זה נכון, יש המון שטויות ובזבוז זמן במה שמכונה "המדיה החברתית". המון קשקשת ואוויר ומשחקים אידיוטים, ולינקים שטותיים, ולייקים בשפע. זה מייצר את האשליה שאתה לא לבד ברגעים מאוד בודדים, ובמקרים רבים, אני בטוחה שאנשים משתמשים בזה כתחליף לקשר ישיר ואינטימי, וזה חבל. אבל אני רוצה לרגע לעצור על הטוב. אין מה לעשות, אנחנו אנשים בוגרים עם המון מטלות ואפס זמן והפייסבוק מאפשר קשר באופן הכי נוח שיש- כשיש לך זמן, הכל מחכה לך במקום אחד.
את ס? הכרתי לפני חמש שנים. היא בת דודה של חבר. שתינו נסענו לחתונתו בניו ג'רזי, וחיברו בינינו בשדה התעופה, על מנת שנחלוק ברכב השכור וניסע יחד לחתונה. אני מודה שחששתי מהחיבור הזה שנשמע די מעיק- בת דודה, נסיעה ארוכה אחרי טיסה ארוכה עוד יותר, סמול טוק… אבל אחרי בערך כשלושים שניות ס? כבשה אותי לחלוטין. היא היתה אישה מצחיקה ואינטליגנטית שהפכה לפרטנרית מושלמת לנסיעה, ולחופשה בכלל. עם קריצה תמידית בעין ומשפט מחץ לכל סיטואציה, הקסם שלה היה כובש. בילינו יחד כשלושה ימים בלבד, אבל ההרגשה היתה שהכרתי מישהי מיוחדת מאוד. בפרידה החלפנו מיילים ואמרנו את מה שאומרים בסיטואציות האלה: נישאר בקשר…
כשחזרתי ארצה נהינו גם חברות פייסבוק. אלה היו הימים המוקדמים של פייסבוק ובהתחלה עוד קצת התכתבנו, עשינו Poke, העפנו כבשים והגבנו אחת לשנייה. עם הזמן, החיים ממשיכים, כמות החברים בפייסבוק צומחת וקשר הישיר כמעט ונפסק- בכל זאת, כולה מכרה רחוקה שאיתה בילינו כמה ימי פז אי שם ב2006.
אבל, בעזרת הניוזפיד, הייתי עדה לרגעים הגדולים בחייה- מהמפגש עם הבחור שיהפוך עם הזמן לבעלה, דרך הירח דבש הרומנטי ולאחרונה, גם ההיריון, ההתרגשות והבייבי שאואר האמריקאי כל כך. היא קראה לו peanutלעובר (בוטן), ואת השמחה היה אפשר לשמוע בכל סטטוס. תמיד שמחתי להתעדכן ולהציץ בתמונות שלה.
את ההודעה האחרונה בניוז פיד, כתב בעלה. הוא הודיעה שבוצע ניתוח קיסרי, התינוק בריא אבל ס? סבלה טראומה מוחית, היא מחוסרת הכרה והם מתפללים לנס. לצערי, מהניסוח שלו, ניתן להבין שרוב הסיכויים שהרע מכל מגיע.
מאז שראיתי את ההודעה הזו, הסיפור הזה מלווה אותי ועושה לי כאב גדול בלב. כל כך כואב לי על האישה הצעירה והאופטימית, על תינוק קטן שהתחלת חייו מעורבבים בכאב כל כך גדול, ועל בעל/ אבא במערבולת רגשית בלתי ניתנת לתפישה.
זה מטלטל אותי ובכל זאת, אם מתבוננים מבחוץ, אפשר לומר שלא היינו ממש חברות, אז למה זה מטלטל אותי כל כך? הפייסבוק הזה הרי לא "אמיתי". סתם מקום בו כולם מקשקשים ואין תקשורת אישית. אבל, מכל השיתוף הוירטואלי הזה, נוצרת חוויה רגשית ונוצר בעיני, קשר בעזרת הכלי הזה, שאנשים מאשימים שהוא מרחיק ומנכר. לולא החיבור זה, לא הייתי מודעת בכלל לרגעים הגדולים, הקטנים, השמחים והמאוד עצובים של אישה, שאמנם לא הייתה חברה קרובה. אולי אי אפשר אפילו לקרוא לה חברה, אבל בכל זאת את חייה ליוויתי באופן אינטימי.
אז לרוב אני מרגישה קצת אשמה על הזמן שאני מבלה בפייסבוק אבל היום אני גם מודה קצת לאתר שאפשר לי, באופן הכי קטן ומשני, לשמור על סוג של קשר, עם מישהי חד פעמית שהכרתי רק לשלושה ימים. אי שם לפני חמש שנים .
עדכון: לצערי אכן הנורא מכל קרה וס' נפטרה מוקדם יותר היום. יהי זכרה ברוך.