איך נהיים דאלאי לאמה?

טיבט קוסמת מאוד למערביים, למרות שרובם לא ביקרו בה מעולם. זה קשור לא מעט לדמותו של הדאלאי לאמה ולרעיונות הרוחניים שהוא מטיף אליהם, שסובבים בעיקר סביב אהבה וחמלה.

 דמותו נערצת על הטיבטים למרות שהוא למעשה עומד בראש פלג אחד בלבד מתוך ארבעת המסדרים השונים של הבודהיזם הטיבטי. לא רבים יודעים שפעם הוא היה רועה יאקים צעיר, לפני שנבחר להיות ראש מסדר.

 

זה נשמע כמו מהלך מוזר, אבל הדאלאי לאמה הוא לא היחיד וזכיתי להיות בתהליך ההכתרה של ראש מסדר אחר, בטיבט שאז רק נפתחה לביקורים מן המערב. מתישהו בתחילת שנות ה ? 90.

בימים הראשונים שלי בלהאסה התרוצצתי ממקדש למנזר, בין אותן שכיות חמדה תרבותיות וארכיטקטוניות ששרדו את מהפכת התרבות האיומה של סין.

 

 

 

 

תקיעת הקרנות שהעבירה רטט בגופי

 

שחר שעלה בוקר אחד מצא אותי עומד על גג מלון תרמילאים זרוק בלב הרובע הטיבטי בלהאסה, מבצע תרגילי נשימה הידועים במסורת הסינית כ"צ'י-גונג". ניסיתי להיעזר בהם כדי להגדיל את ספיקת החמצן לאחר שבלעתי כמה אקמולים ועוד איזה כדור או שניים להורדת הבצקת בראש –  תוצאה של חוסר זהירות והתלהבות יתר מטיפוס אל כל מנזר שראיתי סביב להאסה.

 

עד היום אני לא יודע מה גרם לי אותו בוקר לקחת תרמיל ומצלמה ולתפוש טרמפ במשאית סינית רעועה אל מחוץ ללהאסה, אל מה שסומן במפה כחורבות של מנזר בשם טצורפו.

 

 

המשאית הורידה אותי בפתח עמק רחב וירוק והתחלתי לצעוד בנופים מרהיבים של רמת טיבט, הצבעים הפסטליים המדהימים של הסלעים, ההרים והשמיים הקרובים. בעמק הירוק, מראה כה יוצא דופן במדבר הצחיח והגבוה של טיבט, רעו עדרי סוסים ויאקים. רועה בודד עם ילדה ישב בלב האחו ליד מדורה ושתה תה מתרמוס. הוא הזמין אותי להצטרף אבל אני שעטתי קדימה.

 

ואז שמעתי את תרועת הקרנות. מי שלא שמע תרועה כזאת לא יידע על מה אני מדבר, אבל בי היא העבירה רעד. זאת לא היתה תקיעה כפי ששומעים במנזרים אלא הד ענק שבא והתגלגל מן ההרים. הגברתי צעד, ולפני התגלה מראה שלא אשכח.

 

 

 

רוחו של ראש המסדר מתגלה

 

 

ברמה סלעית קטנה מעל שרידי המנזר הוצב אוהל רחב ידיים. לפניו עמדה קבוצת נזירים לבושים גלימות בצבע אדום כהה של נזירים טיבטיים שתקעו בקרנות. בתוך האוהל הפתוח יכולתי להבחין בעשרות נזירים טיבטיים ממלמלים תפילה ובמרכז, מבעד למיתרי האוהל ולנזירים המקיפים אותו ראיתי ילד צעיר היושב על כסא, בלבוש נזיר טיבטי ועל גולגלתו ספיחי שיער שהחלו לבצבץ לאחר הגילוח המסורתי.

 

מסביב לאוהל ישבו עשרות עולי רגל טיבטיים כשהן מסובבים גלגלי תפילה וביניהם גם זוג מערבי. בערוץ קטן לפני האוהל היו קשורים יאקים, אשר בניגוד לצבע השחור הרגיל שלהם, היו בצבע לבן או אדמדם.

 

בעוד אני מצלם נשמע לפתע קול הגונג ומתוך האוהל שעטו עשרות נזירים אל בין הסלעים הסמוכים, ושפפו כולם כדי להשתין לאחר התפילה הממושכת. היה זה מחזה משעשע ביותר וגם להם הוא הפיג כנראה, לרגע, את חשיבות המעמד.

 

מה שחזיתי בו באותו יום היה טקס ההכתרה של לאמה קארמאפה, ראש מסדר חדש של המצנפות האדומות (הדאלאי לאמה עומד בראש מסדר המצנפות הצהובות) ששמו קאגיופה, ילד שעד כה היה רועה יאקים קטן והתגלה כההתגלמות החיה של ראש המסדר הקודם שהלך לעולמו לפני 16 שנים.

 

 

 

תה חמאה שמנוני ומלוח

 

 

לאלו שאינם אמונים על רזי ההתגלגלות של דמויות מובילות בעולם הטיבטי אסביר בקצרה שבטיבט יש מושג הנקרא טולקו, כלומר שרשרת של התגלויות או התגלמויות של ראשי מסדר. לפני מותו ראש מסדר נותן רמזים היכן ומתי יופיע מחדש.

 

 

הסימנים שנתן הלאמה הקודם הביאו למציאתו של נער זה במשפחת רועי יאק מצפון ללהאסה. אימו שמעה עורבים מעופפים קוראים מעל האוהל המשפחתי "קוטונג, קוטונג", שפירושו בטיבטית לאמה. ועורבים, כידוע, הם נותני סימנים מובהקים.

 

ההפסקה הקלה להטלת מימיהם איפשרה לנזירים הצעירים לבחון מסטיקים שנמכרו בדוכנים ארעיים מתחת ליריעות בד, ולמבוגרים יותר ללגום בחיפזון מתה חמאה שמנוני ומלוח.

 

 

 

תקיעת קרנות נוספת סימנה את יציאתו של הלאמה הילד מן האוהל. מדדה על נעליים גבוהות עקב הוא הובל למנוחה קצרה באוהל אחר. ההפסקה איפשרה לי לפגוש בחור אמריקני יליד הוואי בשם ווארד הולמס.

 

ניגשתי אל הבחור הגבוה ושאלתי אם אני יכול לצלם אותו. הוא צחק ואמר: "אתה אפילו לא יודע מי אני". עניתי: "אתה המורה של הילד". הוא הביט בי בצורה מוזרה ואמר, "כנראה שהקארמה (בסנסקריט הפירוש הוא גורל) שלך הביאה אותך לכאן. שכן אף איש מבחוץ מעולם לא ראה את הטקס הזה".

 

 

הולמס סיפר שלמד תחת לאמה קארמפה הקודם, שהיה ה-16 במספר והיה דמות כריזמטית וידועה, שמר את המסורת של הקאגיופה והציג אותה בפני העולם המערבי. ב-1976 ציווה עליו הלאמה לחזור מהודו לארה"ב ולהקים מנזר בניו יורק. לאחר ארבע שנים פרש להתבודדות המסורתית של שלוש שנים, שלושה חודשים ושלושה ימים בקולומביה הבריטית אשר בקנדה. מאז מותו של הלאמה הקודם, אמר לי, הוא בא לכאן מדי שנה כדי ללמד את הילד, ההתגלמות החדשה, שיעורי אנגלית ולשקם ולשפץ את המנזר בכספי תרומות.

 

 

 

הוא עוד ישוב

 

קול הקרנות החזיר אותנו אל המשך הטקס. כלל הנזירים התכנסו על שיפולי הגבעה ליד האוהל. הנער הצעיר ישב על כסא, הנזירים סביבו בתפילה מתמשכת.  האווירה, הקולות, העשן והשמש השוקעת על ההרים שמסביב יצרו אווירה מיוחדת ומרתקת עבורי כמו גם עבור עשרות עולי הרגל שישבו ללא תזוזה, רק גלגלי התפילה שבידם בתנועה מתמדת. בסיום הורם הילד מהכסא ופיזר בתנועה שובבית ילדותית גרעיני שעורה קלויים על הקהל ועל הנזירים שלפניו, ועל היאקים אשר בערוץ לשם ברכה.

 

 

סיום של הסיפור עוד לפנינו: לפני שנים בהיותו בן 17 לערך ברח ראש המנזר הצעיר הזה מסין אל הודו, חוזר על מבצע הירואי בדומה לדאלאי לאמה שנים לפניו. היום הוא יושב בהודו, ויש אומרים אפילו שיתכן והוא זה שיירש את הדאלאי לאמה הנוכחי למרות היותו ממסדר טיבטי אחר.

תגובות (0)
הוסף תגובה