פרשת בר-לב-אינס הסתיימה בשבוע שעבר בקול ענות חלושה. שקטה שקטה, אבל סרחונה העז עדיין עומד ותלוי בחלל האויר.
מסמטוכה פיקנטית, שבקול תרועה רמה הציגה בתקשורת את המועמד למפכ"לות כזנאי שלא הצליח לשלוט בחייל הקטן שלו, דרך האשמה בהטרדה מינית לכאורה, ועד להרגלי חדרי המיטות של כל הנוגעים בדבר – גוועה לה ה"סנסציה" (האחרונה בשרשרת האסקפיידים הסקסואליים של נבחרי ישראל) בחושך. לבדה. אחרי שצבעה את התקרה בבז' צהבהב.
משהו היה מסריח מההתחלה
כשעוד היתה תפוח אדמה תקשורתי חם ומטפטף רוטב מהסוג הנמוך ביותר חשתי צורך לכתוב משהו בנידון, אבל העדפתי לחכות ולראות מה יילד יום. אינני מתיימרת להיות פרשן מסוג כלשהו, או בכלל מישהו שמעורה היטב בתככי הפרשה, אבל גם אינטואיטיבית, כהדיוטה מוחלטת, הסיפור נשמע והריח מצחין ממניעים לא כשרים מתחילתו ועד סופו. הטיימינג בו הוא "במקרה" ראה אור, בחישת כל הנוגעים בדבר בקלחת, האינטרסים החבויים והאג'נדות הלא-כל-כך נסתרות זעקו לשמיים.
אבל לפני שאני מביעה בנושא את דעתי האישית, מן הראוי שאבהיר כמה נקודות למען הסר ספק. מוסרית, אף אחד מהמעורבים בפרשה איננו טלית שכולה תכלת בעיני. על פניו נדמה כי מר בר-לב הוא רב-שגל טיפוסי בעל יצר אקטיבי במיוחד (לא תופעה יוצאת דופן בקרב אנשי הדרג הבטחוני/צבאי הבכיר). מאידך, אף הגברת המלומדת אינס היא ככל הנראה קונקורנציה נשית וראויה לו שאיננה קוטלת קנים.
אבל בסופו של יום, התכונות הללו של השניים, כמו גם הבחישה במה שנעשה/לא נעשה בחדרי חדריהם (מרתק ככל שיהיה) לא באמת היו אמורים להיות עניינו של איש. אלא שתוצר הלוואי הזה הפך למצרך בסיסי בגלל הנפשות הנוספות שבחשו מאחורי הקלעים: אנשים בעלי עמדות כוח ופוליטיקאים בשלטון המקומי שהיה להם אינטרס אישי שלא לרצות את בר-לב כמפכ"ל, ושממש במקרה היו להם קשרים אישיים מסוג זה או אחר עם אינס.
גם הבוטום ליין הצפוי, קרי סגירת התיק ע"י הפרקליטות לאחר חקירת מח”ש, איננו העיקר כאן לטעמי. הנזק העצום שנגרם בדרך, הוא זה שמקומם אותי עד מאד.
אינס ירתה לכלל אוכלוסיית הנשים ברגליים
הרשו לי להתעלם כרגע מהנזק לחייהם הפרטיים של האנשים שהיו מעורבים בפרשה. כי במלחמה, כמו במלחמה, יש נפגעים. כל הנוגעים בדבר הם אנשים בוגרים שמכירים היטב את חוקי המשחק ויודעים כי מי שהולך בערב לישון עם כלבים, עלול בבוקר לקום עם פשפשים. הנזק שאני מדברת עליו הוא הנזק התדמיתי שנגרם למגדר הנשי, במיוחד לאלו שבעמדות בכירות כאלה ואחרות.
אינס שניסתה, לשווא, למתג את עצמה בדמות הקורבן הלא טיפוסי בעליל – ירתה לכלל אוכלוסיית הנשים המוטרדות ברגליים הגם שלא היא זו שהוציאה לאור את עניין ההטרדה (אפרופו בעלי אינטרסים ששמו להם למטרה להכשיל את מינויו של בר-לב). במקום לנסות ולרדת מהעץ הבעייתי, או לכל הפחות להחריש עד יעבור זעם, העדיפה לקחת יועץ תקשורת ובעידודו יצאה במלודרמטיות קורבנית מארון האנונימיות בעצרת פומבית.
גם החיבוק הנמהר והטוטאלי של ארגוני הנשים למען נפגעות התקיפה המינית נשגב מבינתי. הקפיצה המטופשת על "קרבן המחמד" העכשווי בדמותה המסוקרת בהגזמה, עוד בטרם הספיקו לחקור את המקרה לגופו של עניין, רק שיחקה בהפוך על הפוך לידי המקטרגים מהזן הנחות ביותר. אלה שנובחים בניאנדרטליות כי לא מתקבל על הדעת שנשים כמו אינס (אסרטיביות ועצמאיות, שנמצאות במשרות ובעמדות כוח), יפלו קורבן להטרדה מינית, כי הן הלוא השתמשו במיניותן כל הדרך לצמרת, אז מה הן בוכות עכשיו “זאב, זאב”.
סגירת התיק נתנה תוקף ועזרה להנציח, בעקיפין, את הסטיגמה הכל כך בעייתית הזו. ייקח עוד זמן רב וכמה וכמה קורבנות של ממש במעמדה שיאכלו הרבה מאד קש בדרך, על מנת לזכות באמון הציבור והתקשורת לכשיתלוננו להבא על הטרדות של ממש שנעשו כלפיהן. שלא לדבר על זה שיאלצו לסבול תוך כדי את הנבירה בחייהן האישיים, השאלות החטטניות והטלת הספק לגבי מוסריותן המינית ו/או הדרך בה הן הגיעו למעמדן הבכיר (כי הנה, יש כביכול הוכחה ניצחת לעניין).
סיכום הפרשה: מה יצא לנו מזה?
קצין בכיר אחד שהתנהג לחלוטין בצורה שאינה הולמת את מעמדו ושילם על כך בקריירה ארוכת שנים שירדה לטמיון ובהרס התא המשפחתי שלו.
אשה כוחנית ומניפולטיבית שמכירה היטב את המערכת ולא היססה למנף את הסיטואציה ואת נסיונה היח"צני לתועלתה האישית ולתועלת מקורביה ועוד אי אילו דמויות בכירות במערכת השלטון המקומי.
צמרת המשטרה שקפצה על ההזדמנות לנגח יריב שמעד מוסרית במשחקי אגו מטומטמים.
אבל כמו תמיד, הכלבים ינבחו והשיירה תעבור. לגברים ימשיכו להתייחס בסלחנות על הליבידו הבלתי נשלט, והנשים עדיין יתוארו כפתייניות בלתי נלאות. ואת אורלי, נטלת חלק פעיל מאד (תרתי משמע) בהנצחת הסטטוס הבעייתי הזה, תרצי או לא תרצי.