דוגמא מצוינת לשילוב הזה,או צביעה של קיר אחד בבית בצבע מתכתי, בגוון שמתאים לשאר הרהיטים (יש היום שיכלולים שאתם לא מאמינים).
החכמה היא, כמו תמיד, במינונים הנכונים – ומותר, ואפילו מומלץ, לדפדף במגזינים של עיצוב כדי לקבל רעיונות – השילובים האלה בין סגנונות הם מאד פופלאריים.
נשמע לכם מסובך? צפו ב"ארמגדון" ותבינו מה זה צרות אמיתיות.