לפני כמה ימים עניתי לטלפון – על הקו אמא שלי, אלא מה. היא היתה נסערת מתמיד:
-"לכי מיד לסופר ותקני כורכום!" היא קראה בהתרגשות .
– "אבל מה אני אמורה לעשות עם כורכום?" שאלתי אני, שהתבלין האקזוטי ביותר במטבח שלי הוא מלח גס.
– "מה את יודעת" היא המשיכה "קראתי בעיתון היום שכורכום זה אחד הדברים הבריאים ביותר עלי אדמות – זה טוב לעיכול, לעור, לציפורניים, מעולה נגד מחלות לב, מצוין לעיכול ומונע סרטן, שלא נדע".
– "אבל שוב" התעקשתי בעודי אוספת מפתחות ופלאפון לתיק ומתכוננת ליציאה לסופר "מה אני אעשה עם הכורכום הזה?"
– "תוסיפי לאורז וזהו. יאללה, צאי!" היא סיכמה בהחלטיות.
– "לך כבר יש כורכום?" שאלתי אותה שניה לפני שנפתחה דלת המעלית
– "עדיין לא".
החלטתי להיות נועזת, ובמקום לסופר הלכתי לחנות הפיצוחים, הפירות היבשים והתבלינים השוכנת באיזור התעשיה הקרוב למקום מגורי, המפורסמת בזכות הטריות, האיכות והמשובחות של מוצריה. קניתי במשקל כורכום ועל הדרך הוספתי לסל גם קינמון, קארי, ציפורן, כמון, כוכבי אניס, פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה ותבלין סודי מיוחד לקציצות, שיום יבוא ואדע להכין.
שמחה וטובת לב חזרתי הביתה וסידרתי את כל הכבודה בצנצנות קטנות על השיש, מתפעלת מהריחות, מהצבעים ומהמחשבה על בישולים פיקנטיים. להגיד לכם שאני מתמודדת בעלת סיכויים להתקבל לעונה הבאה של מאסטר שף תהיה הגזמה, אבל אין ספק שהאוכל בסירים שלי קיבל תפנית מסוימת, או ליתר דיוק – טעם.
מקורות יודעי דבר (במקרה הזה, לא אמא שלי) לחשו לי שבקיץ הקרוב הצבע השולט יהיה הקינמון. אותי זה ממש לא הפתיע. יש משהו כל כך כובש בצבעים הטבעיים, האותנטיים של התבלינים, שפשוט מתבקש ללבוש אותם, לרפד בהם, לענוד אותם. מה גם, שכבר כמה שנים המגמה של חזרה ל"טבעי" ול"מקורי" מלווה את ההתפתחויות והשינויים האופנתיים, ולכן היתפסות לתבלינים היא כמעט בגדר הכרח.
קוראים לזה בכל מיני שמות, בוהו-שיק, ספארי-שיק או אקו-שיק, אבל עצם העניין זהה – צבעי אדמה, חול, עם גלישות לאדמדם (פפריקה) או צהבהב (כורכום וחרדל).
בחורף שעבר, למשל, הכריזו כל המגזינים שהקאמל הוא השחור החדש ואילו כעת, לקראת קיץ 2011, יש לא מעט מעצבים, בהם סטלה מקארתני ובית לואי ויטון, שצובעים אאוטפיטים שלמים מתוך הקולקציה בגוון כמון.
לואי ויטון
גוצ'י
יופי של ג'קט בצבע כורכום
אחד מפריטי התבלינים המעלפים ביותר שנתקלתי בהם (ושלצערי, מחמת היותי מאותגרת תקציבית, גם לעולם לא יהיה שלי) הוא תיק עור של סלין, בגזרה בייסיקית וקלאסית, ששלישו התחתון הוא בצבע פפריקה ואילו שני השלישים העליונים בצבע קינמון.
תיק של סלין
מכנסונים של סטלה מקארתני
צבעי תבלינים משתלבים מצוין גם בעיצוב פנים הבית, רק שבניגוד לשימוש שנעשה בהם בבישול, כתוספת טעם, בעיצוב הם מצוינים כבסיס. אם לא גולשים לצבעים האדומים הקיצוניים או לשחור כמו פלפל, הם מהווים בסיס ניטראלי, חמים וביתי, שמקבל באהבה תוספות צבעוניות וסגנונות שונים.
חישבו למשל עם ספה בצבע כמון, מן חום צהבהב דהוי, שעליה מפוזרות כריות בסגול עמוק או בתכלת – מקסים. או על שולחן אוכל וכיסאות בצבע קינמון בתוספת מפה אדומה – מצוין.
כמו באוכל, אלו הם צבעים שלא נמאסים אף פעם, ותמיד, עם התוספות הנכונות, יראו טרנדיים. סיבוב קצר בחנויות רהיטים ועיצוב הבית יראו לכם שהם תמיד נכללים בקולקציות, בכל עונה ובכל סגנון.
ואל תשכחו לקנות כורכום. זה טוב ללב, שלא נדע.