הישראלית
ד"ר תמר הראל-אדר ? מתקנת לבבות שבורים
יש לי פינה חמה בלב לאב"ג ? ככה מכונה אוניברסיטת בן גוריון בנגב בקרב הקמפוסים שלה ? ולאב"ג יש מקום של כבוד בבלוג שלי. לאחר שכתבתי כאן בעבר על נשים חוקרות מנווה המדבר האקדמי הנ"ל, אני שמחה להציג לכם השבוע את ד"ר תמר הראל-אדר.
התירוץ הרשמי: היא זכתה השבוע בפרס יוקרתי על מחקרה, שעוסק באופן שבו ניתן לסייע ללב לרפא את עצמו לאחר התקף לב.
מי שמעוניין להתעמק בפרטי המחקר שאותו ערכה עם שותפיה מהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה מוזמן לעיין במאמר שבו מפורט המחקר לשלביו.
לאלה מכם שסקרנים לדעת עכשיו ומיד במה מדובר, אספר שד"ר הראל-אדר הינדסה תאים מלאכותיים שמדמים פעולה של תאים אמיתיים, ופעולה זו גורמת ללב שסבל התקף לרפא את עצמו במהירות.
אחד הדברים שמצאו חן בעיניי במיוחד במחקרה של ד"ר הראל-אדר הוא השימוש באלוזיה הלואיס קרולית "אכול אותי". כן, כמו לשון הפתק על הפטרייה של אליס בארץ הפלאות. מתברר שיש תאים שמאותתים אותות ללב. בחיי שלא ידעתי על זה. ואחד האותות מכונה "אכול אותי", וזה האות שכאשר הלב מקבל אותו הוא "משתכנע" לרפא את עצמו.
פעם, בזמן אחר ובאוניברסיטה אחרת, ניסיתי לחקור משהו על מטאפורות במדע. בכימיה, ליתר דיוק. זה לא כל כך הלך לי. אבל העניין נשאר. אז ברכות לד"ר הראל-אדר על הפרס ועל זה שהצליחה לעורר אצלי מחשבות רדומות.
הקודרת
קירסטן דאנסט ? ניפגש בנובמבר
השבוע נפלתי במקרה לגמרי על הטריילר לסרטו האחרון של לארס פון טרייר, "Melancholia". אני איני מחובביו המושבעים (אולי כי טרם ניסיתי. אולי כי כל עוד אני לא מרגישה מבוגרת מדי לסרטים של קווין סמית', אין לי מה לחפש אצל הדני הקודר, אולי כי הוא נאצי מגעיל ושיכור והבנאדם הראשון שהעיפו אי פעם מפסטיבל קאן. באמת שאיני יודעת. שלל סיבות לי), אך לא יכולתי שלא להתלהב נוכח הקאסט עתיר הכוכבים.
קייפר "24" סאת'רלנד, צמד השארלוטיות (רמפלינג וגנזבורג), צמד הסקארסגארדים (סטלאן והג'וניור שלו אלכסנדר) ג'ון "מספר הסיפורים" הארט ונסיכת הקרח ההוליוודית ? קירסטן דאנסט ? כולם בסרט.
הטריילר המסקרן (חתונה, אימה, קדרות, כוכב שעומד להתנגש בכדור הארץ, קדרות) מציג את דאנסט במראה מגוון של כלה זוהרת ביום חתונתה ושל אישה מפוחדת ומיואשת.
הסרט ייצא לאקרנים בארצות הברית בנובמבר, בתקווה שיגיע גם אלינו. בינתיים, הנה הצצה קטנה לרוח הקודרת שמחכה לנו:
הזוכה
ניגאר ג'מאל ? מייד אין אזרבייג'אן
אין מה לעשות, האירוויזיון כבר לא מה שהיה פעם. אין להיטים על-זמניים, אין הופעות בלתי נשכחות למעט מקרים בודדים כמו השיר של צרפת ב-2007 (חפשו אותם ביוטיוב, בפייסבוק, באתר הרשמי שלהם ? Les Fatals Picards, להקת כוורת של המילניום השלישי).
בסוף השבוע שעבר זכה הצמד האזרבייג'אני אלדר וניגאר, המכונים במערב "אל וניקי", במקום הראשון באירוויזיון עם השיר "Running Scared". שזה די מדהים, אם חושבים על זה שאזרבייג'אן נכנסה לתחרות רק לפני שלוש שנים. טוב, היה להם המון זמן להביט מהצד וללמוד את כללי המשחק.
ניגאר ג'מאל, החצי הנשי בצמד המנצח, נולדה לפני 30 שנה באזרבייג'אן וחיה כבר 6 שנים בבריטניה. כפי שמצוין באתר הרשמי של נציגות אזרבייג'אן לתחרות, בעשור האחרון היא חלמה על השתתפות וזכייה בתחרות. מזל שכיום ההבנה שרב תרבותיות היא לא אפשרות, אלא המציאות, אפשרה לה להגשים את חלומה.
ולכל מי שעד עכשיו הצליח להתחמק, זה השיר הזוכה:
האקטיביסטית
אריקה דיאז ? הנכדה של סבא שלה
השבוע הופיע בהרבה מאוד מגזינים אמריקאיים מקוונים, הסיפור מעורר התקווה על אריקה דיאז ועל סבא שלה, הסנטור רובן דיאז. אני שמחה להביא את עיקריו, כי יש בו משהו אנושי מאוד.
אריקה דיאז (22) היא בת למשפחה עם מודעות פוליטית גבוהה מאוד. מינקות היא חונכה לעמוד על שלה ולהביע את דעתה ללא מורא. סבא שלה מכהן בסנאט כנציג הברונקס מטעם מדינת ניו יורק. היא גם לסבית שתומכת בנישואים חד מיניים.
ביום ראשון האחרון יצאה אריקה דיאז להפגין את עמדתה בנושא הנישואים החד מיניים. היא עשתה זאת בתגובה לעצרת שארגן סבא שלה נגד אותו העניין ממש. לכאורה, מתכון לפיצוץ משפחתי, פוליטי, חברתי… מה שתרצו.
בפועל זו הייתה הפגנת דעות תוך שמירה על כבוד הדדי ועל אהבה, כי מתברר שהסנאטור המבוגר, השמרן, והלא מתפשר על דעותיו לא מוכן לאבד את הנכדה שלו במאבקו הצודק. וגם אריקה, שלא יכולה ולא רוצה לקבל את הכפייה ואת חוסר האפשרות לשוויון בפני החוק לא מוכנה לאבד את סבא שלה.
זה לא קל, אבל הם מצליחים לשמור על קשר חם ואוהב תוך כדי שהם מתנגחים מעל במות ומול מיקרופונים. ההוכחה: באמצע נאומו של דיאז הסב ניגשה אליו נכדתו, כשהיא מלווה בשוטרים שליוו את שתי העצרות וחששו לפרובוקציות מיותרות. הסב והנכדה עמדו חבוקים מול הקהל, תוך שהם מדגישים כי הם מכבדים זה את זה על הדעות המוצקות גם אם לא על תוכנן ובעיקר ? כי הם אוהבים זה את זה אהבה שאף דעה או נטייה יכולה להרוס.
נכון, זה נשמע נורא אמריקאי מלוקקי כזה. אבל זה ריגש אותי, ואני חושבת שכדאי לתת לזה הד גם פה. למקרה שקורא אותי מישהו שלא מצליח להפריד בין אהבה ועקרונות.
ההיסטורית
אדית קרסון ? הגולדה מאיר של הצרפתים
השבוע לפני 20 שנה נפל דבר בצרפת! ראש ממשלה שהיא אישה – נבחרה! ולמה כל סימני הקריאה? כי מאז הנס הזה לא חזר על עצמו.
במאי 1991 מונתה אדית קרסון על ידי הנשיא לשעבר פרנסואה מיטראן לשמש ראש ממשלת צרפת. תוך פחות משנה היא כבר פינתה את כיסאה לבא בתור (שכיהן בתפקידו גם כן פחות משנה ואז התאבד) עקב חוסר פופולאריות משווע בקרב הבוחרים.
אדית קרסון היא האישה ההיסטורית של השבוע בשבילי, כי היא גם השאירה חותם על ההיסטוריה וגם נבלעה בין דפי ההיסטוריה. מישהו צריך אולי להסיק את המסקנות מהסיפור הקצר והלא מוצלח שלה, ולייצר נוסחה שתאפשר לאישה לכהן בראשות מדינה. עובדה, יש מדינות שכן הצליחו בזה.
התפקיד החשוב הגדול הבא של אדית קרסון היה נציבת האיחוד האירופי לענייני מחקר, חינוך ונוער. היא כיהנה בו כארבע שנים. גם שם לא היה קל, ובואו נקצר ונאמר שב-2006 בית המשפט אמר את דברו ושעל פנסיה מהאיחוד האירופי לא כדאי לה לבנות.
ועם כל זאת, אני מוצאת שחשוב להזכיר אותה כי היא השיגה הישג שהזמן והתקשורת והאינטרסים העולמיים ביקשו להשכיח. אז אולי היא לא הייתה ראש ממשלה טובה, אבל היא הייתה. עכשיו אפשר לחזור ולעקוב אחרי קרלה ברוני רוכשת בגדי תינוקות.
עוד משהו:
ומשהו אמנותי לסוף השבוע ? קמפיין של איגוד הטניס העולמי לנשים, שמראה לנו עוצמה נשית ורוח ספורטיבית מהן: