לפני כמה חודשים הזמנתי להרצאה מרתקת של פרופ' עמוס רולידר. רולידר, בהומור אופייני, הסביר על טעויות הוריות ועל רגשות אשם. המעגל ברור – אתם עובדים ומשקיעים בקריירה, מפתחים רגשות אשם ומוכנים לפעול מתוך פיצוי. פיצוי ורגשות אשם הם הדרך הטובה ביותר להרוס ולא לחנך.
קשת ליבליך, הילדה והפלטה, מתארת בחיוך מלא טבעות את ההבנה שפרופ' רולידר מנסה להעביר להורים כבר תקופה. לרגשות האשם ההוריים יש מחיר. מחיר גדול. ליבליך הקטנה מארגנת מסיבת ענק כפיצוי גדול לדרך גידולה. הזנחתם? פיתחתם קריירה? זה הזמן לפצות ולרפד בכסף או במילים אחרות לאכול תחת.
אין שום דבר חומרי שיכול לספק את הצרכים של בת הבת מצווש הצעירה. החל מהפקת ענק עם סלב, סרט שכל הדרכים להשגתו כשרות ואוכל גורמה. כל גחמה של קשת מקבלת מקום של כבוד אצל הוריה. הרי הוא גדלה שנים עם המיקרוגל והפיצות הקפואות אז מה זה מאמץ ממוקד כדי לפצות. קשת לא שוכחת להזכיר להוריה אכולי האשמה, שהיא זוכרת שהוזנחה. סוס פוני אחד הוא לא פיצוי ממשי וגם לא אייל שני בתור מפיק האוכל. ליבליך צריכה יותר. יותר ממה אתם שואלים? יותר מלחברים בכיתה. כדי להיות הכי מקובלת או מגניבתוש היא צריכה שיהיה לה יותר.
איך משיגים יותר? פשוט לוחצים על ההורים. במקרה הזה ההורים של קשת לא זקוקים להרבה. רגשות אשם כבר אמרנו? זה מתכון מצוין לקבל כל מה שרוצים.
אפילו יהודית רביץ לא היתה מספיק טובה בשבילה.
הפרקים המתארים את חגיגת הבת מצווש מתארים עד כמה קל לסחוט רגשית את ההורים. עד כמה רגשות האשם הם המניע הגדול של ההורות המודרנית. פרק הסיום עצמו מתאר בצורה מקסימה את האהבה והרצון לגונן ולפצות מול הוואקום הרגשי שקשת הקטנה גדלה בו. אמא, אבא, פישלתם ואתם המודחים הבאים.
לשנייה יש תחושה שההורים המגוננים הצליחו להעביר את המסר – עשינו כל מה שיכולנו. אבל כל מה שהם יכלו לא מספיק כי לילדת בת מצווש אחרת הייתה בת מיצווש מקבילה ושווה הרבה יותר. קשת מדיחה את ההורים. היא חושבת מכוון למטרה הבאה ובשביל שלא תחזור הפדיחה "מישהו צריך לשלם את המחיר".
עם אמא שרוצה לרצות את כולם וגם לחזור להיות בת 16, אבא שלא ברור מה הוא עושה, אולי באמת מגיע להם להיות מודחים. במקום בו הם לא למדו לשים גבולות או להבין שחינוך משמעותו גם להציב גבולות ולא רק להיות מגניבוש קשת היא השולטת.
בעצם ההורים של קשת מצליחים לעשות ככל טעות אפשרית. הם מדברים ומפזרים סימני שאלה באוויר. מפחדים להעלות אמירות ברורות. הם לא מצליחים לעמוד לשנייה אחת מול ביתם האינטנסיבית ומרצים אותה בכל גחמה.
וידוי קטן לרגע
חייבת להודות שבהתחלה לא אהבתי אותה, את קשת ליבליך. דמות מוקצנת, חוצפנית ורדודה. עוד יותר לא אהבתי את השפה שהיא הצליחה להכניס לכל דף פייסבוק של בני 10 ומעלה. ליבליך הקטנה, הילדה והגוזייה עם הלק הצבעוני והחבר התימהוני הם לא מכאן. מצד שני כבר כמה שנים שאני לא מצליחה להבין את שפתם הקטועה בני הנוער שאני פוגשת. ילדים, שממלמלים משהו מתוך הטלפון הנייד או תוך שיא חדש באנגרי בירדס.
לאט לאט התחלתי לחבב את הרעיון. קצת מוקצן? מי מוקצן – קשת או ההורים שלה? אולי בעצם אין כאן הקצנה אלה רק מראה גדולה. הריצה אחרי הרושם והמחשבה שאם לילד יהיו איפון, איפד, איפוד ומחשב נייד, MP ו LCD הוא יהיה מאושר ואם לא מאושר אז לפחות יניח לנו. ליבליך הצעירה מוכיחה שלא. אין גבול לדרישות הפיצוי.
הפקת ענק של הבת מצווש היתה מהאמירות הבודדות של ארץ נהדרת העונה. היא תפסה בעיקר את הילדים והנוער, שהעריץ את הדמות החדשה. קשת ליבליך זכתה להורדות וצפיות מרובות באתר של קשת. יש לה דף אוהדים בפייסבוק ואת השפה שהיא יצרה הנוער ואולי כל המדינה, אימצה.
אבל אני אומרת שאין ספק שקשת ליבליך היא אחד הדברים הטובים שקרו דווקא להורים אם לא ה… תפנימו את זה, כי אם לא – תאכלו תחת.
ולזכר הפעם הראשונה ששמענו את המונח "תאכלו תחת" וגם התחלנו להתבייש..