מחקר חדש פורסם ב 'Social Cognitive and Affective Neuroscienc' מוכיח שאימהות בדיכאון מגיבות פחות לבכי תינוק. התגובה הפחותה יכולה להשפיע, על פי מומחים, על התפתחות הקשר בין התינוק לאמו ועל התפתחות התינוק בכלל.
חוקרים מאוניברסיטת אורגון בארצות הברית מצאו כי הפעילות המוחית של אימהות הסובלות מדיכאון הינה מוחלשת לעומת פעילות מוחית חזקה שנרשמה לאימהות ללא היסטוריה של דיכאון.
לצורך המחקר בחנה פרופ' גניפר אבלו נשים והעבירה אותן בדיקות MRI, לבחינת תפקודי המוח. בבדיקה השמיעו לנשים קולות בכי של תינוקות ושל התינוקות שלהם. לנשים שאינן בדיכאון נצפתה פעילות במספר אזורים במוח. לעומת זאת לנשים בדיכאון לא נצפתה כמעט בכלל פעילות.
החוקרים רואים במחקר משמעותי בהבנת הנירוביולוגיה של המוח וציינו כי במסגרת המחקר הבא הם מתכננים לעקוב אחרי נשים כבר מתקופת ההיריון ולקבל תמונה מלאה יותר.
דיכאון אחרי לידה הוא סוגיה שדנו בה רבות. סימנים מתייחסים למצב רוח לאורך זמן, אבדן ענין בדברים שבשגרה, הימנעויות שונות כמו הימנעות ממפגשים חברתיים, אירועים וכו, נדודי שינה וקושי לישון, עצבנות חריגה והתפרצויות כעס בלתי מוסברות. אחד הדברים הבולטים הוא קושי בתפקוד היומיומי, פיזור דעת ותחושה של רצון לא לתפקד. עייפות לא מוסברת, חרדה וכמובן קושי לטפל בתינוק.
המחקר חשוב כיוון שאנחנו לא יודעים הרבה על דיכאון אחרי לידה. סבורים כי לדיכאון זה מספר גורמים וביניהם עייפות מרובה, שנויים הורמונליים בעקבות לידה ואולי אף הקשיים והאחריות בגידול התינוק.
ד"ר ליאת הולר הררי, פסיכיאטרית, פסיכותרפיסטית, מומחית בטיפול בנשים בהריון ולידה מתייחסת למאפיינים של דיכאון אחרי לידה: "המאפיין העיקרי של דיכאון הוא מצב רוח ירוד ופגיעה ביכולת ליהנות. במקרים קשים יש חוסר הנאה מוחלט, עצב, ונטייה לבכי.
מאפיין נוסף הוא הרגשה של "אין לי כוח". אין כוח לכלום, חוסר אנרגיה, חוסר חשק לעשות דברים. לפעמים עד כדי כך שאפילו החלטות פשוטות כמו לבחור בגד ללבוש נראות כבדות ובלתי אפשריות.
אצל נשים אחרי לידה, הקושי ליהנות, וחוסר האנרגיה מתבטאים בקשר ומערכת היחסים עם התינוק. התקופה המיוחדת הזו, היא אמנם קשה, אבל אם הכל הולך בסדר, יש בה גם רגעים של אושר גדול, הנאה וסיפוק. כל אלה נפגמים או לא קיימים אצל נשים שסובלות מדיכאון אחרי לידה".
ד"ר הולר הררי מציינת כי לפעמים הנשים מצליחות להמשיך לתפקד, ולכן מאוד קשה לסובבים להבחין שמשהו מאוד לא בסדר.
"נשים שמגיעות אלי לטיפול מספרות לי שהן תפקדו "על אוטומט" או שעשו הכל אבל "באופן טכני" כי צריך, כי זה מה שמצופה מהן, וזה מה שהן מצפות מעצמן. הן תפקדו, אבל הרגישו שאין שום הדהוד רגשי מול התינוק, או שכל החלק הרגשי מאוד מסובך. לפעמים הן תארו רגעים קטנים של הנאה, אבל תחושה כללית של סבל, חוסר הנאה, וידיעה שככה זה לא צריך להיות". ד"ר הולר הררי רואה במחקר המחקר הדגמה יפה לדברים שהיא מנסה להסביר ורואה בשטח.
"צריך לזכור שאנחנו מדברים על תקופה מיוחדת בחיי האשה, תקופה בה היא צריכה לבנות את זהותה כאם, ואת הדימוי העצמי שלה כאם. אשה בדיכאון תרגיש אם לא טובה, ולפעמים אפילו לא ראויה. זו עוד סיבה שחשוב שתגיע במהירות לטיפול מקצועי, יעיל".
"לדעתי גם אם אישה מקבלת טיפול תרופתי שהוא מאוד יעיל, עדיין היא זקוקה לטיפול פסיכותרפי (שיחות) כדי לעבד את הרגשות הקשים שחוותה. במהלך הטיפול אנחנו בונות יחד את זהותה כאם, ומשקמות את הפגיע בדימוי העצמי. שלה, ולפעמיים צריך לשקם גם את היחסים עם התינוק".
לסביבה יש תפקיד חשוב בשיקום של האישה הסובלת מדיכאון אחרי לידה. ד"ר הולר הררי: מציינת שצריך להבין שדיכאון היא הפרעה, בעיה אמיתית, ולא "תחושת סובייקטיביות". "האשה איבדה את היכולת שלה להרגיש טוב, ולתפקד כמו כל אחד אחר. לסובבים לפעמים קשה להבין את זה. בניגוד למחלה פיזית, או למישהו ששבר רגל למשל, לא רואים כלום על האשה. היא נראית "שלמה" ומצפים שהכל יהיה בסדר.
למישהו מבחוץ לפעמים קשה להבין את עומק הפגיעה. מכאן האמירות כמו "קחי את עצמך בידיים". נשים שמגיעות אלי לטיפול מספרות לי לא פעם איך אנשים קרובים להן, אפילו אמא של המטופלת, לא מבינה שקרה משהו שמצריך טיפול. חשוב מאוד שהאשה תרגיש שמבינים אותה, מקבלים אותה, ולא שופטים אותה. רגשות האשם קיימים, וקושי הסביבה לקבל את המצב רק מחמירים אותן".