יש לי שאלה- לך, שקורא/ת כרגע את הפוסט: האם בשנה האחרונה התיישבת מאחורי ההגה אחרי ששתית שתי כוסות בירה או יותר? עזבו "שתיתי מים אחרי זה ושטפתי פנים". שתית ונהגת?
ומה עם לסמס תוך כדי נהיגה? מכירים את התנועה הזו של המכשיר ביד אחת, והראש עולה ויורד בזיגזוג בין הכביש למסך?
ושיחת טלפון ניהלתם במהלך נהיגה? כן, הצחיקו אתכם או הכעיסו אתכם, והתמכרתם לשיחה במלוא הרגש, ולרגע שכחתם שיש לכם רגל על הגז ומכונית לפניכם?
לפני שנתיים יצאתי להפסקת צהריים על הקטנוע שלי (ז"ל).
רכבתי בנתיב הימני כאשר לפתע רכב מצד שמאל סטה לנתיב שלי מבלי לאותת והעיף אותי בעוצמה. התוצאה- פלטינה ושבעה ברגים בקרסול, פגיעת ראש, תזוזת לסת, פגיעה בברך ובעיקר טראומה נפשית לכל החיים.
שלושה חודשים הייתי בבית – שלושה חודשים בהם לא קיבלתי משכורת, שלושה חודשים של כאבים קשים, ניתוח, פיזיותרפיה מתמשכת, וטיפולים ובדיקות שנמשכים עד היום. נכון, היום אני עובדת ומודה לאלוהים שהיתה לי קסדה טובה שבזכותה הראש וצלילות המחשבה לא נפגעו לי. אבל כן, החיים השתנו לי. כל נסיעה ברכב, אוטובוס, עמידה ברמזור היא סיוט. על הפחד ועוצמת התאונה אף כסף לא יפצה.
אותו נהג שפגע בי,היה בחור צעיר בשנות העשרים המאחרות. הוא היה נראה לי בחור נורמלי לגמרי כששכבתי על הכביש עם הקטנוע עליי וקראתי לעזרה וראיתי אותו יושב ברכב פרטי בצבע תכלת. אני מניחה שהוא היה בדרכו חזרה למשרד מארוחת הצהריים או משהו בסגנון. אחרי שהוא פגע בי הוא כלל לא טרח להגיע לבית החולים לוודא שאני בסדר. הוא כנראה הניח שאני בחיים אם הוא לא מועמד לדין והמשטרה לא דפקה על דלתו. לשם הדגשת הנקודה – באותה מידה יכולתי להיות במצבה של שחר גרינשפן, והוא לא היה נענש על כך (שוב, אני לא מתה והוא לא שיכור וכנראה ללא עברות קודמות).
סתם בחור רגיל, כמו כל אחד מכם שקוראים את הפוסט הזה, אבל הוא זה שפגע בי.
סיבה התאונה היתה טעות אנוש (במילים אחרות – חוסר תשומת לב וריכוז), והנהג לא הועמד לדין ולא נענש ולא נקנס. אני יכולה לכתוב ולהאשים את מערכת המשפט או את העונשים הקלים לנהגים לא זהירים, אבל אני לא מחפשת אשמים, אני רוצה הפעם לפנות אליכם.
אתם יכולים עד מחר למלא את שורות הסטטוס שלכם בפייסבוק באין ספור סיסמאות וקריאות נגד מערכת המשפט והצדק. אבל אתם יכולים גם להתיישב ברכב, בכיסא הנהג, ולחשוב. לחשוב על כל אותן פעמים בהן עליתם עייפים על הכביש, על אותן הפעמים בהן נהגתם אחרי שני משקאות או יותר, על אותן הפעמים שלא התאפקתם וקראתם הודעת אס אמ אס וגם עניתם, בזמן שאתם מזגזגים עם המבט בין הכביש למסך הטלפון.
ואחרי שתשבו ותחשבו ותזכרו, אז תלכו ותחפשו אשמים. כי כל יום קורות בישראל עשרות תאונות דרכים, תאונות שהתוצאות שלהן לאו דווקא מסתיימות בידיעה בעיתון או במאבק חברתי נגד החוק. תאונות שמסתיימות באנשים שלא תמיד מצליחים להשתקם ולחזור לחיים רגילים.
שחר גרינשפן, לפני התאונה
ולך, הנהג שפגע בי, אולי סוף סוף אני אצליח לחזור ולישון כמו שצריך, אם ב- 19 לפברואר שנת 2009 פגעת בבחורה על קטנוע בתל אביב, ברחוב שאול המלך בשעות הצהריים, אני מבקשת, רק תבקש סליחה, רק תן לי לחשוב שאכפת לך מכך שכמעט הרגת אותי כי לא שמת לב.