כמעט 14 אלף איש התגרשו בישראל בשנת 2009, בשני אחוזים יותר מהשנה שקדמה לה. בכל שנה נוספים עוד ועוד אנשים למעגל המתגרשים, כשמספר המתחתנים נשאר כמעט קבוע ונע סביב ה-50 אלף. ולמרות שתהליך הגירושים הוא לא תהליך פשוט, לרבים, החיים אחריהם הם התחלה חדשה ומבטיחה.
ענת וקסמן (49) כוכבת הסיטקום "החיים זה לא הכל", ומגוון הצגות הקאמרי ובהן "מי מפחד מויג'יניה וולף" וסרטי קולנוע רבים, שיחקה היטב על הבמה את האשה החזקה אך במשך חלק נכבד מ-22 שנות נישואיה לשחקן אוהד שחר, לא הרגישה כזו.
"הכרנו בתאטרון. היתה לו חברה אך היינו הרבה יחד מאחורי קלעים וניצתה בינינו אהבה מאד גדולה, שהניבה נישואין ושני ילדים (בני 21 ו-13). אחרי 7 שנים יחד, כשהפרוצדורות הפכו יותר מורכבות, הדברים החלו להשתנות. לפתע המיטב שבך יוצא. התחילו מריבות, היו האשמות הדדיות ואני נבהלתי", היא משחזרת, "הקטנתי את עצמי, חוויתי דיכוי של ה'אני' שלי. הוא האשים אותי בכל ואני הייתי מוכנה לקחת את האשמה".
"הייתי צריכה לברוא עולם חדש"
וקסמן מודה שפחדה לעשות שינוי. רצתה שהמערכת הזו תישאר כמו שהיא בשביל הילדים, גם בשבילה. "זה היה נוח ולא רציתי להישאר לבד. התגרשנו אחרי 22 שנים ביחד בתהליך מאד קשה. הייתה הקשבה רבה ולכן הילדים עברו את הפרידה בסדר גמור, אבל אני הרגשתי איך הקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים. מצד אחד פרחתי ולצד זה הייתי צריכה לברוא עבורי עולם מחדש.
"פתאום אני אחראית לכל, צריכה להתחיל להתעסק בדברים שלא נגעתי בהם קודם. לשלם חשבונות, לפתוח סתימה בצנרת. היום אני יודעת לעשות הכל אבל בוחרת לשלם לבעלי מקצוע כדי שיעשו את זה עבורי. קניתי אוטו ושיפצתי בית לבד. אני גאה היום להיות במקום שמחליט ובוחר.
"זה משונה. זה משונה לצאת לשוק. בפעם האחרונה שם, הייתי אנונימית בת 24. היום יש עליי מעטה של כוח והרבה גברים נבהלים מזה. היום יש לי את החירות לעשות מה שאני רוצה, אני בוחרת את האנשים והסיטואציות שיככבו בחיי, רגשות האשמה של אז כבר לא קיימים אצלי".
גיל קפלן, פסיכולוג, מסביר שהיחס אל הגירושין הוא מאוד אמביוולנטי. "מצד אחד אתה לא מסוגל לחיות עם הבנאדם שאתה מתגרש ממנו, מצד שני, השינוי שמחכה לך מפחיד אותך. ולפעמים אתה לא ממש רוצה לעשות אותו".
הוא מסביר: "זה בדיוק כמו מישהו שיושב במאסר ממושך, הוא רוצה לצאת, אבל השינוי מפחיד אותו. ההחלטה לקחת את הצעד הראשון, היא ההחלטה שיכולה לשנות לך את החיים".
לא תמיד פרק ב' טוב יותר
למרות שנראה כי אחרי פרק א' קשה ומתסכל, העתיד בהכרח מבטיח יותר, לא תמיד זה כך. מחקר אמריקני רב היקף מצא כי 60 אחוז מהנישואים השניים בארה"ב נכשלים, ובמהירות רבה יותר מאשר בפעם הראשונה, כאשר 37 אחוזים מהם מסתיימים לאחר 10 שנים, לעומת 30 שנה בנישואים ראשונים. זאת בשל גורמים כמו האקסים, ילדים חורגים, אמהות ואבות חורגים, שמוסיפים סיבוכים וקושי למערכת הזוגית.
מחקר אחר שנערך באוניברסיטת שיקגו ובדק את שאלת הסיכוי לאושר בעקבות גירושים, גילה ששיעור הדיווחים על דכאון, שיפור הערך העצמי ותחושת השליטה בחיים, לא בהכרח השתנה אצל הגרושים יחסית לנשואים. גם אלו שהתחתנו בשנית לא תמיד דיווחו שהם מאושרים יותר. יחד עם זאת, במקרים של אלימות במשפחה התמונה שונה. במקרים כאלו, בדרך כלל אין מנוס מפירוק הקשר ופתיחת דף חדש.
"לא הרגשתי כלום, הייתי מנותקת"
החיוך הכובש והמראה המוקפד של ל.ר. (33) סטודנטית לפסיכולוגיה, אמא לבת 12, בן שנתיים ושלישי בדרך, כיום נשואה באושר לבעלה השני, אינם מעידים על מה שעבר עליה בתחילת שנות העשרים של חייה.
"את האקס שלי הכרתי כשהייתי מלצרית בבית קפה בדרום בזמן שירותי הצבאי, הוא היה חבר של הבעלים שהגיע לשם לעתים תכופות. בדיעבד הבנתי שהוא היה מגיע כדי לראות אותי. אחרי פחות משנה אחר כך כבר עמדנו תחת החופה. הייתי אז בת 20 וחצי, ילדה ממש, והוא מבוגר ממני ב-11 שנים, בעל עסק, אדם מסורתי ושומר מצוות שהתחזק עוד יותר עם הזמן".
באירוע השבת חתן הבעל הטרי, שתה יותר מדי, וכשל' ניסתה להגן על אחיו מפניו, הוא שבר את כוס היין על ראשה. "עם הזמן האלימות הלכה וגברה, אך אני הייתי כנועה וצייתנית, ניסיתי להשתפר עבורו כי כל מה שעשיתי לא היה מספיק טוב. אם הקפה שלו לא היה מוכן מיד אחרי התפילה, הייתי חוטפת את המשקה החם עליי, אם הבגדים לא היו מסודרים לפי הצבע בארון, הוא היה זורק אותם, מושך לי בשיער ודופק לי את הראש בקיר. גם כשנכנסתי להריון האלימות לא הפסיקה".
ל', שלא מבינה היום איך היא המשיכה לחיות מסבירה: "בדיעבד הבנתי שהייתי שרויה בנתק רגשי. גם אחרי הלידה לא הרגשתי את מה שהייתי אמורה להרגיש. עשיתי הכל טכנית".
הפור נפל ביום שישי אחד. אחרי שהוכתה שוב, יצא בעלה לבית הכנסת ול' ברחה עם בתה התינוקת, בלי לקחת כלום. היא הועברה למקלט לנשים מוכות לשבעה חודשים. "שם עזרו לי להתגרש ולהשתקם נפשית. משם יצאתי לחיות עם בתי בבית הוריי ולאט לאט התחלתי לבנות את חיי". היום כשהיא נשואה באושר וחיה את החיים שהיא תמיד רצתה היא אומרת: "המעבר ממקום בו אינך עושה למענך וחווה ביטול עצמי אל מקום שיש בו הקשבה ויכולת ביטוי, זו היציאה שלי מעבדות לחירות".
"גירושין הם תהליך מאד כואב וקשה. אנשים לא מגיעים לכך בבת אחת אלא אחרי חודשים ושנים של התחבטויות פנימיות, מסבירה פרופ' קלייר רבין, מטפלת זוגית מוסמכת מכון קלייר רבין לייעוץ זוגי, מחברת הספר החדש 'הגירושין החדשים'. "לעתים חושבים שסתם מדובר בתקופה רעה אבל אחרי זמן מה מבינים שאין סיכוי, שאין כבר אהבה. רבים מפחדים לגשת לטיפול כי הם מרגישים בתוך תוכם שמשם כבר אין דרך חזרה ותהליך הפרידה יואץ".
"הגירושין היו בפירוש יציאה מעבדות לחירות"
היום מירב וינר מאושרת. וינר, בעלת בתי קפה, אם לארבעה ילדים, שניים מנישואיה הראשונים (בת 20 ובן 16) ושניים מפרק ב' (בן חמש וחצי ובת שנתיים וחצי), היא אישה חזקה. כשנישאה לבעלה הראשון, הייתה בת 19. היא הכירה אותו שנתיים לפני כן, כשמילצרה באולם שמחות שהוא היה בעליו.
"התחתנתי איתו מאהבה גדולה. הוא עבד המון שעות מחוץ לבית ואני בינתיים החזקתי את הכל בבית. ילדתי את הילדים וגידלתי אותם לבד. במשך 11 שנים הוא כמעט לא היה שם בשבילי". אחרי שגילתה שהוא מנהל במקביל מערכת יחסים עם אישה אחרת, היא החליטה לעזוב. אבל כדי לצאת לחופש נאלצה להשאיר את הילדים אצל בעלה.
"עברתי למשך שנה וחצי לבית מלון, הילדים היו אצלו והגיעו אליי בכל יום. המשכתי להיות מעורבת לחלוטין בחייהם אבל כבר לא חייתי בבית. באותו שלב הכרתי כבר את בן זוגי החדש שעבר לגור איתי".
היא לא מתחרטת על העזיבה, אבל מודה שהתקופה לא הייתה פשוטה. "זו תקופה של שכול. היתה שם פעם אהבה והיו זכרונות שצריך להתמודד עימם. מבחינתי, כשכשהבנתי שאני לא צריכה יותר להיות כבולה במערכת זוגית שבעצם אני לבד בה, זו הייתה בשבילי היציאה מעבדות לחירות".
פרופ' רבין: "נשים בדרך כלל חשות רגשי אשמה על כך שהן מתגרשות כי מצופה מהן להקריב את אושרן לטובת המשפחה. מכיון שהן מאמינות שהן מכאיבות ליקרים להם, במקרים רבים יעדיפו להימנע מכך אך זו טעות. מהגירושים הילדים יכולים להפנים דברים חשובים, ללמוד שלא חייבים להיות תקועים במצב קשה, שתמיד אפשר לשנות ולזוז. הן לא מאושרות על חשבון אף אחד אחר".