אתר לאוהבי ילדים דוברי עברית, או בכינוים המוכר יותר, פדופילים, יצא בקמפיין חדש ביוטיוב. מטרתו לקבל לגיטימציה ציבורית לאהבת הילדים. בישראל מתקבלות כ-5,300 פניות מדי שנה על ילדים שנפגעו פגיעות מיניות. מדובר כנראה במספר חלקי וקטן, כיוון שרוב הפגיעות בילדים לא מדווחות. ממחקר שנעשה בבריטניה ידוע כי פדופיל ממוצע פוגע מינית בכ-200 ילדים קטנים. נתונים אלה אינם מצוינים לא בקמפיין ולא באתר.
הקמפיין חדש, המופץ בימים האחרונים ברשת וביוטיוב, מעלה את המודעות לאתר אוהבי ילדים דוברי עברית. והוא נחשף על ידי גל מור באתר "חורים ברשת".
לדברי מור, האתר אינו חדש והוא קיים משנת 2007 בערך. הקמפיין עצמו פתוח לכולם ואין בו הגבלה. מור מציין שניתן היה להגביל את הצפייה, אך הדבר לא נעשה וכרגע גם ילדים צעירים יכולים לצפות בו. חשוב לציין שאין בקמפיין תכנים מיניים אבל יש בו התייחסות לפדופיליה. נכון להיום בצהריים הקמפיין הוסר מיוטיוב.
האתר עצמו מאפשר לפדופילים להיפגש וירטואלית ולדבר. ניתן למצוא בו בלוגים של פדופילים ובלוג של הורה, ובעיקר הסברים על התופעה ובקשה מהחברה לראות באנשים הללו חלק מהחברה עצמה.
באתר מסבירים כי מטרת האתר היא תמיכה באוכלוסיית אוהבי הילדים ודיון פתוח בנושא. האתר אינו מעודד כל פעילות לא חוקית או לא מוסרית ואינו מנסה לקרוא להורדת גיל ההסכמה – להפך, הוא קורא לאוהב הילדים לשלוט על יצריו ולהבין כי באטמוספירה החברתית שבה אנו חיים היום, יחסים עם ילדים יכולים להיות בעלי השפעה קטסטרופלית על הילדים, ולכן הם אסורים בתכלית האיסור.
קריאה באתר מעלה תחושה שפדופיליה היא משהו שקל לחיות איתו בחיי היום יום, ושרוב הפדופילים מצליחים להשתלט על הרצון לאהוב ילדים. בישראל חיים כ-70 אלף פדופילים. "רובם לא פשעו מעולם", נטען שם.
"האתר הזה דווקא יכול לסייע לשיקום הפדופילים"
עו"ד יהונתן קלינגר, בעל הבלוג Intellect or Insanity והעוסק בתחום המשפט והטכנולוגיה, מציין שהאתר עצמו חוקי. אין באתר משהו פלילי שבגללו יש לסגור אותו. האתר עצמו, לטענת עו"ד קלינגר, הוא כמו אתרי פרואנה התומכים באנורקסיה או אתרים אחרים שבהם מדובר על התנהגות מינית אחרת, אתרים התומכים בגזענות ועוד: "כל עוד אין באתרים הללו תכנים פליליים, אנחנו לא יכולים למנוע זאת מבחינה חוקית".
לדברי עו"ד קלינגר, מדובר על פורום שבו אנשים נפגשים ומדברים. הוא משווה את התופעה לתופעה אחרת, שונה אמנם אבל לא פחות לא רצויה, התאבדויות: "בהתאבדות אמנם האדם לא פוגע באחרים אלא בעצמו, אבל אם היה אתר דומה לאנשים שרוצים להתאבד, שבו הם היו מדברים על התחושות שלהם, האם גם אז היינו מבקשים לעצור את הפעילות שלהם? אולי דווקא אתר כזה יכל לעזור להם לעזור לתהליך השיקום שלהם".
עו"ד קלינגר מציין כי בעיניו ניתן להשתמש באתר כדי לסייע לפדופילים: "באתר מצהירים המשתמשים שהם לא רוצים לפגוע בילדים ושכל עוד הם פה, הם מתחייבים לא לעבור על החוק".
לטענתו, רשויות הרווחה והמשטרה יכולות להשיג תועלת רבה מאתר כזה: "המשטרה יכולה לקבל תמונה איך לייצר פרופיל של פדופיל. רשויות הרווחה והמשטרה יכולים לאפשר לאנשים טיפול אנונימי או לא. הגולשים באתר מודעים לבעיה שלהם, ומצד שני לא תמיד יודעים לאן ללכת ואיזה טיפול הם יכולים לקבל. זה המקום שבו החברה יכולה לשקם את הפדופילים ולמנוע פשעים עתידיים".
עו"ד קלינגר אינו היחיד שחושב שיש מקום לאתר כזה. בני ציפר העלה טור בעיתון "הארץ" לפני כשנה וחצי, ובו הוא קורא להתייחס לפדופילים בסבלנות: "מעטים האנשים המבינים שפדופיליה היא בכלל לא עבירה, ולא פשע ולא שום דבר מהסוג הזה. פדופיליה היא… פאראפיליה, כלומר סוג של הפרעה מינית".
בישראל אין חוק המחייב טיפול בפדופיל. המועצה הלאומית לשלום הילד העלתה חוקים, אך אלה לא טופלו ולא נעשה איתם דבר. כרגע אין חוק המחייב פדופיל שתקף בעבר לעבור טיפול. בד בבד גם אין דיווח של הרשויות על פדופילים שיצאו לחופשה מבית הכלא.
ד"ר קדמן: מתן לגיטימציה לפדופיליה מקבילה להכחשת שואה
ללא חוקים וללא הגנה על הילדים התארגנה קבוצת הורים והקימה אתר אינטרנט "תנו לגדול בשקט". האתר מעניק מידע על עברייני מין ופדופילים שפגעו. מטרת הקבוצה ליידע את הציבור על עברייני מין ובמקביל ליצור לחץ על המחוקקים והרשויות לשנות את החקיקה והענישה.
ד"ר יצחק קדמן מהעמותה לשלום הילד רואה סכנה גדולה באתר ובקמפיין: "האתר הזה שקורא לעצמו אוהבי ילדים – אין עיוות גדול מזה, כיוון שפדופילים שונאים ילדים. אמנם לא מדובר באתר חדש וכמוהו יש עוד רבים בעולם ועדין זה לא הופך את האתר והתכנים בו למשהו פחות חמור.
"האנשים שעומדים מאחורי האתר הם מתוחכמים. אין באתר צילומי תועבה או צילומים חזותיים. הם גם חוזרים על עצמם ומדגישים שהם נגד פגיעה. אבל עם כל ההתייחסות מדובר באתר מסוכן מאין כמוהו. המטרה שלהם היא לתת לגיטימציה לפדופיליה, וזה נכתב בפירוש באתר.
"בעיניי זה כמו לתת לגיטימציה להכחשת השואה או לפיגועים או לטרור. מדובר כאן באחת התופעות הקשות מבחינת פגיעה בילדים ונזקים לילדים. חלק מהתעמולה באתר מנסה לטעון כי ילדים כולל ילדים צעירים, נהנים גם הם ממיניות ומיניות היא חלק מהחיים שלהם. זהו ניסיון לתת לגיטימציה למעשים הנוראיים שלהם".
ד"ר קדמן רואה בנושא טיפול בעברייני מין ובפדופילים נושא מוזנח: "מדובר במעט מדי, במאוחר מדי ובמוזנח מדי. לא לוקחים את הנושא ברצינות מספקת לעומת הנעשה בארצות אחרות. יש אמנם כמה חוקים העוסקים בכך אבל הם חלקיים. אני טוען שברשת ההגנה על ילדים יש יותר חורים מאשר רשת.
"ילדים הם טרף קל. הם לא תמיד מספרים ולא תמיד יודעים להסביר מה נעשה להם. ילדים גם חוששים שלא יאמינו להם וחלקם מושפע ממבוגר שפוגע בהם ומשכנע אותם שהם רצו בזה. כאשר לוקחים אתר שכזה והופכים אותו ללגיטימי מכשירים את הקרקע לעוד מעשים. לצפייה בתמונות של יחסי מין עם ילדים ודברים דומים".
ד"ר קדמן מדגיש שהוא לא נגד טיפול לאנשים שחשים צורך בכך. בעיניו המדינה צריכה לאפשר טיפול ועזרה לאנשים הללו. "אני לא בעד תלייה בכיכר העיר, צריך לכוון אותם ולתת להם סיוע, גם תרופתי אם צריך. אבל מכאן ועד לקבלת לגיטימציה לתופעה הקשה הזאת. בעיניי גם לחופש הביטוי יש גבול, בעיקר כשזה פוגע באחרים ובילדים".