לפני הרבה שנים, כך מתחילות כל המעשיות, חזרה הבת שלי מהגן עם אמירה ברורה. "אמא אני רוצה להתחפש למלכת ושתי". מלכת ושתי זו התחפושת האחרונה שכל אמא חושבת עליה בשביל בתה. בעידן בו הבראצ'יות היו הלהיט וגרדרובת תחפושות הבנות בגן נעה בין מלכת אסתר לפרפר, ושתי לא נרשמה אצלי כאופציה.
איך מתחפשים לושתי? התעניינתי ברצינות
"פשוט מאד", הסבירה בת ה- 4 כאילו חזרה רק עכשיו ממשתה המלך. "זה בדיוק כמו אסתר, רק ושתי".
תודו שושתי היא בהחלט לא תחפושות שנמכרת בחנויות. כולנו העדפנו להיות אסתר המלכה. היא הרי זכתה בכל הקופה- בעל עשיר, מלכה בארמון ובסוף גם הצילה את עמה. אז מה אם בכלל קראו לה הדסה והיא חיה בשקר, רק כדי להיות מלכה. עזבו אתכם מקטנות, אסתר המלכה היא זו שבסוף זכתה לקולקציית תחפושות מפוארת והפכה לחלומה האמיתי של כל בת 4.
הפסיכולוג ברונו בטלהיים בסיפרו "קסמן של אגדות" מנתח מעשיות מוכרות לכולנו. כיפה אדומה, שלגיה, היפה והחיה ועוד. מטרת הסיפורים הוא לעזור לילד להתמודד עם ערכים חברתיים. להפנים את ערכי החברה ואת הדרישות ממנו. אבל בעצם, אם תחשבו טוב, מטרת הסיפורים הוא לגרום לילדה להבין את מקומה בחברה. מקומה בתוך הבית, בניהול המשפחה וכמובן בהימנעות משיטוט במקומות זרים. בחוץ מחכה לה רק הזאב הרשע, שבעה גמדים, שהם בהחלט לא אופציה לחתונה וכמה מכשפות. אם היא תמתין יפה ובשקט יגיע הנסיך על סוס לבן וייקח אותה לעבר אופק מדהים ואופטימי של גידול ילדים, כביסה ובישול.
אגב, לא סתם כל האגדות מסתיימות רק באופק האופטימי ולא ממשיכות לתאר את ההמשך. אין שום דבר קסום בלקום בלילה לתינוק, להעלות 15 קילו בכל הריון, ולגלות שגם אם יש לך עוזרת מצוינת, את עדין צריכה לתלות כביסה ולגהץ.
ושתי התחילה את חייה בצורה מכובדת. היא חיכתה יפה והתחתנה עם המלך הכי שווה באזור. היא מלכה של ממלכה גדולה, יש לה בגדים יקרים ואקססוריז שמנקרים לכולם את העיניים. אבל ושתי היא הדמות הכי לא מדוברת במגילה. כל הגננות מדלגות עליה במהירות וכולנו רק זוכרים ממנה שהיא סירבה להגיע למשתה המלך. ושתי, באומץ לב, עומדת מול המלך ומסרבת לבקשתו. היא לא חפץ שלו והיא אולי מהדמויות הנשיות הבודדות, שניתן לחשוב עליהן, שיש להן דעה ואומץ לב. היא לא נזרקת לסיטואציה וממתינה חסרת אונים, היא לוקחת החלטה בידיעה שצפוי לה עונש.
ושתי נזרקת מהארמון ויותר לא מוזכרת בסיפור המגילה. אין לנו מושג מה קורה לה ובעצם זה לא משנה. את מקומה תופסת מלכה אחרת, יפה וחסודה. המסר מועבר בצורה ברורה- תהיי יפה ותשתקי. את רוצה לחיות בעושר? קבלי את הגבר שלך גם אם הוא קצת טיפש או וולגרי.
אסתר מסתירה מהמלך את זהותה ואפילו את שמה האמיתי. אפשר ליחס זאת לאנטישמיות, פחד וכו' אבל אפשר גם לחשוב איך בסיפור אחד אנחנו מחנכות את בנותינו לחיות בשקר. יש לך גב כלכלי? זה הזמן לוותר על כל השאר- על אינטימיות, על חברות ועל כבוד. כסף, בית מפואר ובעל עשיר, גם אם הוא נואף או שיכור, שווה לא מעט. אז כמו היום.
תחשבו כמה המסרים האלה, שאנחנו שומעים בגן, עובדים עלינו עד עכשיו. רוצים דוגמא? גמדים נחשבים בעיננו לאנשים לא מיניים או מזיקים. עובדה שבעה מהם גרו עם שילגיה ולא ניסו לעשות לה דבר. הייתם משאירים את שילגיה עם הזאב לרגע לבד?
המעשיות וסיפורי העמים ואולי (יסלחו לי כולם) גם חלק מסיפורי החגים שלנו, מטרתם להעביר מסר. הם בעצם הריאליטי של אותה תקופה, בה סיפרו ודיברו במקום לראות טלוויזיה. ושתי זכתה ב 15 דקות התהילה שלה והתאיידה לה לארץ כל הגיבורים. גם היא, בעיני, סבלה מהפקה לא אוהדת. בחרו להציג אותה באור בעיתי, כדי להשאיר מקום לאסתר, הזוכה במיליון.
אם אתם שואלים- בת ה 4 לבסוף לא התחפשה לושתי. אמא שלה כנראה שמעה יותר מדי סיפורים ובסתר ליבה מאחלת לה עתיד של נסיך ואופק ורוד