"הבוס הכריח אותי לרזות", האם רזות מרוויחות יותר?

כבר לא צריך לנסות ולהתחנף לבוס או לעשות עליו רושם טוב, מהיום חשוב יותר שתשימו לב לכמה אתם שוקלים. מחקר חדש של אוניברסיטת פלורידה מוצא כי נשים רזות מרוויחות במהלך הקריירה שלהן יותר מנשים במשקל ממוצע. מנגד המחקר קובע כי דווקא גברים מלאים יותר מצליחים לנפח את חשבון הבנק שלהם.

החוקרים בחנו נתוני משקל, רווח וקידום אצל אלפי עובדים – נשים וגברים – לאורך זמן בארצות הברית ובגרמניה. לפי המחקר אישה שמתחילה את הקריירה שלה בגזרה צרה במיוחד אך מעלה מספר קילוגרמים במהלך השנים צפויה להרוויח 55 אלף שקל פחות בשנה מאשר אם הייתה נשארת במשקל המקורי שלה. הממצאים מראים כי גם נשים שהתחילו במשקל ממוצע ועלו במהלך השנים סבלו מפגיעה במשכורת, אולם הפגיעה בבחורות שהיו רזות מאוד מלכתחילה הייתה גבוהה יותר.

.

"נא לרזות מיידית"

יש מעסיקים שהרחיקו לכת וחרתו את האיסור לעלות במשקל על דגלם כמדיניות. א', דיילת אוויר באחת מחברות התעופה הישראליות הגדולות, מספרת כי "אצלנו ידוע שאסור להשמין, זה מגיע יחד עם הדרישות של איפור מאוד מוקפד, נעלי עקב גבוהות ושיער מסורק היטב".

א' מספרת על  "חברה מאוד קרובה שעבדה איתי, עלתה בערך 7 קילו. זה לא שהיא לא יכלה לעבור במעבר אבל ראו שהיא השמינה. המעסיקים שלנו ביקשו ממנה להישקל וכשגילו כמה עלתה הודיעו לה שעליה לרזות מיידית".

על אפשרויות הקידום א' טוענת: "ברור שזה משפיע. בזמן שהחברה שלי אולצה לרזות אותי העבירו למחלקת עסקים. כשהיא סוף סוף חזרה למשקל שלה עברה שנה שלמה עד שהציעו לה להתקדם. בזמן הזה אני כבר הייתי במחלקה ראשונה".

"ברור שיש כאן החפצה"

ה' בעל סוכנות רקדניות המתמחה בהפקת אירועים במועדוני הלילה השונים בתל אביב מצהיר על כך בגלוי: "אני לא מבין למה אנשים מופתעים. ברור שאני לא אעסיק רקדניות מלאות. רקדנית צריכה להיות חטובה אם לא אז כנראה שהיא לא רקדנית. בבלט מודרני ניתן למצוא לפעמים רקדניות שהן מלאות יותר אבל אני לא מתעסק עם הסגנון ריקוד הזה. מבחינתי רקדנית צריכה לשדר אידיאל מסוים, סקסיות – אני צריך שגברים יחשקו בה ונשים ירצו להיות כמוה".

נטלי רוקדת אצל ה' כבר חמש שנים ומודעת למצב: "ברור שיש כאן סוג מסוים של החפצה, אנשים מסתכלים עלי כשאני רוקדת במועדון ונהנים מזה. מצד שני זה לא שונה מדוגמנית, שחקנית ודיילת אירועים. בכל אירוע יש מישהי שתגיד לך טוב שהגעת ולהתראות כשתלך ואין מה לעשות – מצפים שהבחורה הזו תראה טוב והיום להראות טוב זה להיות רזה".    

הילה בר, רקדנית בלהקה מקצועית טוענת כי "זה לא שדורשים ממני להיות רזה אבל מבקשים ממני לשמור על אורח חיים בריא, אני לא אמורה לאכול ג'אנקפוד. ברגע שאת מסגלת לעצמך אורח חיים שסובב סביב ריקוד וספורט לא נראה לי הגיוני שתעלי במשקל".

החברה מענישה נשים שלא מצייתות לקודים

לפי אורלי צדוק פסיכולוגית תעסוקתית מומחית ומדריכה, בעלת מכון לתכנון וייעוץ קריירה "בסופו של דבר גם מנהלים בכירים מושפעים מדעות קדומות ומסרים חברתיים וכך קורה שנשים נשפטות על פי ציפיות חברתיות, והמסר החברתי לגבי שומן הוא מאוד חזק. קראתי מחקר שילדות בגיל הגן ענו כי הן מעדיפות להיות נכות מאשר שמנות".

צדוק מסבירה כי כל דור מקפיד על משהו אחר ומגביל אנשים, בעיקר נשים, בצורה אחרת. "בעבר הקפידו מאוד על מיניות ואישה שלא שמרה על עצמה נתפסה כמופקרת, המסר היה 'תתאפקי'. היום האישה צריכה להתאפק שלא לאכול". צדוק מוסיפה כי "ברור שזה קיים גם לגבי גברים אבל הקוד החברתי הזה הרבה יותר מתירני לגביהם".

היא מסבירה כי מצפים מאישה להקטין את עצמה ולכן היא מתבקשת לשלוט באומנות הצמצום – "צמצום הנוכחות, צמצום מילולי ובסוף גם צמצום היקפים".

מנגד חשוב להבהיר כי הדעות הקדומות קיימות בכלל החברה. "גם לנשים יש דעות קדומות ובדרך כלל הן מצמצמות את עצמן והן לא צריכות שמישהו יגיד להן להצטמצם. בסופו של דבר גם הנשים שרואות את האבסורד בחוקיות המעוותת הזאת לא מצליחות להוציא את עצמן מחוץ לציפייה החברתית". החברה מענישה נשים שלא מצייתות לקודים החברתיים הרבה יותר, מדובר בעונש של דחייה.

גם מבצע המחקר דוקטור ג'דג' טען כי "נשים מתוגמלות ברגע שהן מצייתות למסרים שהמדיה מעבירה להן בקשר לדימוי גופני". צדוק מוסיפה כי יכול להיות שנשים רזות נתפסות כמתאפקות באופן טבעי. "אם את רגילה להתאפק יכול להיות שהמעסיק שלך יחשוב שאת גם מתאפקת לגבי דברים אחרים כמו משכורת או רצון לכוח וזה נתפס אצלו כדבר חיובי כמובן".

עודף משקל יוצר חוסר ביטחון

עוד טוענת צדוק כי נמוסף לכך שהמחקר הסביר כי הסיבה לקידום הרזון נובע מתהליכים בתת מודע של המעסיק, יכול להיות שגם התת מודע של המועסקת משפיע כאן. "ברגע שאת רזה וחטובה את מקרינה משהו החוצה, את מרגישה בטוחה בעצמך. אם את מלאה או שמנה הרבה פעמים את מרגישה שאת לא עומדת בסטנדרטים או שאת מתביישת ואת מסתתרת ואז גם מאוד קל להעליב אותך".

בסופו של דבר לפי צדוק "ברור שגם נשים הן שותף מרכזי בכל העניין הזה של התפיסות החברתיות, הן גם מעבירות את זה מאמא לבת. הרבה פעמים אני יושבת עם קבוצות נשים ואני שומעת שהמבקרת העיקרית שלהן היא דווקא אמא שלהן".

עוד טוענת צדוק "שמעסיקים הרי כן רוצים עובדים טובים, מסורים ואיכותיים ואם הם יהיו מודעים לכך שהם דוחים אנשים על רקע חיצוני ובתהליך מפסידים הרבה מאוד עובדים טובים זה אולי יעורר בהם משהו".