זרעי צ'יה: אומגה 3 טהורה
אלו זרעים של אחד מזני צמח המרווה הגדל בדרום אמריקה ובאוסטרליה. בשל ערכם התזונתי הגבוה, שימשו הזרעים רכיב מזון מרכזי בתרבות האצטקית, וכיום ידועים כמזון על.
איגוד הלב האמריקאי (AHA), ובהסתמך על מחקר שנערך באוניברסיטת טורונטו, ממליץ לחולי לב לצרוך כף זרעי צ'יה על בסיס יומי. להמלצה מצטרפת יעל דרור-סרוסי, דיאטנית קלינית וספורט M.Sc, מנהלת התזונה במרכז הרפואי מדיקס, שסקרה מספר מחקרים בנושא. לדבריה, זרעי צ'יה מהווים את המקור הצמחי העשיר ביותר המוכר לנו כיום לאומגה 3. "לכן הזרעים עשויים להוות גורם מטיב במניעת מחלות לב וכלי דם", אומרת דרור-סרוסי.
על פי מספר מחקרים שסקרה דרור-סרוסי, מתברר עוד כי כי זרעי צ'יה יכולים להועיל בטיפול במחלות שונות, בהן אלרגיות, הפרעות הורמונליות ועוד. בנוסף, מרפאים העוסקים ברפואה עממית וטבעית טוענים, שזרעי צ'יה מייצבים את רמת הסוכר בדם, משפרים את פעילות הלב ומסייעים לעיכול בזכות כמות גבוהה של סיבים תזונתיים.
גוג'י ברי: פירות היער שילחמו בכולסטרול
בעברית נקרא הצמח אטד פראי, ויש לו פרי אדום בגודל אוכמנייה ובטעם שמזכיר שילוב של אוכמנייה, צימוק ותות בר. הגוג'י ברי'ז גדלים בעיקר בהרי ההימלאיה, והרפואה הסינית מייחסת להם תרומה לחיזוק הכבד והמערכת החיסונית.
הם גם עשירים בחומצות אמינו, חומצות שומן, ויטמיני B, C ו-E, ובמינרלים, ומהווים מקור עשיר לבטא-קרוטן, שנחשב לאנטיאוקסידנט חזק.
על פי משרד החקלאות האמריקאי, גוג'י ברי מדורגים כאחד המזונות שמכילים את האנטיאוקסידנטיים החזקים ביותר. על פי הנתונים האמריקאיים יש בפירות האדומים ריכוז של אנטיאוקסידנטים שגדול פי עשרה מאשר בענבים אדומים. כמו כן, יש בהם שומן חד בלתי רווי – במיוחד חומצה אולאית, שנמצאת גם בשמן זית, וכן סיבים תזונתיים.
יש בהם גם פיטוסטרולים, שהם תרכובות טבעיות שיש להן דמיון למבנה של כולסטרול. על פי מחקרים שונים פיטוסטרולים יעילים להפחתת הכולסטרול בדם, לכן הם משפיעים לטובה על מניעת מחלות לב וכלי הדם. גוג'י ברי'ז טובים גם לבריאות מערכת העיכול, בזכות הסבים התזונתיים שבהם.
תזונאים ונטורופתים מרבים להמליץ על גוג'י ברי כמזון חיוני ואנטי-אייג'י, ומדווחים על השפעות חיוביות בעקבות אכילתם: חיזוק מערכת החיסון, העלאת רמת האנרגיה, הפחתת תיאבון ויצירת תחושה טובה ואופטימיות כללית.
אפשר לאכול את הפירות כמו שהם, להוסיף ליוגורט או להשרות במים קרים או פושרים למשך 10 דקות ולהוסיף לעוגיות, סלטים, מאפינס ותבשילי דגנים.
שמרי בירה: לאיזון מצב הרוח ומערכת העצבים
מדובר בשמרים לא פעילים, המשמשים בתעשיית הבירה ונמכרים כאבקה או בטבליות. בעבר השתמשו בשמרים שנותרו אחרי ייצור בירה כתוסף מזון, אך כיום מגדלים אותם במיוחד למאכל. ייבוש בחום גבוה הופך אותם ללא פעילים, כלומר חסרי יכולת להתרבות או לתסוס.
אז למה הם טובים? שמרי בירה עשירים בוויטמינים מקבוצהB (חוץ מאשר 12 B) ובמינרלים (ברזל, אבץ, זרחן ועוד). מכילים 18 חומצות אמינו, ולכן נחשבים לחלבון שלם. על פי הרפואה העממית הם חיוניים למי ניזונים מדיאטה דלת כולסטרול ולצמחונים. יש שמאמינים גם כי ההרכב החלבון והזרחן שהם מכילים חיוני לאיזון מצב הרוח,לטיפול בבעיות עור, לאיזון מערכת העצבים ולחיזוק כללי.
טעמם מזכיר גבינה כחולה או פרמז'ן ואפשר להשתמש בהם לתיבול ולהקרמת פשטידות ותבשילים.
שמן קצח ושמן אבוקדו: לבריאות הלב ולשיכוך כאבים
לאחרונה מציפים את מדפי המרכולים שמני מאכל חדשים, אקזוטיים וייחודיים, המתהדרים ביתרונות תזונתיים ובתג מחיר גבוה.
שמן קצח, המוצר החדש ביותר על המדף, מכיל ריכוז גבוה של חומצה לינולאית, חומצת שומן חיונית אשר הגוף אינו מסוגל לייצר בעצמו. על פי מחקרים שנערכו בבעלי חיים, משערים כי רכיב זה תורם למניעת סוגי סרטן מסוימים. לעומת זאת, במחקרים שנערכו בבני אדם נרשמה ירידה במשקל בעקבות צריכתו.
ברפואה הטבעית מייחסים לשמן קצח סיוע בריפוי במצבים רפואיים רבים, כגון חוסר איזון הורמונלי, בעיות עור כמו אקנה ואקזמה, שיכוך כאבים ועוד. משום שהוא נחשב בעל תכונות אנטי דלקתיות, ממליצים עליו לחיזוק המערכת החיסונית וסיוע בפתרון בעיות עיכול שונות.
לשמן קצח יש טעם דומיננטי, ויש מי שעלולים להירתע מכך. מכיוון שמדובר בלהיט חדש, מוקדם לדבר על מחקרים קליניים.
שמן נוסף שעשוי להפוך ללהיט, הוא שמן אבוקדו. לדברי הדיאטנית הקלינית שרית שמואלי-עטיה, שמן אבוקדו ראוי להיכלל ברשימת השמנים ה"טובים". בזכות היותו שמן מכבישה קרה, שמשמרת את הערכים התזונתיים שבו. תכונות מועילות נוספות הן רמת חמיצות נמוכה (מתחת ל1%) ונקודת עישון גבוהה, שמשמעותה שהוא מתאים לטיגון ומתפרק רק בטמפרטורה של 250 מעלות.
שמן אבוקדו מכיל כמויות גדולות של ויטמין E וכלורופיל, שניהם נחשבים לאנטיאוקסידנטים חזקים. כ-80% מחומצות השומן בשמן אבוקדו הן שומן חד בלתי רווי, "לכן אני ממליצה על צריכתו כחלק מתזונה מאוזנת מסייעת לשמירה על בריאות הלב'", אומרת עטיה-שמואלי
שמן קוקוס: עדיין שנוי במחלוקת
סוג נוסף של שמן שצובר פופולאריות הוא שמן קוקוס. ואולם, בנוגע אליו הדעות חלוקות. שמן קוקוס מכיל כמות רבה של שומן רווי, הוא מתקשה בטמפרטורת החדר, ולכן עלול לגרום לעליית רמות הכולסטרול בדם, ולהזיק לכלי הדם וללב. על פי המידע התזונתי שמתבסס על מחקרים מדעיים, מדובר השמן שאינו מומלץ.
ואולם ברפואה עממית הוא נחשב להיט ומייחסים לו תכונות חיוניות רבות כמו הגברת קצב חילוף החומרים, ואיזון פעילות בלוטת התריס. המצדדים בו סבורים, כי הוא עדיף על חמאה ובודאי שעל מרגרינה, משום שאינו מכיל שומני טראנס, ולכן אם רוצים למרוח שומן על לחם, למשל, עדיף להשתמש בשמן קוקוס. טעמו, טעם קוקוס עדין, והוא נוח מאוד למריחה.