בסוף הפורמט המבריק של דורון צברי הגיע גם לעיתונות החוקרת. כי מה שטוב ל"כוכב נולד", "האח הגדול", שלל פרסומות ומעכשיו, כנראה, לכל תכנית שמכבדת את עצמה, טוב גם ל"מקור". אז נתנו גם לענת קם מצלמת וידאו לתיעוד עצמי וחיכו לרגעים המדממים. לא קיבלו.
גברת קם הדליפה 2000 מסמכים, סודיים יותר או פחות, של הצבא – ומצאה עצמה יושבת בדירה מעופשת במרכז תל אביב כבר שנה וקצת, מחכה למשיח.
מבחינת רוב הציבור, קם היא היטלר, הדור הבא. למה? כובע! אף אחד לא באמת מבין מה יש במסמכים שהודלפו או מה רמת הנזק שהם עלולים לעשות, ולמרבה המבוכה גם ענת לא ממש יודעת מה יש שם. כרגיל במדינת הצנזורה, הרבה זריית חול ומעט מאוד אינפורמציה אמיתית.
חבל שגם ה"מקור" המשיך באותו קו מטשטש ולא מבהיר. העובדות המעטות שקיבלנו לאורך המשדר היו בסך הכל מיחזור של העובדות המעטות שכולנו בכל מקרה יודעים: מסמכים מסווגים, עיתונאי אחד שברח מהארץ ומדליפה מבולבלת שנתפסה על חם ועכשיו משלמת את מחיר כל המדליפים כולם באשר הם.
קם. צילום: עידו קינן, חדר 404
"המקור" בחרו הפעם ללכת על הפן האנושי ופחות על העניין העיתונאי. זכותם. הבעיה שגם בזה הם כשלו. מי זאת ענת קם? למה, איך ומדוע? מתיעוד של שנה וקצת קיבלנו דמות מבולבלת ולא החלטית, שהשינוי המרכזי שעברה הוא תספורת והחלפת המשקף למען יראו וייראו. כי טלי פחימה זה כל כך קיץ 2004. את תחילת דרכה כאויבת העם החלה ענת באמירות אידיאולוגיות מכובסות עם ניחוח שמאלני כבד בסגנון "לא יכולתי לומר שהייתי שם ולא ידעתי מה קורה", "רציתי להעביר את המסמכים לאנשים של האג".
עם חלוף הימים הבינה, בעזרתם המכובדה של עורכי דינה, כי שמאל זה פויה ובמדינה שבה אביגדור ליברמן הוא קובע הטון עדיף ללכת על הקו של הטמבלולה שלא מבינה כלום מהחיים שלה. רביב דרוקר אומנם העלה את התהייה המתבקשת האם השינוי בקו הוא אסטרטגי, אך המשדר כולו זרם עם ענת למחוזות ה"אני פה רק בשביל החיקוי בארץ נהדרת".
קיבלנו בחורה צעירה, שיושבת בבית ואוספת באובססיביות כתבות הקשורות לעניינה, מגגלת עצמה לדעת ומודה בפה מלא כי הפרסום הוא חצי נחמה. מדובר בבחורה אינטליגנטית, רהוטה. ייתכן שלא חשבה לעומק על הדברים אבל את כל פוזת ה"לא ידעתי, לא שיערתי, לא חשבתי", אני מתקשה לקנות. מסתבר שלעיתונאי "המקור" קצת יותר קל.
תפקידם של רביב דרוקר והדס ריבק היה גם להקשות מעט על הקול המצווח, אך מלבד כמה פעיות חלושות מכיוונם, יכלה ענת לספר ללא קושי על דברים שהיא אוהבת במיוחד (פרסום, שתייה ואת אבא ואמא). גם הרעיון המציצני של מצלמת וידאו המתעדת גם את הרגעים הקשים והאנושיים של הגיבור, לא עבד כאן. להוציא רגע בודד אחד בו ענת מבינה כי להיות כלוא בבית שנה וקצת זה די נאחס, רוב הזמן אנחנו מקבלים בחורה חזקה, מודעת, קוהרנטית להפליא, בעלת רגעי שבירה דלים שמצטלמים יפה יפה, כמעט ללא סדקים.
התחושה העולה מכל הכתבה היא שענת קם קיבלה פלטפורמה נאה להכנת כתב ההגנה שלה. למרות שהושגה עסקת טיעון, העונש עוד לא נגזר וזהו זמנה של ענת להכין את הקרקע. נכון שקולה עד עכשיו לא נשמע כלל ובמדינה המטורפת בה אנו חיים הציבור גזר את דינה כבר לפני עידנים, ויש משהו מרענן (ומציצני לא פחות) בצפייה בבחורה שכבר כלואה בבית ללא יכולת הגנה בסיסית תקופה ארוכה, אך המשדר שהתיימר להיות עיתונאי סיפק את הסחורה בצורה חלקית מאוד.
התקשורת כרגיל אוהבת להדבק לצהוב: בחורה צעירה ואינטליגנטית בתחילת דרכה, מואשמת בריגול חמור, כמה מסעיר ומרגש. הסערה סביב ענת קם הולכת וגועשת ומסרבת לשכוך. האם מישהו זוכר עדיין במה מדובר? האם מישהו ייחס חשיבות לתוכן ההדלפות? יכול להיות שבגלל הפלטפורמה המעורערת ב"הארץ", עיתון שכבר מזמן מזוהה עם שמאל כמעט קיצוני, ואולי בגלל הנושא הכל כך לא סקסי – התנהלותה הבעייתית של ישראל בשטחים הכבושים, הדיון הוסט במאה שמונים מעלות ולאף אחד כבר לא אכפת מה רצתה אותה עיתונאית מתחילה לומר. מה שבטוח, ענת טעתה כשהגישה כצאן לטבח את הדיסק און קי המפליל לאורי בלאו, אולי הבחירה הנבונה יותר הייתה גיא פינס.