אחת התלונות הכי שכיחות מצד הורים, היא כי הילד לא רוצה להתלבש בבוקר. אנחנו ממהרים והם בדיוק עסוקים בתוכנית הבוקר שלהם. עד שדורה לא תסיים ללמד אותם אנגלית ודיאגו לא יציל את כל החיות, אין סיכוי שהפיג'מה תתחלף בבגדים לגן. המצב מחמיר בבתים מסוימים כשגשם הראשון יורד או כשמזג האוויר משתנה לו , ובגדי הקיץ אמורים להחליף את בגדי החורף.
חולצה קצרה הופכת למלחמה ונעילת סנדלים ? אין מה לדבר. הילד הפרטי שלכם מסרב להיפרד מהחולצה הארוכה או בחורף מהחולצה הקצרה, וממשיך להגיע לגן עם בגדי קיץ גם כשמבול סוחף בחוץ. או בקיץ, הוא ממשיך ללבוש סווצ'ר חם גם כשבחוץ כבר 35 מעלות וכשהגננת מעירה לכם ובטוחה שאתם הורים מזניחים.
הילדים לא עושים לנו דווקא
התחושה הראשונית של הורים היא שהילד עושה להם דווקא. חלק מההורים מגיעים בתלונות על פינוק. ובאמת יכול להיות שזה נכון בחלק מהמקרים. יש ילדים שעבורםהתארגנות בבוקר היא מקור למאבקי כוחות ולכעס, אבל אצל חלק מהילדים מדובר ברגישות תחושתית – קושי אמיתי לחוש את הבגדים על גופם וכל שינוי מעצים את הקושי.
רגישות תחושתית היא תגובה לגירויים לא מזיקים דרך אחד מהחושים- טעם ריח שמיעה או מגע. למעשה המוח משדר אותות אזהרה למרות שהגירוי הוא גירוי רגיל. מערכת האזהרה שולחת לנו אות כאשר אנחנו נוגעים באש למשל, כדי שנדע שמדובר בסכנה. שרוול של חולצה או פתק בגופיה, לא מסוכנים אבל שולחים אותות סכנה ומכאיבים או מפריעים לאותו ילד.
לילדים האלו, שהבגדים מפריעים, יש תפיסה מוגזמת של הגירוי. הפתק בחולצה שורט, אבל גם המכונית בכביש מרעישה מדי והילד שלידו נושם ברעש. חיבוק או ליטוף מפריעים, שלא לדבר על סרוק השיער, שזו משימה בפני עצמה. החול בים או צבעי האצבעות גורמים לסבל.
רגישות תחושתית, מסבירה טל קופלביץ קרן, מרפאה בעיסוק ומטפלת נוירו התפתחותית קלינית, היא חלק מבעיות ויסות. "בוויסות חושי ישנן שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא קושי באינטגרציה של גירויים שמתקבלת מהסביבה הפנימית והחיצונית. הקושי השני הוא עיבוד המידע. הילד או המבוגר מרגישים שיש סביבם עומס גירויים".
הסימנים לרגישות תחושתית:
- קושי במעבר מבגדי קיץ לחורף ולהפך
- תויות בגדים שמפריעות
- תפרי גרבים
- קושי לגזור ציפורנים או להסתפר
- קושי ללכת על חול , דשא או שטיח
- קושי לקבל מגע קל כמו חיבוק או נשיקה
- קשיים סביב צחצוח שינים
- כעס על מגע בלי אזהרה, או כשאין שליטה (חיבוק מאחור)
- מגוון מאכלים מצומצם
- קושי במגע בחומרים.
מן הצד השני ניתן למצוא ילדים שיש להם צורך עז בגירוי ואז ההתנהגות שלהם תתאפיין בחיפוש ית של מגע. ילדים אלו ימששו כל דבר, יכנסו למרחב האישי של חבריהם, ביטויי האהבה שלהם יהיו חזקים , כמעט אלימים. אלו ילדים שלא מודעים לשאריות אוכל על הפנים, לנזלת לא מנוגבת. עליהם יצעקו ההורים להזהר, לא לשפוך ולא ללכלך.
מה אפשר לעשות כדי להקל על הילדים את המעבר?
ילדים רבים מגלים חלק מהסימנים האלה. הבעיה היא כשהקושי מפריע לתפקוד. כאשר התפקוד היומיומי נפגע וילד לא מצליח לשבת במפגש או בכיתה, כאשר ילד נמנע מפעילויות או מאינטרקציה חברתית.
- קנית בגדים משותפת. צאו עם הילד ותנו לו לבחור את הבגדים. שימו לב שילדים רגישים יעדיפו בגדים מבדים נוחים , בלי כפתורים.
- יש ילדים שיעדיפו בגדים גדולים במידה .
- חפשו גרבים בלי תפר ובלי גומי לוחץ וכך גם תחתונים. היום ניתן למצוא בוקסרים לבנים ולבנות , נסו לראות אולי הילד הפרטי שלכם מעדיף בוקסר. לבנות- ותרו על גרביונים
- ותרו על חולצות גולף נוקשות או סוודרי צמר. זה נראה אמנם יפה אבל בהחלט לא נעים לילד הרגיש.
- גזרו את התויות מהבגדים, בעיקר את אלו שנוגעות בגוף.
- נעלים בהחלט מהוות בעיה. נסו לתת לילד למדוד ולראות שהוא מרגיש בנוח. אל תסתמכו על חוות דעת של המוכרת שהנעל תתרחב. יש ילדים שיעדיפו נעל צמודה ואחרים משוחררת, אל תוותרו על מדידה סבלנית.
- אם מצאתם בגד שהילד אוהב קנו ממנו כמה.
- נסו לארגן עם הילד את הבגדים בערב, כך שאם ישנו בגד בעיתי תוכלו לחשוב על אפוציה אחרת ולמנוע את הריבים בבוקר
- יש ילדים שעשית מסג' עם קרם עוזרת להם