הגדת הפסח מזכירה ארבעה בנים שכנגדם דיברה התורה. אבל בימי החול, כשהמוני בית ישראל מסובים בעיקר סביב שולחנות הישיבות, הם מתמודדים במקומות העבודה גם עם סוגים שונים של מנהלים.
אז איזה בוס הוא החכם, מהם הקווים לדמותו של הרשע, מי הוא המנהל התם ואיך תזהו את זה שאינו יודע לשאול? ברוח החג, מומחים נותנים סימנים בבוס שלכם.
החכם
חכם, מה הוא אומר? יותר משאומר, הוא בעיקר זה שיודע להציב את השאלות הנכונות. הבוס האולטימטיבי צריך להיות אדם שניחן בחוכמה ולעשות בה שימוש בניהול העסק – ולא פחות חשוב מזה, את העובדים שמרכיבים אותו. מנהל כזה הוא מי שיורד לעומקם של דברים ויודע להוביל את הדברים לכיוון הנכון, הן במישור המקצועי והן בכל הקשור לניהול האישי.
מוטו: אני בראש הצוות.
משפט מפתח: "נשמע ונחליט".
תכונות בולטות: לדעת דליה מור, דיקן בית הספר למדעי ההתנהגות במסלול האקדמי המכללה למינהל, היכולת להחליף סגנונות ניהול בהתאם לנסיבות ולצרכי החברה שהוא עומד בראשה. נירה כרמל, מנהלת השמה ארצית ב"אורטל משאבי אנוש", חושבת שהתכונה הבולטת ביותר של מנהל חכם היא הרצון הכן לדעת מה אומרים או חושבים אחרים, ואת ההחלטות שלו הוא מקבל תוך לקיחה בחשבון של דעותיהם.
אישיות בולטת: פרופ' מור מצביעה על ביל גייטס, מייסד ענקית התוכנה מייקרוסופט: "הוא התחיל כמנהל פיתוח, כאשר החברה גדלה והתפתחה,והידע שלו כבר לא הספיק, הוא השכיל לזוז הצידה, לתת לאחרים להוביל את הפיתוח והתמקד בניהול". בארץ היא מציינת את אלי הורוביץ, לשעבר מנכ"ל "טבע". "בזכות כישורי הניהול החכמים שלו, הוא הוביל עסק משפחתי קטן והפך אותו לחברת-ענק בינלאומית שעברה שינויים כבירים שחייבו גם רפורמות מרחיקות לכת באופן הניהול".
על גליה מאור מנכ"ל בנק לאומי היא אומרת: "בעולם של גברים היא מנתהלת כמו 'חלה גבר'. יש לה תכונות ניהול גבריות, היא נלחמת כמו הגברים מבלי לאבד את הנשיות שלה. זו החכמה שלה".
מי שבעיני כרמל הוא המנהל החכם האולטימטיבי הוא רוברט איי. אקרט, יו"ר ומנכ"ל ענקית הצעצועים מאטל. "העסק שלו מתנהל בשקיפות המרבית. הוא דוגמה למנהל שרואה את כל התמונה, כולל הפרטים הקטנים".
בארץ היא מציינת את עפרה שטראוס, שמתארת את המנהל כ"מיומנות, לאהוב להיות עם אנשים, לאהוב ניהול, רגישות לצורכי החברה ולעובדים". לדברי כרמל, "שטראוס צמחה מלמטה בעסק משפחתי, היא מחוברת להוויה של העולם העסקי ושל החברות שהיא מנהלת, ואוהבת להרגיש שיש לאן לגדול".
מבקר הקולנוע יאיר רווה סבור כי ברוך אסולין, ראש המאפיה בסדרה "הבורר" שמגלם משה איבגי, הוא דמות של מנהל החכם. "למרות האכזריות שלו, הוא מגלה מנהיגות גמישה שמשתנה בהתאם לנסיבות".
הרשע
"רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו" – נכתב בהגדה. אבל במציאות של היום, קשה יהיה למצוא מנהל שיסכים להודות בכך בגלוי. למרות זאת, לפחות בינו לבין עצמו, הוא הבוס שחושב שהוא יודע הכל, ובדרך מתייחס בזלזול לאחרים ולעיתים אף מתריס.
מיותר לציין ש"הרשע" הוא לחלוטין לא המנהל שהייתם רוצים: אדם נוקשה, לא מפרגן, שרואה זהות מוחלטת בין הארגון לבינו. הוא אמנם לא הרצוי, אך לדאבון רבים בהחלט מהווה את המצוי.
מוטו: אני המנהל פה.
משפט מפתח: "אני מחליט"
תכונות בולטות: "אדם כזה הוא מנהל אוטוריטארי-דוגמטי ש'נעול' על דגם ניהולי אחד שהוא נמצא במרכזו", הסבירה פרופ' מור. "זה קורה גם אם המצב לא יעיל לארגון או לקבוצה שהוא עומד בראשה". לדברי כרמל, "בוס כזה מביא לידי ביטוי את הרוע שטבוע בו באופן טבעי וייתן לכל זה לגיטימציה ניהולית. הוא בטוח שהרוע בעצם מעניק לו סמכותיות" אומרת פרופ' מור.
דוגמה נוספת להתנהלות הבוס ה"רשע", לדברי כרמל, היא שכאשר עובד מציג לפניו הצעה טובה ומקצועית הוא אכן עשוי לאמץ אותה – אבל את הקרדיט הוא יזקוף לעצמו, ואת עבודת הביצוע השחורה יטיל על אחר. "בוס כזה לא יכול לאפשר למי שכפוף לו להתעצם. ההיפך הוא הנכון, הוא בונה את עצמו ואת הכוח שלו על חשבון אחרים באופן מניפולטיבי, ומשדר כל הזמן תחושה שהוא עסוק".
דמויות בולטות בקטגוריה זו, לדעת כרמל, הם אדולף היטלר, ומהיג איטליה הפאשיסטית בניטו מוסוליני.
מנהלת לדוגמה מהסוג היא אנה ווינטור, העורכת המיתולוגית של המגזין "ווג" –לפחות כפי שהוצגה בסרט "השטן לובשת פראדה".
בוס נוסף שבעיני כרמל מקרין פרט לעוצמתו הכבירה, גם לא מעט רוע – הוא סטיב ג'ובס, מייסד חברת "אפל" האמריקנית. "כמובן שעם ההצלחה שלו אי אפשר להתווכח, אבל ממה שידוע ונכתב על שיטות הניהול שלו, הא בהחלט עונה על ההגדרות של מנהל רשע".
פרט ל"שטן לובשת פראדה", סבור יאיר רווה כי הדמות הקולנועית הטובה ביותר למנהל מסוג זה היא של גורדון גקו מהסרט "וול סטריט". מייקל דגלאס גילם שם דמות של מנהל תאב בצע שכל האמצעים עבורו כשרים בדרך להשיג את מטרותיו.
תם
"תם מה הוא אומר? מה זאת?" – וכמנהל, הוא האיש שלרוב מסתפק בקבלת תשובות פשוטות מעובדיו – שלעיתים מנהלים אותו בעצמם.
מוטו: יד חופשית, אולי יותר מדי.
משפט מפתח: "הראו לי את המספרים".
תכונות בולטות: המנהל התם נותן אמון מלא בצוות שלו ונוקט בגישת ניהול ליברלי ,גמיש ומשוחרר. לדרבי פרופ' מור, "בוס כזה מאפשר לעובדים לעשות מה שהם חושבים לנכון והוא זורם איתם. פעמים רבות הוא סוג של בובה שמשרת אינטרסים של אחרים, עושה דברם". אלא שגישה זו מכוונת לכך שבדרך הוא גם ככל הנראה ילך לאיבוד.
התוצאות על הנייר, עבור מנהל מסוג זה, הן האלמנט החשוב ביותר. "הכלי הניהולי שלו הם המספרים. בדרך הוא ישתדל להימנע מלנהל שיחות עם העובדים שלו ובפועל, הוא לא באמת יודע מה קורה במסדרונות הארגון שבראשו הוא עומד", מסבירה כרמל.
לדברי פרופ' מור, יש תם בפן החיובי כמו רעיה שטראוס "במובן של 'נשמה זכה' עם נאיביות של אחריות חברתית ואמונה שאפשר לשנות את העולם, מוכנה להשקיע את כל כולה למען מטרה שלאחרים נראית בלתי אפשרית. התמימות שבה היא במובן של 'ניתן לדברים להתנהל'.
מאידך, במובן הפחות חיובי – התנהלותו של רונלד רייגן כנשיא מתאימה לסוג כזה של מנהלים. "רונלד רייגן לא באמת ניהל, אנשים מהמפלגה שלו מינו אותו כדי שיוכלו לנהל אותו והוא היה עושה דברם".
שאינו יודע לשאול
כמנהג ההגדה, נסכם את מודלי המנהלים שלנו בבוס שאינו יודע לשאול. הוא בעיקר זה שנותר עומד במקום, בעיקר בשל חוסר תושייה. פעמים רבות הוא "הונחת" ומנהל את עובדיו ברוח צבאית של מתן פקודות.
מוטו: "אין מצב שאני לא יודע".
משפט מפתח: "תעשו מה שאני אומר – בלי לשאול שאלות".
"מנהל כזה הוא בוס שלא באמת מתעניין. הוא כמובן לא שואל שאלות, וההחלטות שהוא מקבל, פעמים רבות, מנותקות לגמרי מהאירועים בשטח. הוא לא שואל, ומתרכז בקבלת החלטות מבלי לתת לאיש לערער על האג'נדה הניהולית שהוא מנהיג", מסבירה נירה כרמל. אנשי צבא ש"מונחתים" לעמדות ניהוליות אזרחיות ,הם הדוגמה המתאימה.
פרופ' מור טוענת שטיפוס כזה לא יכול להיות מנהל ולא יוכל להחזיק מעמד במשרה ניהולית לאורך זמן רב.
דוגמה לדמות כזו שראינו על מרקע הטלוויזיה, לדעת המבקר יאיר רווה, הוא ג'ים הלפרט – מנהל אזורי בסדרה "המשרד". "הוא מנהל גרוע שחושב את עצמו למבריק ומצוין".