בט"ו באב 2006, במלחמת לבנון השנייה, נהרג בן אחי האהוב נמרוד שגב. נמרוד היה הנכד הבכור של אמא שלי, אישה חזקה, פעילה ובעלת נוכחות ואלמנת צה"ל בעצמה. ליוויתי את אחי, שאיבד את בנו, ואת נציגי קצין העיר בעת שבישרו לאמי, סבתא של נמרוד, את הבשורה המרה. לעולם לא אוכל לשכוח את מראה פניה וכאבה למשמע הדברים.
ב-OnLife מציינים את יום הזיכרון:
- גם לילדי המשפחה קשה: כך תספרו להם על מוות
- החבר שנהרג – אלמנה בת 18
- לכבוש את ההר – ולמות
הבנתי שהסבים והסבתות של החיילים השכולים כואבים מאוד, אבל מסביב לא תמיד רואים זאת, ולא מספקים מענה לצרכים הייחודים שלהם. הבנה זו, בצל מותו של נמרוד, תפסה אותי לקראת סיום לימודי התואר השני בעבודה סוציאלית והחלטתי להקדיש את עבודת המאסטר שלי לאמי ולנמרוד.
כך נחשפתי לקבוצת הסבים וסבתות השכולים, וגם הבנתי שצריך להעלות את המודעות לקיומה של קבוצה זו, שהיא בעצם "קבוצה שקופה". מדובר באנשים שאיבדו את יקיריהם וכואבים כאב עצום וזקוקים לתמיכה – אך לפעמים הם בעצמם לא נותנים לכאב שלהם מקום. מדוע? כיוון שהם לא רוצים לקחת את מקום הכאב של ההורים השכולים, ילדיהם, הם אינם זועקים ואינם נשמעים.
סיבה נוספת לחוסר המודעות לקיומה של קבוצת הסבים והסבתות השכולים היא שזו קבוצה חדשה יחסית. בעוד שהצורך של אחים שכולים, חברות לחיילים שנפלו וכדומה כבר ברור וידוע, נשארה זעקתם של הסבים והסבתות אילמת. אנחנו מעולם לא השכלנו להרחיב את נקודת המבט שלנו על משפחת השכול – והם נותרו בצד.
ב-OnLife מציינים את יום הזיכרון:
- גם לילדי המשפחה קשה: כך תספרו להם על מוות
- החבר שנהרג – אלמנה בת 18
- לכבוש את ההר – ולמות
ב-OnLife מציינים את יום הזיכרון:
- גם לילדי המשפחה קשה: כך תספרו להם על מוות
- החבר שנהרג – אלמנה בת 18
- לכבוש את ההר – ולמות
ניסיתי לבדוק כיצד מתמודדים הסבים והסבתות עם מותו של נכד. גיליתי מאפיינים דומים:
הסבים הם למעשה חלק מהמעגל הראשון של המשפחה ולכן נמצאים גם במעגל הכאב הראשון, יחד עם ההורים והאחים. להיות סבא או סבתא הוא תפקיד קסום עם עצמות רגשיות גדולות ולכן האובדן קשה. עם מות הנכד הם חשים באובדן הקסם ובחוסר אונים גדול מאוד.
הסבים והסבתות השכולים רוצים קודם כל שילדיהם יקבלו עזרה ולא רוצים לקחת את מקומם בטיפול. הם מעדיפים להדחיק את כאבם מתוך תחושת אחריות ודאגה לילדיהם ולנכדיהם האחרים. סבתא אחת ניסחה את זה בצורה הכי נכונה: "אני לא הייתי סבתא לולא הבת שלי".
ברגע שהמשפחה מקבלת מכה כל כך קשה, רוב האנרגיות מתמקדות בטיפול בהורים והסבים זזים הצדה. במצב כזה הם חווים אובדן כפול, הן של הנכד והן של הבן או הבת שלהם כי אלה לא יכולים להמשיך בתהליך הטבעי של החלפת דאגת ההורה לילדיו בדאגת הילד להוריו – כפי שקורה כשהם מזדקנים.
בגיל מבוגר אדם חווה, מטבע הדברים, יותר ויותר אובדנים. משבר כל כך קריטי יכול לדרדר את המצב הרגשי והגופני שכרוכים אחד בשני. כאשר מתחילה הידרדרות, משבר כזה יכול מאוד להאיץ אותה.
הפיתרון – לא להשאיר אותם לבד
חשבתי שנכון יהיה להקים קבוצת תמיכה לסבים וסבתות בתוך המסגרת העירונית, על מנת שהם לא יחששו מכך שהם לוקחים משאבים מארגוני הסיוע המטפלים בהורים השכולים. בקבוצה הזו ימצאו הסב והסבתא אנשים כמותם, יבינו שיש לגיטימציה לכאב שלהם ולצורך לשוחח על הנכדים שנהרגו ויוכלו לקבל מקור כוח ותמיכה חשוב ביותר.
אומנם לא כל סבא וסבתא זקוקים לקבוצה או לעזרה, אבל כולם זקוקים להכרה ולהבנה שיש להם התמודדות מיוחדת. אגף הרווחה בעיריית כפר סבא קיבל בברכה את הרעיון והעמיד את כל האמצעים הדרושים להקמת הקבוצה. הקבוצה הראשונה תיפתח אחרי סוכות, ובינתיים אנחנו מטפלים באנשים באופן פרטני.
נשמח לקבל כל סבתא או סבא שמרגישים צורך להשתתף בקבוצה כזו, ללא קשר לנסיבות מותו של הנכד.
ליצירת קשר: אגף הרווחה בעירית כפר סבא, טלפונים:
09-7641111 ,09-7641131 ,09-7641134