באחרונה הופעתי בכנס איגוד השיווק בישראל 2011, שם ייצגתי בגאווה לא מוסתרת את הצרכן החרדי של ב 2011: זה שיודע מה מוכרים לו וגם יודע להעדיף מותג אחד על פני מתחרהו. אני מדגישה בכוונה את אי הסתרת גאוותי, למרות שהיו לי כל הסיבות לכך.
זה התחיל בשאלות סתמיות מגורמי משק מובילים וחשובים שביטאו את חוסר ההיכרות המינימלית שלהם את הצרכן החרדי, למרות שהם מוכרים להם במיליונים, כן, במיליונים רבים, בכל חודש. הרגשתי נבוכה קצת, האמת, מול אמירות כמו "אבל הרבנים מאפשרים לאכול במסעדות יוקרה?", "מה? החרדים משקיעים בעיצוב פנים?" וחבל שלא היו בידיי ההוכחות, הידועות לכל מנהלי מסעדות הגורמה הכשרות בת"א ירושלים והרצליה או למיטב הבעלים של מותגי ריהוט היוקרה, שיכחישו את הגבהות העפעפיים המשתוממים מולי בהרצאתי הקצרה.
הגעתי בסך הכל לעדכן אודות המגזר החרדי, לאחר שהיה נדמה לי שכצרכן, קודם כל, הוא מוכר כבר לרובם. כלומר, שאתם קצת מכירים אותנו. והופתעתי. הפתעתי גדלה עוד יותר כשהבחנתי במבטים חשדניים מול 'גילויים' מרעישים, כמו נתוני עלייה של יותר מ50% בהזמנות חבילות נופש לחו"ל במגזר החרדי בשלוש השנים האחרונות. "מה? חרדים טסים לחו"ל? עם המוני ילדים ופקלאות"? כך במקור.
רק בישראל 15% מהאוכלוסייה כנראה עדיין לא מספיקים כדי להיות גורם צרכני משפיע וגדל במשק הישראלי. מחזור של מיליארדים בשנה, נתוני צמיחה מדהימים ללא סימני נסיגה בחמשת העשורים הקרובים, ערוצי מדיה מתקדמים וממוקדי קהלי יעד, היחשפות למותגים ומודעות גוברת לאיכות חיים – אופנה ולייף-סטייל – כל אלו ועוד, לא מצליחים לשנות את התפיסה המעוותת, על המגזר המקסים הזה, שמהווה פוטנציאל שיווקי בלתי רגיל לכל תעשיין או יבואן, המחפש שווקים חדשים והזדמנויות יוצאות דופן במשק.
לצד אולי כמה עשרות של חברות במשק הישראלי, שלמדו להבין את הפוטנציאל הגלום במגזר החרדי ורואים בו צרכן מועדף, אני שוב ושוב נתקלת בבורות וחוסר מידע בסיסי מצד רבים מאוד ממומחי השיווק, טייקונים של ממש בכלכלה ובתעשייה. אלו שיודעים על כל תנודה קלה בשוק, ועדיין מתבלבלים מול הפלח הכי רלוונטי במדינה, המהווה כיום מנוע צמיחה עתיר הצלחה, בעל צימאון עז לחדשנות וקידמה טכנולוגית, תוך שילוב הדרגתי וגובר בשוק התעסוקה הישראלית, בכל התחומים.
כל זה נסתר מהם, כאילו היינו עדיין מעבר להרי החושך, השחורים האלה. ואני באמת שואלת (ואולי גם קצת כועסת..), למה אני צריכה להתנצל ולהסביר שאנו, בני (ובעיקר בנות.) המגזר החרדי, קונים, מוכרים, צורכים, נהנים, מעצבים, מבינים מותגים, טסים, נחים, עובדים (כן, כן, עובדים) ובגדול. למה מאמינים לי רק כשאני אומרת שאנו מחתלים, אוכלים, מחפשים כשרויות וחרמות? פשוט נמאס. נמאס לי להתנצל שאני כמו כולם. בדיוק כמו כולן (ורק מה שמותר). כן, אני "דוסית" ושכחתי את הקרניים בבית.