השבוע, תוך כדי, ההכנות לפורים, הכנת התחפושות לילדים וקניית המוצרים למשלוח המנות, אמרה לי בת של חברים: "את יודעת למה אני אוהבת את החג הזה הכי בעולם? "למה?" שאלתי. "כי אני יכולה לבחור להיות מי שאני רוצה", ענתה החמודה.
ואז חשבתי על זה. מצד אחד, היא כל כך צודקת הקטנה, זה באמת כיף לבחור להיות מי שאני רוצה. מצד שני, האם צריך לחכות לפורים בשביל זה? האם אנחנו לא יכולים כל יום בעצם "להתחפש" למי שאנחנו רוצים?
והתשובה, כך אני מקווה ונוטה להאמין, ברורה. בוודאי שאנחנו יכולים.
הבחירה של מי אני רוצה להיות היא אך ורק בידיים שלנו ואנחנו אלו שיכולים להסיר את המסכה שבחרנו לעטות על עצמנו בגלל סיבה כזו או אחרת ולשים אחת אחרת במקומה.
מניסיוני הרב עם מתאמנים אני שומעת לא אחת את המשפט :"אין מה לעשות. ככה זה. את זה אני לא יכולה לשנות. נולדתי ככה (עצבנית/לא חברותית/שמנה/פסימית וכו'…)", ועל זה אני עונה רק במילה אחת למחשבת המתאמן: "באמת???".
באמת בחורה שנוטה להתרגז ולהתעצבן לא יכולה לשנות הרגל זה ולהפוך לבן אדם יותר רגוע? או שהיא מספרת לעצמה שככה היא נולדה ואת זה אי אפשר לשנות כי השינוי לא פשוט וידרוש ממנה לוותר על כל מיני תועלות שיוצאות לה מההתנהגות הזאת?.
באמת בחור שעטה עליו עשרות מסכות הגנה מפני בחורות לא יכול מסכה אחר מסכה להסיר לאט לאט וללמוד להתנהל בחברת בחורות?
אז נכון, לשנות הרגלים זה דבר לא פשוט אבל הוא בהחלט אפשרי! השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה עד כמה אני רוצה לשנות את צורת התנהלותי ולהפוך למישהי אחרת (אני טובה יותר)עד כמה אני מוכנה להשקיע ביצירת האני החדש.
ולא, לא צריך לחכות לפורים בשביל זה וגם לא צריך לחכות לאירוע משמעותי שרק בגלל שהוא קרה אני אבין שאין ברירה ואני חייבת לשנות, אפשר פשוט להחליט שבא לי לשנות, בא לי להיות קצת אחרת ואז להתחיל בהכנת התחפושת החדשה המתאימה למידותיי.
כשהעלתי את ההשוואה הזאת בפני חברה שלי היא ענתה לי: "יופי, אם השינוי היה כ"כ פשוט כמו להכין ו/או לקנות תחפושת כולנו היינו עושות את זה כבר מזמן".
"צודקת". עניתי לה "אם זה באמת אין לי מה להתווכח. אבל את מכירה את הרגע הזה אחרי שגמרת להכין תחפושת ואת מסתכלת עליה, על הדמות שדמיינת שתהיי והנה היא עומדת מולך ואת מתמלאת בסיפוק ושמחה לא מוסברת שכזו?".
"ברור" ענתה לי החברה. "אז תכפילי את זה פי 100 כי כשאת תגמרי ליצור את הדמות שדמיינת שאת תהיי ותדעי שהתחפושת הזו היא לא ליום אחד אלא עד מתי שאת תחליטי לשים אותה וכל עוד היא עושה לך טוב- פורים לא יהיה יותר רק יום אחד בשנה".
מפה והלאה, זו הייתה החברה שלי שהביאה את הרעיון הבא:
קחו דף וצבעים וציירו את האני הרצוי שלכם. מה הייתם משנים, מה הייתם משאירים ובעיקר- תאהבו את התמונה כ"כ עד שתרצו לייצר אותה.
אחרי שעשיתם את זה ? תלו את התמונה ליד המראה ושאלו את עצמכם האם זה אפשרי. כשתבינו שכן- לכו לייצר אותה. בעזרת המשפחה, בעזרת חברים, בעזרת איש מקצוע- תפרו לכם תחפושת חדשה וכן, אולי בהתחלה היא תרגיש מוזר ולא מתאימה ואפילו מאולצת אבל לאט לאט מבלי שממש תדעו לשים את האצבע מתי, התחפושת הזו תהפוך להיות אתם. האתם מהציור.
אז , פורים שמח, וזכרו: אנחנו ורק אנחנו אלו שבוחרים מי אנחנו רוצים להיות ובשביל זה- לא צריך לחכות לפורים.
עדי המאירי, מאמנת אישית
בגישת הפסיכולוגיה החיובית