הישראלית
ננה שרייר ? תעשי לי עסק
גם אני נכנסתי חזק לעונה החדשה של "מחוברות", וכרגע אני בעיקר מתרשמת ומתלהבת (בעונה הקודמת בעיקר בכיתי, אבל זה היה אז). כולן נפלאות ומרגשות ומרתקות, אבל בקרב קבוצת הצפייה הקטנה שבמסגרתה אני צופה בתכנית זוכה ננה שרייר לאהדה הרבה מכולן.
למי שלא מכיר, ובטח כבר אין הרבה כאלה, הנה כמה קווים לדמותה בנוסח שיטת האינטרנט לתיוג אנשים: ננה בר, ננוצ'קה, חצ'פורי, חינקלי, צ'ורצ'חלה, אוכל, אלכוהול, לילה, שמחה, שמחה, שמחה.
אם בדרך כלל אני מוצאת את עצמי מרותקת לדמויות נשים שאני מזדהה איתן (הבוכה, המבולבלת, המאוהבת ? במילים אחרות, סמרטוטיות הנפש), הרי שמה שמעניין אותי אצל ננה הוא השוני בינינו. ננה רגועה, רהוטה ברמות שאין דברים כאלה, אופטימית ופרגמטית. אבל אלה סופרלטיבים שנוטים להדביק הרבה פעמים לנשים.
מה שמייחד את ננה משאר החברות המחוברות התגלה בפרק שעסק באופן שבו כל אחת מנהלת את הצד הכלכלי של חייה. בעוד שכולן, ממש כמוני, קיטרו ובכו ונאבקו בכורח היום יומי לאסוף שקל לשקל, התגלתה ננה כחיית עסקים ממולחת ובעיקר ? מוצלחת.
כמה פעמים יצא לכם לראות על המסך אישה ? אמיתית או פיקטיבית ? שיודעת להרוויח את לחמה בכבוד ועוד יוצאת ברווח? כשראיתי את תיקו, יועץ ההשקעות של ננה (איש שבעצמו שווה סדרת טלוויזיה), מבשר לה בגאווה על מצבה הכלכלי ומשבח אותה על התנהלותה, זו הייתה אחת הפעמים הבודדות שנתקלתי בצירוף "אישה + כסף" על המרקע בהקשר חיובי.
כשרואים את העובדים בננוצ'קה מגיבים לננה בחיוך, בהנחה שלא כולם שם סטודנטים למשחק, כשמבינים שהאישה הזו בנתה את עצמה לגמרי בעצמה ? אי אפשר שלא להעריץ את ננה שרייר.
ועכשיו גם מתחשק לי נורא צ'ורצ'חלה.
הזוכה
ברברה דיווידסון ? האישה שראתה הכול
השבוע הוכרזו שמות הזוכים בפרס פוליצר לשנת 2011, הפרס היוקרתי ביותר בעולם העיתונות. בין הזוכים השנה בולט שמה של ברברה דיווידסון (Barbara Davidson), צלמת ה"לוס אנג'לס טיימס" שמתמחה בצילומי שחור-לבן של קורבנות אלימות שנפגעו בעיקר מידי חבורות רחוב בעיר המלאכים.
המצולמים שלה הם ילדים, נשים וגברים, חברים נורמטיביים בקהילותיהם שהאלימות שמסביב חדרה לחייהם והפכה אותם על פיהם. לעתים קרובות המצולמים הם האנשים שהיו קרובים לקורבנות האלימות, אלה שנשארו לחיות בצד החלל שנפער בחייהם ולשמש מצבות חיות ליקיריהם. מכיוון שקשה מאוד לכתוב על צילומים ולהסביר את חשיבותם, אני מביאה דגימות מהדבר האמיתי ? הצילומים שזיכו את ברברה דיווידסון בפרס פוליצר.
הגיבורה
קתרין זיטה ג'ונס ? זו לא בושה לבקש עזרה
בחודשים האחרונים הופיע שמה של קתרין זיטה ג'ונס בעיקר בכתבות מגזין אוהדות, שבהן תואר כיצד היא עומדת לצדו של בעלה, מייקל דגלאס, במאבקו במחלת הסרטן. בשבוע האחרון עברו הכותבות להתמקד בה ובכך שאשפזה את עצמה לצורך טיפול בתסמונת הדו-קוטבית (bipolar disorder) שממנה היא סובלת.
אנחנו רגילים לקרוא על הכוכבים ההוליוודיים כשהם מטופלים בקליניקות יוקרתיות ובמרכזי גמילה שנראים כמו מרכזי נופש בגין בעיות סקסיות כמו אלכוהוליזם או התמכרות לסקס. מחלות נפש מטואטאות לרוב אל מתחת לפני השטח, בטח ובטח אם מדובר בכוכבת יפה, צעירה, אימא לילדים קטנים וחברה באחת המשפחות החזקות בהוליווד.
יש לשער כי הידיעות על אשפוזה של זיטה ג'ונס לא הגיעו לתקשורת במקרה, וכי הדיווח על הסיבה לאשפוז נמסר ממקור רשמי. כוכבת בסדר הגודל שלה לא נופלת קורבן לשמועות ולרכילויות מרושעות סתם כך. על כן עלינו להצדיע לקתרין זיטה ג'ונס שאינה מתביישת להודות בקיום מחלתה ועל כך שהיא אחראית מספיק לבקש עזרה ולדאוג לעצמה.
בניגוד למחלות נפש ולהפרעות בהתנהגות אחרות שזכו במשך השנים ליחסי ציבור טובים בזכות מפורסמים שלקו בהן, התסמונת הדו-קוטבית עוד לא זכתה למפורסם הוליוודי (במקרה הזה ישראל נחשבת למתקדמת, בזכות המוזיקאי גבריאל בלחסן שמספר ושר בגלוי על התמודדותו עם התסמונת ונותן לה שם בקרב אלו שסובלים ממנה ולא יודעים זאת) שייקח אותה תחת חסותו.
אולי כאשר תתאושש קתרין זיטה ג'ונס היא תבחר למנף את הידע שלה ואת האהדה הציבורית שהיא זוכה לה כדי להגביר את המודעות למחלה ולהסיר את מחיצות הבושה.
האייקון
אוליביה האסי ? העיניים של יוליה
בשבוע שעבר כתבתי כאן על ג'ולי כריסטי, שעבור רבים מאיתנו היא הייצוג הכי מוחשי של לארה מ"דוקטור זיוואגו", והנה השבוע נקרתה בדרכי הזדמנות לחזור אל הקלאסיקה של כל הקלאסיקות ? ויש שיכנו אותה "הסופר קלאסיקו של תרבות המערב" ? הטרגדיה השקספירית המצוטטת מכולן, "רומאו ויוליה".
אם אתם בגיל הנכון, אם הייתה לכם מורה טובה לאנגלית או לקולנוע בתיכון, אם אתם אנשים שלא אוהבים להתרגל לשינויים, הרי שכאשר אתם חושבים על יוליה עולה בראשכם אותה התמונה. תמונתה של אוליביה האסי (Olivia Hussey) בת ה-15, אישה-ילדה ארוכת שיער ופעורת עיניים בתלבושות תקופתיות המצטטת את הטקסט המוכר בעולם בגרסתו הקולנועית של הבמאי פרנקו זפירלי מ-1968.
השבוע חוגגת האסי יום הולדת 60, וכמה שמוזר לחשוב על זה שהילדונת ההיא שכולנו הזלנו איתה ועליה דמעות היא אישה חיה ובריאה ובעצמה אימא לשחקנית צעירה, אינדיה אייסלי המשחקת בסדרת הנעורים "סודות ההתבגרות".
אין דרך יפה מלחגוג את יום ההולדת של האסי מאשר בשיר, ואין שיר יפה כמו זה שקישט את פגישתם הראשונה של רומאו ויוליה בסרט הישן ההוא:
הסופרת
שרה גרואן ? רב מכר/בלוק באסטר
מבט חטוף ברשימת רבי המכר של "הוושינגטון פוסט" וברשימת הסרטים שעולים השבוע בארצות הברית הבהיר לי כי השם שרה גרואן (Sara Gruen) עומד להיות מוכר מאוד בזמן הקרוב.
גרואן היא מחברת הרומן "מים לפילים" ("Water for Elephants") שעובד לקולנוע לסרט בשם זהה שבו מככבים ריס וויתרספון ורוברט פטיסון. "מים לפילים" הוא רומן היסטורי המתאר את קורותיו של איש צעיר שהטרגדיה של חייו גלגלה אותו אל קרקס נודד אי אז בשנות ה-30 בארצות הברית. אני מניחה שכאן זה בדיוק המקום להכריז ש"מי שרוצה לדעת יותר צריך לקרוא את הספר או לצפות בסרט. או שניהם".
על שרה גרואן אפשר לספר שהיא קנדית-אמריקאית שגדלה בבריטניה, חובבת בעלי חיים ומרבה לכתוב על אודותיהם. "מים לפילים" הוא ספרה השלישי (היא פרסמה ארבעה ספרים עד כה), שיצא ב-2006 ותורגם עד כה ליותר מ-44 שפות. הוא גם זיכה את מחברתו בלא מעט פרסים, וכמובן היה לרב מכר שצעד ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס" 12 שבועות בשנה שבה יצא לאור. הספר תורגם לעברית על ידי ארז אשרוב וראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן. ומכיוון שבימינו אין המלצה על ספר שלמה אם אין בצדה קישורית לטריילר, אז בבקשה: