כשהייתי ילד נשבה בתוכי רוח תחרותית בלתי פוסקת שלא הפסיקה להטריד את מנוחתי. הייתי עסוק ללא הרף בתחרותיות עם אחי הגדול ועם חברים לספסל הלימודים. בסביבות גיל 10 השקעתי אנרגיה רבה באימוני ריצה מתוך ניסיון להצליח בתחום של ריצות לטווח בינוני. לא אשכח את המרוץ שערכנו, חמישה ילדים, שבו היה עלינו לקבוע מיהם ארבעת הנציגים של הכיתה שלנו במרוץ של תחרות בין בתי הספר. למרות האימונים והיכולת הגבוהה שפיתחתי, נתקפתי חרדה במהלך הריצה והתקשיתי להתחרות. באמצע המסלול פרשתי מהמרוץ מבלי שידעתי להסביר מדוע. מאד נעצבתי על נפשי והעמדתי פנים כאילו סובבתי את קרסולי ונפצעתי. חבריי שראו אותי בצערי, ?סידרו" כך שבכל זאת אייצג את הכיתה במרוץ של בתי הספר. גם באירוע זה פרשתי לאחר תחילת הריצה. הפעם ללא עצב, ללא העמדת פנים, ללא כלום. יצאתי, הלכתי ולא דיברתי על כך עם איש עד לעצם היום הזה.
היום, יותר מ30- שנים לאחר מכן, כשכוחות חדשים זורמים בעורקיי וכשהתחרותיות פחות משפיעה על הבחירות שלי ועל היצירה שלי, אני יכול להתבונן בתקופה הזו עם מידה מסוימת של חמלה והבנה. הצרכים השקטים והלא ממומשים שלי בהכרה, אהבה ובטחון שינו צורה וחיפשו את מבוקשם דרך תחרותיות בלתי פוסקת. אני זוכר היטב מקרים שגם בתחומים תחרותיים אחרים מצאתי עצמי מצד אחד עוסק בדברים באופן כפייתי ומצד שני האלמנט התחרותי הבין-אישי הסב לי מתח רב. מצאתי את עצמי סובל מאד מהפסדים אך לא ידעתי שבסתר לבי אני כואב את ההפסד משום שאיני יודע לנצח באהבה. התודעה שלי הייתה אז, כפי שהיא עודנה שגורה במקומות רבים, שהמנצח הוא המרוויח מכל הבחינות ושהמפסיד הוא הנכשל מכל הבחינות. אני טוען עכשיו, הן בהתבוננות אחורה והן בהבנת המנגנון האנושי היום, שבן האדם יותר חושש מניצחון מאשר מהפסד, יותר מהצלחה מאשר מכישלון, יותר מהחיים מאשר מהמוות. בדרך כלל אנו נוטים לחשוב שהמצב הוא הפוך ושהכול יהיה בסדר אם ננצח, אך המצב הוא לא כך, לא כאשר ניצחון פירושו הפסדו של אדם אחר. הגיעה השעה לייצר מושגים חדשים באשר לתחרות, הגיעה השעה שכל אחד מאיתנו ימצא את הניצחונות המתוקים של חייו ושיתרחק ככל הניתן מכל מיני מצבים מיותרים ומזיקים של הפסד שחוזר על עצמו, בכל זירה ובכל נושא.
השילוב "לנצח באהבה" יכול להישמע טוב גם בשל העובדה שהוא מכיל בתוכו אנרגיה גברית (?לנצח") ואנרגיה נשית (?באהבה"). במקום בו מתקיים השילוב הגברי-נשי לא ניתן להפסיד וקיים פוטנציאל ניצחון שרק הולך וגדל עם הזמן. ?לנצח באהבה" משמעו שלאדם קיימת יכולת להיאבק, להשתדל, להתאמץ, לנסות בכל כוחו, לטפס ולהשקיע, על מנת לנצח באמת. הניצחון הזה יכול להיות בעל משמעות או השפעה חיובית רק אם הוא בא מתוך אהבה ומגיע אל מצב של אהבה. כאשר יסוד מערכת יחסים של אדם עם עצמו ועם סביבתו היא כזו של אהבה מתגברת, נעלם באופן מייד הצורך "לנצח מישהו" או "להפסיד למישהו". אהבה עצמית דוחפת את האדם להגיע הכי רחוק שהוא יכול. אהבת אחרים גורמת לו שלא לחפוץ, בשום אופן, לצפות בהפסדו של אדם אהוב וקרוב.
לפי הערכתי, כמויות גדולות של אנשים אינם מצליחים להתקדם באמת לעבר תכלית חייהם הגבוהה משום שהדבר מעורר בהם אסוציאציות מיושנות ומיתולוגיות של ניצחון והפסד, רווח והשפלה. כאשר האסוציאציה של הצלחה גדולה קשורה למושגים מיושנים של תחרות עם אחרים מוצאים אנשים רבים שהם נעדרי מוטיבציה מתאימה על מנת להתאמץ ולנסות לעקוף את המתחרים שקיימים כביכול, בדרך אל הפסגה האישית.
אם נתבונן בתופעה הזו מכוון אחר אפשר בהחלט להניח שתחרותיות מהסגנון הישן אינה אלא מנגנון הגנה שאליו אנו נוטים להימלט ולא לראות את הדברים האמיתיים שמטרידים אותנו. אם המתחרים שלנו כולם יהפכו לחברים ואוהבים (כמו למשל, אם הפלשתינים יהפכו ביום מן הימים לחברים ואוהבים שלנו) איזה מין עולם נראה לנגד עינינו? האם יתחוור לנו, אז, שהמתחרים האמיתיים והאויבים האמיתיים שלנו אינם אלא אנחנו עצמנו? האם יתכן שנגלה שהשקענו מאמץ, מרץ ויצירתיות בניצחון לנצח את היריב הלא נכון? האם "ברחנו" אל העימותים שיש בהם מנצחים ומפסידים על מנת להתמכר לדרמה של המאבק ועל מנת שלא לראות את מה שבאמת מכאיב, מעציב ומאכזב בחיים שלנו?
לנצח באהבה משמעו שמתחיל עידן שבו אנחנו פוצחים בתחרות האמיתית של חיינו, התחרות היצירתית, הרוחנית והמעשית ביותר, התחרות בינינו לבין עצמנו, במרוץ לקראת אהבה עצמית ומימוש החלומות הגדולים ביותר שלנו. תפקידם של אחרים אינו אלא לסייע לנו, הן בדרכים מובנות והן בדרכים נסתרות ועקלקלות, לפנות אל הערוץ הזה ולעשות בו תחרות מצוינת, עם אהבה ואומץ.
לנצח באהבה פירושו לדעת לחוש כאב אותנטי ולא לברוח ממנו אל תחרות מלאכותית עם השכנים שלך. לנצח באהבה פירושו לתת לאהבה לנצח את הכאב על ידי הפיכתו לאנרגיה יצירתית שמסיימת את ההתמכרות לכאב ומרחיקה מהצורך לשמר עימות שנראה שלעולם לא יעלה על פסים הרמוניים.
לנצח באהבה משמעו לקחת את מלוא הכוח האישי הקיים ולצאת אתו למסע של ניצחון, ללא בושה וללא עיכובים. כשמחליטים לנצח בחיים אז זה קורה, מוקדם או מאוחר. הניצחון האמיתי יימדד במושגים של שמחה, סיפוק, חזון חיובי, מערכות יחסים מענגות יותר, איתור נתיב מקצועי מספק ומעשיר מכל בחינה. כל אלה הניצחונות האמיתיים של החיים שפעמים רבות נמנעים עקב עיסוק יתר בצורך לנצח מישהו אחר.
קיימים מקרים בהם אנשים לא פונים לעיסוק שמגרה אותם, מתוך אשלייה שהם אף פעם "לא יהיו טובים כמו…?. התחושה הזו, שכביכול אני לא אוכל להיות גדול ומוצלח כמו מישהו אחר מסתירה את האמת ומהווה תרמית משוכללת של הביקורת העצמית שלנו. לעולם אדם לא יכול להיות גדול ומצלח כמו מישהו אחר וגם אין לו באמת טעם לנסות להיות כזה. זו טעות בהבנת מנגנוני צמיחה והתפתחות ? אנחנו לא אמורים "לעבור" מישהו אחר. אנחנו אמורים לעשות משהו הרבה יותר מורכב, מחייב, מאתגר ומשמעותי. הרבה יותר קל לאדם להשוות את עצמו לאחרים ,לומר על עצמו שמצבו "טוב יותר משל אחרים" או שהוא "אף פעם לא יגיע למה שהם הגיעו". כל אלה אינם אלא אמצעי מילוט שהמאפיין שלם הוא חסר באהבה לסוגיה, כשבראש ניתן לזהות חסר אהבה עצמית.
כאשר אהבה עצמית נוכחת ומתפתחת בקרב האדם, מתעוררת בו תשוקה לנצח בחיים. זו תשוקה טבעית ובריאה, שיש בה צורך להתקדם עוד ועוד, לכבוש עוד יעדים מרתקים ולהבין עוד מנגנון מורכב של מסתורי החיים. האדם המנצח באמת הוא אדם שמונע מאהבה. האדם שבאופן זמני מנצח מתוך השוואה ותחרות או מתוך ניצול ותרמית מוצא את עצמו, בבוא העת, כמפסיד גדול. הוא לא יכול באמת לזכות בפרסים שהחיים יכולים לתת לו. הוא לא מצליח לקבל את הגביע הגדול של ההישגים המשמעותיים שחייו היו יכולים להניב.
אהבה עצמית מדברת במושגים של "מגיע לי". מגיע לי לקבל, מגיע לי ליהנות, מגיע לי להיות במקום הטוב ביותר בשבילי, מגיע לי להתקבל, מגיע לי לברוח כשהגיעה השעה לכך, מגיע לי מערכת יחסים מענגת והרמונית, מגיע לי לנצח.
לתשומת לבך ? המילה "נצח" נמצאת בתוך המילה "לנצח".
האם אנחנו חשים שמי שמנצח חווה את הנצחיות שלו? האם השאיפה לניצחון אינה אלא תשקיף של האיפה האנושית, התמידית, לחיי נצח? האם הניצחון האמיתי מושג כאשר אדם חווה חוויה משמעותית ומלאה, ואז באותם רגעים הוא חוויה נצחית, שאינה אלא הניצחון האמיתי?
אז אפשר ורצוי לנצח. רק כדאי להכניס אהבה לסביבה ואז לראות מה קורה. אם יחד עם אהבה, רכות ועונג נותרת אנרגיה עם עצמה וכוח לניצחון, אז קדימה, לנוע קדימה. אם האהבה אומרת לעצור קצת, לנוח ולהתבונן ואולי גם לשנות כוון, אז כדאי להקשיב לה, כי היא מכילה בתוכה את המתכון האמיתי לניצחון הגדול ביותר. המהומות בעולם הערבי נובעות מהעובדה שאנרגיה של אהבה החלה להצית בקרבם של צעירים את אש המרד. הם רוצים לנצח ובלבם פועמת אהבה. הרודנים, המונעים מפחד ומהפחדה אינם יכולים לעולם לנצח, מכיוון שהם נעדרים את המרכיב החיוני ביותר של המנצחים האמיתיים. העולם מתחיל להבין את זה ומגיב בהתאם.
פינקי פיינשטיין
www.drpinki.co.il