אני כבר בת שלושה שבועות. ואמא בוכה כמעט כמוני
כבר שלושה שבועות שאמא מסתובבת סביבי. בכל השעות שהעיניים שלי פקוחות ? אני רואה אותה. אני מביטה בה והיא מביטה בי.
הפנים שלי אמא שלי מלאים בעיגולים. אחד ? שמשנה את הצורה שלו מקו לחצי עיגול. לפעמים קו דק ולפעמים חצי עיגול גדול. שיכול גם להיות עיגול שלם. שמתוכו צץ משהו ורדרד שמשנה את הצורה שלו. לפעמים חד. לפעמים רחב. לפעמים עולה למעלה ויורד למטה במיוחד כשיש צליל של לה לה לה לה. היא קוראת לו – פה.
ועוד שני עיגולים שהופכים להיות קוים צרים וחוזרים להיות עיגולים. העיגולים הללו לפעמים נסגרים ואז אני לא רואה את התוכן שלהם. שמעתי שהיא קוראת לזה עיניים.
ושמעתי את אמא שלי מספרת לאבא שלי ולעוד דמויות שנמצאות בבית לפעמים, כשאני ערה , שאני מחקה אותה. ושהוצאתי לשון. לא יודעת מה זה אבל שיהיה. אם אמא אומרת. היא בטח יודעת.
אתמול ראיתי שמהעיגולים של העיניים של אמא יש נוזלים. שמעתי אותה מספרת לאבא שחייכתי אליה. והיא חושבת שזה חיוך רצוני. מה זה רצוני??
יש דמויות שנמצאות אצלנו המון. שמעתי שאומרים ספתא וסבא.
אמא סיפרה לספתא ולסבא שהיא קבעה שיעור לשיטת שלהב. הם שאלו "מה זה?, מה זה שיטת שלהב?" אז היא ענתה צ'ילדספייס. והם שאלו ? "ומה זה צ'ילדספייס?" אז היא אמרה שמדובר בהעשרהה תפתחותית.
ספתא אמרה: "בשביל מה הקטנה צריכה את זה?" גם אני שואלת: "בשביל מה אני צריכה את זה?"