היה רעש. הרבה קולות. ואורות. והיו ריחות. ואותי שמו בלבוש בהיר בתוך משהו שלפעמים הוא רטוב אבל הוא היה יבש והיה שם ריח נעים. ספתא אמרה ? איזה בושם זה ריח של תינוק. מה זה תינוק? מה זה ריח? מה זה בושם?
ושמעתי את אמא חוזרת פעמים רבות על המילה מסיבתבת. מסיבתבת. מסיבתבת. והיא הוציאה אותי מהעריסה והניפה אותי באוויר ונבהלתי. והפסקתי לרגע לנשום. וגם היא נבהלה. והביטה בי בעיגולים הגדולים שלה. והתחלתי לבכות. ואני חושבת שגם היא. קצת. ו-כ-ו-ל-ם צחקו. ואמרו נבהלה הקטנה. ואז אמא החזיקה אותי קרוב אליה והרחתי את הצוואר שלה ושמעתי את התיקתק-תיקתק שלה. והפסקתי לבכות. ונרגעתי. והיא לקחה אותי לחדר והניקה אותי ונרדמתי. אז היא שוב הניחה אותי בתוך העריסה והקולות החזקים העירו אותי. ושוב היא לקחה אותי למקום אחר. ושוב נרדמתי. וזהו.
אחרי זמן ? שוב התעוררתי.
ואחרי זמן אמא הניחה אותי על הבטן וטפחה על הגב שלי. טפ-טפ-טפ…טפ-טפ-טפ. אני ממש בטוחה שצריך לראות איך זה בכדי להבין באיזה קצב ובאיזה אופן היד שלה הייתה מונחת. והיא עברה וטפחה עלי מלמעלה ל-מטה. ועל הידיים ועל הרגליים. ובכל פעם שהיד שלה טפחה היא אמרה הנה, זה הגב שלך. הנה זו היד שלך. הנה זו הרגל שלך. הנה הבטן שלך. ואז אחזה את הבטן שלי בצורה מיוחדת ? זה היה טוב. היה לי פחו תלחץ בבטן. והיו קולות מוזרים שהיא אמרה לי עליהם ? יופי! בשעה טובה! ו-גם היא החזיקה לי את כף היד וסגרה עליה. וכשהיא עזבה ? איזו הפתעה! היא אמרה שפתאום נפתחה כף היד שלי. ואז היא נגעה בכל אצבע לחוד והיה ממש נעים.
אני לא ממש מבינה מה עושים עם כל הדברים האלו שהיא קראה להם בשמות. אבל אם אמא אומרת ? אז היא בטח יודעת!