אחרי דיאטת אופנה שמשמעותה צריכה נבונה של בגדים עד כדי צמצום המלתחה ל-6 פריטים שיספיקו לחודש שלם (ויש כאלה שממשיכים למשך שנה שלמה), הגיע תורה של "קולקציית הקפסולה הפרטית". הרעיון: צמצום משמעותי של הארון, לכדי 20-25 פריטים איכותיים ושווים במיוחד שנבחרו בקפידה ולאחר מחשבה. היתרון הגדול: לא משנה מה תבחר ללבוש – אין סיכוי ליפול על פריט לא מחמיא. הרעיון פורסם לאחרונה במגזין הטלגרף הבריטי. (לקריאה מלאה של המאמר בטלגרף)
במשך שנים רבות, כשדיברו על תעשיית האופנה התמקדו בצד אחד שלה: המעצבים = יצרנים. רק בשנים האחרונות והלך וגובר השיח על צריכת אופנה, צריכה נבונה, חסכונית, לא פזרנית. עשרות אלפי אותיות תוקתקו בענייני תודעה כוזבת, תרבות הקניונים, צריכה בלתי מודעת, קנייה רגשית, שופינג כפיצוי ונראה שהמודעות למתחולל במוחו, בארונו ובארנקו של הצרכן עולה כל הזמן.
מתלה בגדים מהמם של נורמן קופנהאגן
יש מי שאומר שהצרה הגדולה של העוסקים בסחר אופנה היא שבגד אינו כמו יין ? הוא אינו משתבח עם הזמן, להפך. אם הבגד לא נקנה בעונה – ערכו יירד בכ-70% בעונה הבאה. לעומת זאת, אם מחכים מספיק זמן הוא עשוי להפוך לפריט בעל ערך גבוה. מספיק לבדוק עד כמה צמד המילים "בגדי וינטג'" הפכו שגורים בשנים האחרונות בשיח האופנתי הישראלי כדי להבין שיש מי שהחליט לעצור את הצריכה ההמונית ולחזור אחורה, אל בגדים קיימים. בעזרת שיווק נכון אפשר גם להפוך אותם לאטרקטיביים יותר, וזאת בעזרת פנייה אל הרגש ? הישן, הסנטימנטלי, הנוסטלגי. כל מה שמזכיר את בית אמא או סבתא.
התופעה הנלווית לכך היא צמיחתו של יצור "כמו וינטג'" או "בסגנון וינטג'" ובכלל זה ייצור המוני של שמלות ופריטים בסגנון וינטג' בסין. ושוב ? קיבלת "הרבה מאותו דבר", הלכה הייחודיות והקסם הנוסטלגי-סנטימנטלי פג.
נחזור אל קולקציית הקפסולה. גם כאן מתבקשת שוב ההקבלה אל עולם הדיאטות. כשם שרבים תופסים דיאטה כמעשה סגפני שבו נשללת ממך היכולת לאכול ככל העולה רוחך, אחרים תופסים זאת כהזדמנות חיובית לשינוי אורח החיים. עם זאת, כשנכנסים ליומה הרביעי של הדיאטה מגלים שאורח חיים בריא עלול להיות משעמם. ממש כמו חזה עוף בגריל. אם נשווה את זה לארון הפרטי נגלה שגם אחרי שצמצמנו תכולה, זרקנו, והגדרנו לעצמנו מחדש קו אופנתי ייחודי, זה עלול לשעמם אותנו ונחפש את הטעם החדש.
צרפתיות טועמות מהכל ועדין נראות טוב. תמונה להמחשה
צרפת
שני דברים אנחנו אוהבים אצל הצרפתיות: השיק, והעובדה שהן רזות. לגבי הרזון הסברה אומרת שהן אוכלות מכל דבר קצת. אך אם נשווה את "קצת מכל דבר" לכל הקשור בסגנון אופנתי נגלה סתירה בין "קולקציית הקפסולה" הקבועה (אך איכותית) לבין היכולת להינות מפטה כבד, באגט, מאפים ותפריט מגוון כל השנה.
איך מרכיבים קולקציית קפסולה
הלן היבריד, סמנכ"לית הסחר של ווג בריטניה מחזיקה בקולקציית קפסולה של 19 פריטים. הסגנון שלה נחשב לנקי ולא מתאמץ. לדבריה היא מעדיפה לקנות בכל עונה פריטים יקרים, כשהיא יודעת שהם ישמשו אותה שנה אחר שנה.
היבריד היא כנראה מהאנשים בעלי הכישרון לזהות גם ברשתות קונפקציה כמו טופ שופ וH&M פריטים שנראים כמו פריטי מעצבים. פעולה שקצת קשה ליישם את זה בישראל מאחר שהייבוא הוא בעיקר המוני, אבל מי שיש לו/לה סבלנות לחטט יוכל למצוא. לדבריה, הסוד הוא לא להסתער על החנות אלא לעבור בסבלנות על הפריטים עד שמוצאים את אלה הייחודיים. "אם מצאת משהו שמוצא חן בעיניך אל תקנה אותו כאן ועכשיו", אומרת היבריד, "תחשוב אם אתה באמת רוצה אותו".
אחד הטיפים שהיא מנדבת הוא לחפש בגדים גם במחלקת הגברים. שם גדול יותר הסיכויו למצוא בגדים בקווים ובחיתוכים נקיים יותר. מה שיקנה להם הידור רב יותר ומראה של בגד מעצבים על גוף נשי.
הלן היבריד וקולקציית הקפסולה שלה (התמונה מתוך המאמר המלא)
הפיתוי לצמצם את המלתחה לכדי 20-25 פריטים מעולים נראה קוסם מכל כיוון: חוסכים במקום, צורכים פחות והסיכוי להיתפס בבגד לא מחמיא קטן.
עם זאת, כשם שגם לבעל הטעם האנין ביותר מתחשק לפעמים פלאפל (ע"ע גם אם יש לך בבית סטייק, לפעמים מתחשק פרוסה עם שוקולד), ספק אם זה מהלך אפשרי.
ובכל אופן, כל דבר שיעזור לצריכה מודעת יותר ופזרנית פחות ? מבורך.
ומי שמעניין אותו: