מאז ומעולם הייתי אדם שזקוק לזוגיות. לקרבה, לשיתוף, לאינטימיות, לחוות דברים ביחד ולתת להם משמעות משותפת.
בכלל חיי כאישה – היו לי בני זוג. התקופות של בין לבין לא נחרטו לי בזיכרון ואנני יכולה כעת להסתכל על עצמי וללמוד מה עשיתי ואיך פעלתי. אני מבססת לעצמי דפוסי התנהגות חדשים עכשיו – כשאני לא בזוגיות.
כבר שנה.
עד לא מזמן לא חיפשתי זוגיות. כזו שמאחדת שני אנשים באותו מקום ובאותו זמן . כזו שמשלבת ושוזרת חיים ושיתוף. כזו שיש לה בדיחות פרטיות ומבט עיניים קצר משמעותי מספיק ועמוק כדי ששני אנשים יבינו זה את זו.
עד לא מזמן לא הרגשתי בגוף את אותם מקומות שזקוקים לגוף אחר,צמוד, שמתאים את עצמו לכל שקע ולכל קימור.
ולכאורה, כלפי חוץ, נראה שאני בהחלט מסתדרת לבד היטב. עובדת, לומדת, יוצרת, מגדלת, מייעצת, חולקת, צוחקת. אבל בפנים אני מרגישה את הכמיהה והגעגוע לשיחות שקטות בלילה, לקפה ביחד בבוקר, לתכנון סוף השבוע , לקניות יחד בסופר ,לצביעת קיר בסלון יחד, לבחירה של מצעים חדשים למיטה ושל כלי אוכל ושל טלויזיה חדשה. לעבר שנוצר יחד כדי ליצור הווה ועתיד.
אז כל הדייטים, וכל הצ'אטים וכל מה שבנתיים הוא חלק מהתהליך של חיפוש ומציאה . כמו ראיון עבודה – רק לזוגיות. זהו, ראיון זוגיות.
מכיוון שכבר ראיינתי מאות אנשים (בעבודה!!!)יש לי נסיון בזה ,טביעת עין טובה, מיומנות בניהול שיחה, איתו רמועמדים פוטנציאלים והשמה. אז מה, צריך לפרסם מודעה ?