"הבורג'ס", סדרה סופר מושקעת מבית היוצר של "שואו טיים" (ערוץ הכבלים האמריקאי שהיכה בנו בשנים האחרונות עם "קליפורניקיישן", "האחות ג'קי", "דקסטר", "העשב של השכן", "מזל סרטן" ועוד רבים), ממשיכה את המסורת הארוכה של דרמות היסטוריות תקופתיות. אחרי "שושלת טיודור" על חייו של הנרי השמיני, "ספרטקוס", על גלדיאטורים וחיות אחרות ו"רומא", מגיע תורן של משפחות הפשע העתיקות.
מריו פוזו בכבודו ועצמו כינה את משפחת בורג'יה "משפחת קורלאונה של הרנסאנס" ואף כתב עליהם ספר. ואם פוזו, האיש שהמציא את כל הקורלאונים באשר הם, אומר, אז הוא יודע על מה הוא מדבר:
הסדרה עוקבת אחרי בני משפחת בורג'יה, שאומנם היו ספרדים במקור אבל כמיטב המסורת של משפחות הפשע הם משתקעים בסוף באיטליה. מדובר במשפחה סטנדרטית לחלוטין ? כזו שכוללת שני חצאי אחים מסוכסכים, אחות צעירה שנמצאת על סף גילוי עריות עם האח הבכור, פילגש נאה בתפקיד האמא ואבא אחד אלוהינו.
רודריגו בורג'יה, ראש המשפחה, קונה את דרכו מיד עם פתיחת הפרק הראשון לכס האפיפיור, והופך לאפיפיור השישי. רומא של שלהי 1492 היא נוצרית להחריד, והאפיפיור הוא האיש החזק ביותר בכל רמות החיים. על פיו יישק דבר, והוא גם טחון בכסף. בגלל זה כולם רוצים את התפקיד – אז הם גונבים, משקרים, רוקחים מזימות ורוצחים את כל מי שרק אפשר.
פפה בורג'יה, האפיפיור, חוטא בכל חטא אפשרי. הבן הבכור, צ'זרה, סומן מקטנות ללכת בדרכיו הדתיות של האב והוא מטפס בראש סולם הדרגות, למרות שהוא בכלל היה מעדיף לפשוט את מדי הפשתן החונקים ולעבור למשהו יותר נוח, אם אפשר להיות ראש הצבא בבקשה, בעיקר בגלל שבצבא אפשר לעשות מה שרוצים. אבל האב הגדול מצווה – ולצ'זרה נותר רק לעשות מה שהוא רוצה, בין כותלי הכנסייה.
בינתיים, החשמנים הקנאים לא בוחלים באמצעים, כולל ניסיון הרעלה אחד וריגול תעשייתי בשם האל. הברוג'יה גומלים להם בקריצה קטנה מ"הסנדק" ומשאירים לחשמן, התככן מכל, גופה של אישה שחוטה בהפתעה על המיטה.
לסדרה יש ארומה קלה של אופרת סבון ומלודרמטיות בשפע. כמו בכל דרמה היסטורית טובה לוקח קצת זמן להבין מי נגד מי (הבורג'יה נגד כל העולם ואחותו), למה כולם לובשים אותו דבר (הם חשמנים ויש להם תלבושת אחידה) ולמה לעזאזל יש לכולם מבטא בריטי (זה נראה יותר מכובד ועתיק מסתם אנגלית פושטית).
התפאורות מושקעות עד אימה, הדיוק ניכר גם בפרטים הקטנים ביותר ולנבלים הראשיים יש גם תכונות טובות ורגישויות שבפוטנציאל יגרמו לכולנו לחבב אותם כמעט כמו שאהבנו את טוני, ויטו ומייקל. או בקיצור הם דמויות עגולות:
צ'זרה הוא אומנם בן זונה רצחני, אבל אהבתו ונאמנותו למשפחתו מוציאה אצלו צדדים קצת יותר רכים מהצד של הקצב. רודריגו אומנם מושחת עד העצם, אבל גם לו יש גבולות אדומים ורצח זה פויה.
רודריגו הוא אולי חמדן מניאק, אבל אנחנו בעדו כי כבר בעשר דקות הראשונות של הפרק, החשמן אורסיניו דוחף לו רעל לכוס היין רק בגלל שלא קיבל את התפקיד שרצה. או אם לצטט את עממי "ברומא התנהג כרומאי", והבא להרעילך, הקדם להבהיר לו למי יש את המספר הפרטי של אלוהים!
ל"בורג'ס" יש כל מה שסדרה טובה צריכה להכיל. יש אינטריגות, דילמות פנימיות, רציחות, שקרים וכולם נראים מעולה בזמן שהם מתככים עצמם לדעת. תוסיפו לזה את האיכויות הקולנועיות המתבקשות, מסדרה שבוימה ע"י במאי הוליוודי מוערך (ניל ג'ורדן, "משחק הדמעות") , ותקבלו שיעור בהיסטוריה כמו שתמיד חלמתם שהיא תראה.