יום הזיכרון לחללי צה"ל: המשפחות שקמו מן השכול לעשייה

 

 מציינים את יום הזיכרון:

• ויש מי שקובר נכד
• הצוואה של יואב: הסרט על החרמון
• כך הפכתי לאלמנה בגיל 18
• למה המדינה מפריטה את יום הזיכרון?

 

עדי אביטן – בתי עדי לחיילים בודדים

 

סמ"ר עדי אביטן ז"ל, נולד ב-27.12.1979, חייל בחיל ההנדסה.

נפל בגבול הצפון עם חבריו, סמ"ר בני אברהם וסמ"ר עומר סואעד, ב-7.10.2000

 

 

יעקב אביטן, אביו של עדי אביטן ז"ל, בטוח שאם עדי היה נשאר בחיים, הוא היה מקים בעצמו בית לחיילים בודדים, מקום שיוכלו לבוא אליו ולקרוא לו בית.

 

"הוא היה איש של אנשים. תמיד היו סביבו אנשים, חברים, הייתה לו אישיות מגנטית. הוא תמיד הזמין הביתה המון חיילים בודדים, עולים חדשים, כאלה שלא יכלו להגיע הביתה. הוא עזר לכולם תמיד, הוא לא יכול היה לשאת את העובדה שלמישהו לא היה בית ללכת אליו".

 

אביטן מספר כי שגופתו הוחזרה ארצה, אחרי שלוש וחצי שנים, היו אנשים שהמליצו להם לעבור דירה. "אנחנו באופן אישי לא רצינו לעבור. כי  זה היה הבית שלו. מה יקרה אם הוא ירצה לבוא אלינו בחלום, ולא ימצא אותנו?

 

"זו הייתה התלבטות קשה, התנתקות מוחלטת בין הבית ששם עדי חי, לבין המשך החיים שלנו בבית, כשכל פינה הזכירה לנו אותו. בעצת בני אייל, החלטנו להפוך את הבית לבית לחיילים בודדים. בדיוק כמו שהוא בחייו של עדי, זו בעצם הצוואה הלא כתובה שלו".

 

בית עדי, בטבריה, הוא בית לכל דבר. מצויד בכל מה שיש בבית. "החל במטבח הכי מאובזר, מיטות נוחות, פלזמות, מחשבים, הכל כולל הכל. אנחנו בקשר עם האגודה למען החייל שמפנה אלינו חיילים. היום, שבע שנים אחרי שהבית נפתח, והבית הוא בית של ממש. בית אמיתי, הפינה החמה שלהם בעולם.

"בכל זמן נתון יש חמישה חיילים שגרים בו, חלקם לכל אורך שירותם הצבאי וחלקם לתקופות קצרות יותר. אלה חיילים מכל חילות צה"ל, הם מכירים את הסיפור על עדי וחלק גדול גם באים ושומרים איתנו על קשר.

 

"הבית כבר הפך לשם דבר, ויש כבר שתי דירות נוספות שנתרמו לאותה מטרה בדיוק. אני יודע שעדי היה גאה בנו מאוד. החיים מציבים לנו אתגרים שלא יאומנו", אומר אביטן, "ואנשים צריכים להחליט מה לעשות עם האתגרים האלה. יש שתי אפשרויות בלבד –  לקפוא במקום או ללכת קדימה, אנחנו החלטנו ללכת קדימה".

 

אבי אפנר –  מסע נפגשים בשביל ישראל

 

סמ"ר אבי אפנר ז"ל, נולד ב-28.8.1975, חייל בחטיבת הנח"ל.

 נפל באסון המסוקים ב-4.2.1997

 

בני משפחתו של אבי אפנר מנציחים אותו במסע הנערך בכל שנה מאז שנת 2002, והנמשך כשמונה שבועות שבמהלכם צועדים המשתתפים מאילת בדרום ועד שאר ישוב – מקום התרסקותם של מסוקי היסעור שהחזירו את אבי ואת חבריו מלבנון – בצפון. בהתנגשות המסוקים נהרגו 73 חיילים,. היה זה אחד הימים הקשים בתולדות המדינה.

 

"הנצחה זה לא דבר פשוט", אמרה רעיה, אמו של אבי אפנר, והמסע – שהוא יוזמה משותפת לצו פיוס, עמותת אב”י בשביל ישראל, החברה להגנת הטבע והמדרשה באורנים – מאפשר לכל אחד להנציח את החלל הפרטי שלו. ואכן, רבים מהמשתתפים הם בני משפחות שכולות שאיבדו את בניהם במלחמות ישראל, והם מרגישים שהמסע הוא גם ההנצחה הפרטית שלהם.

 

המסע מוגדר "מסע חווייתי של זיכרון, התחדשות ושיח בנופי הארץ ובשאלות העומק של החברה הישראלית, תוך הכרת השונה והדגשת המאחד. מסע רגלי לאורך שביל ישראל, לזכר הנופלים באסון המסוקים ובכל מערכות ישראל ופיגועי הטרור".

 

השנה  הוא התקיים בתאריכים 28.4.2011-28.2.2011, והשתתפו בו כ-180 בני אדם בגילים שונים.

 

אתר "נפגשים בשביל ישראל"

און חפר

מלגת און חפר למורי ולתלמידי המחקר במגמה ללשון העברית באוניברסיטת תל אביב

 

סמל און חפר ז"ל, נולד ב-15.2.1953, חובש בחטיבת גולני.

נפל במלחמת יום הכיפורים במוצב החרמון ב-6.10.1973

"הייתי צעירה מאוד, רק בת 11 וחצי כשאון נהרג", מספרת אחותו של און חפר ז"ל, מיכל. "הוא היה מוכשר מאוד, חכם מאוד, ספורטאי מצטיין. הוא נהרג בחרמון ביום הראשון או השני במלחמת יום הכיפורים. הוא היה חובש צבאי, וכשהתקבלה פקודה לסגת, הוא אמר שהוא נשאר עם הרופא לטפל בפצועים ולא נסוג. ככה הוא חרץ את דינו", אומרת מיכל בכאב.

 

מיכל, שהייתה בין מקימי עמותת "לנצח אחי"  מספרת על אחיה בגעגועים רבים. "בשנה שעברה בטקס מרגש, קיבלו הוריי אות הוקרה על ידי אלוף פיקוד צפון גדי אייזנשטט, על פעילותו זו. הוא היה גיבור".

 

מיכל מספרת כי לשון הייתה האהבה הגדולה שלו. "זה בא מהבית, אבא שלי  (בן 85) היה מנהל בית ספר ומחנך ובוגר החוג ללשון עברית. און רצה ללכת בדרכו, והוא אפילו הצהיר על רצונו ללמוד שם. אז אחרי שהוא נהרג, הקמנו על שמו קרן מלגות המוענקות מדי שנה לסטודנטים מתואר שני ומעלה בלשון עברית. הטקס נערך מדי שנה באוניברסיטת תל אביב.

 

"כבר 34 שנה שהמלגות מחולקות ובכל פעם בטקס, זה מעמד מרגש להוריי. זה ממלא אותם בשמחה בגאווה כי זו הנצחה מכובדת ויפה. כל החוקרים הבכירים ללשון, ראשי החוג הם מקבלי המלגה.

 

"ד"ר אבשלום קור, היה מראשוני מקבלי המילגה. גם פרופ' משה פלורנטין, שהיה ראש החוג ללשון עברית וגם פרופ' אסתי בורוכובסקי בר-אבא שהיא עכשיו ראש החוג. זו ההנצחה שלנו את און".

קובי איכבלום – בית קובי

 

סמ"ר קובי איכבלום ז"ל, נולד ב-15.5.1981, מפקד בחטיבת גבעתי.

נפל כשלחם עם יחידתו בגזרת נצרים ב-10.3.2002

אביבה אמו ובני משפחתה, בחרו להנציח את זכרו בהקמת עמותת "בית קובי" – העמותה האזרחית היחידה המוסמכת על ידי צה"ל לסייע לחיילים בודדים ולהעביר סדנאות ערכים למפקדים.

 

העמותה פועלת ברוח הערכים שעליהם התחנך קובי ושלאורם חינך את החיילים ששירתו תחת פיקודו – ערבות הדדית, כבוד, אהבת הארץ, רעות ומסירות.

 

במסגרת פעילותה מפעילה העמותה ומתחזקת שלוש דירות לחיילים בודדים – בכל דירה מתגוררים שלושה חיילים, הזוכים לליווי של מתנדבים לאורך כל שירותם הצבאי. מתנדבי העמותה מלווים את כל החיילים הבודדים המשרתים בחטיבת גבעתי לאורך שירותם.

 

העמותה הקימה את המרכז למורשת ולערכים על שם קובי איכלום הי"ד, ובו נערכות הכשרות למפקדים בצה"ל ובכוחות הביטחון. כמו כן, העמותה מקיימת פעם בשנה מסע ג'יפים לזכרו.