קשה לשים את האצבע על מה עושה תכנית בידור טובה לאחת כזו.
על פניו הסיבות ברורות אך בפועל מדובר באומנות קשה לפיצוח, או כמו שאמר פעם מרסל מרסו, ידיד קרוב שלי "למות זה קל. קומדיה זה קשה". אז ערוץ 10 מנסה גם, קצת לפני המוות בעריסה, להצחיק ורק על זה מגיעות לו מחיאות כפיים. רק חבל שבסוף מה שיצא לו זו הופעת סיום י"ב בתיכון שקר כלשהו.
בישראל 2011 אף אחד כבר לא מצפה לסאטירה נשכנית. או סתם לסאטירה. או, אתם יודעים מה, יאללה, הומור מחודד. קצת עצוב ש"נבחרת ישראל בטלוויזיה" שקעה עוד לפני עלייתה. ליאור אשכנזי ואלי יצפאן נטשו את הסיפון עוד לפני שהתפרסם אחוזון רייטינג אחד מביך לרפואה, ואווירת הפאניקה פשטה בכל.
הפאניקה נמצאת בפורמט, בעיניים של השחקנים, בכתיבה, בצחוקים המוקלטים ומה לא. המסר המרכזי: אנחנו לא "ארץ נהדרת"! הנה תראו: אנחנו תכנית טוק שואו ולא אולפן חדשות, הא לכם! יש לנו מנחה מגניב שלא סותם את הפה, ולא המנחה היבשושי שלכם, אז תאכלו תחת! ולנו יש שחקן תאטרון רציני, שהוא גם שחקן סדרות ישראליות רציני, שהוא גם יודע לעשות דאחקות ומבטאים רציני, אז קחו את אסי כהן ודחפו!
ונכון "נבחרת ישראל בטלוויזיה" הם באמת לא "ארץ נהדרת". וזה חשוב כי כמה אפשר עם המלכה האם שאוכלת כל חלקת הומור שונה בפריים טיים, מסרסת את כל קולגותיה ומשאירה אותנו עם טעם של מונרכיה בפה? מצד שני הם גם לא מתקרבים לארץ נהדרת ברמת החיקויים, האיפור והסאב טקסט של הכתיבה.
ודווקא הפרק של אתמול היה מלא בפוטנציאל לא ממומש. המערכון עם עומר אדם היה מוצלח למדי עד שענת שבו מגן התעקשה להופיע בתור המורה שלו ומשם המערכון הפך למביך. המערכון של הגן השונה המקבל לסביות, ערבים, צ'רקסים וחד מיניים, היה יכול להיות ממש חמוד אם הוא רק לא היה מפוצץ בסטריאוטיפים שחוקים, משומשים והפאנץ, כמובן, כמיטב המסורת, מוגש על טס מזהב, רך, אוורירי וקל לעיכול בין כל שכבות האוכלוסייה.
אין ספק שעקב האכילס של "נבחרת ישראל בטלוויזיה" הוא החיקויים הדלים והמבישים שממש לא עוזרים לטקסט המקרטע. האיפור מחריד, המקור מטושטש והאווירה היא אווירת "יאללה אם טל פרידמן יכול אז גם אנחנו". הבעיה היא שהתכנית מבוססת על חיקויים, זו הוויתה, אמירתה ועיסוקה וחבל שיואב גרוס ובני מנשה לא למדו את הלקח הכואב והאכזר מ"שבוע סוף"וויתרו סוף סוף על קובי פארג'. לתכנית חיקויים אנא הביאו חקיינים מוצלחים. ולא פחות חשוב מאפרים עם יכולת. ואם אין כאלה בשוק כי קשת כבר קנתה את כולם במטילי זהב, שנו פורמט.
החדשות הטובות שהיו מדי פעם הבלחות לא רעות (ע"ע ירון ברובינסקי מחמיא לדני גבע, סורי מסתנן, שהוא לא בכלל לא נראה ערבי ודני מודה כי הוא ריגש אותו) ובסופו של דבר מדובר בפרק ראשון. תכנית סאטירה צריכה אוויר לנשימה, היא צריכה ללמוד, להדק, להפיק לקחים, להביא לירון מגבת לניגוב הזיעה. אם רק מישהו בערוץ 10 יתאפק, לא יברח בצרחות לאפלת הצהריים וייתן ל"נבחרת ישראל בטלוויזיה" יותר מארבעה פרקים יש עוד סיכוי שדברים טובים יקרו פה.
האקלים ההומוריסטי הארץ ישראלי צחיח, אנחנו מדינה מדברית, אבל גם לנו מגיע, אז בואו ניתן להם צ'אנס כי הם משחקים מהלב ופשוט נקווה שבפרק הבא יהיה פחות משה קצב, ביבי נתניהו ודנה אינטרנשיונל ויותר מערכונים בלתי תלויים שאשכרה יצחיקו אותנו ואולי, מי יודע, גם יגרמו לנו לחשוב קצת.