זה היה בקולוראדו. עשינו טרק באזור הררי שופע סלעים ומדרונות בגובה של חמש עשרה קומות. היו שם שבילים מסומנים בברור, ושלטים המסמנים עוד יותר בברור שאסור לרדת מהשביל המסומן. ושם הן היו, שתיהן, בגובה עשר קומות, מחוץ לשביל, על קצה של צוק עצום, מטפסות על איזו אבן כדי לצלם זו את זו.
אחת הייתה בחולצה ורודה, והשנייה בגופית תכלת. בערך בשנות העשרים שלהן. אני לא יודעת מה השמות שלהן, וגם לא ראיתי את הפנים שלהן. אם הן היו יושבות מולי ברגע זה, לא הייתי מזהה אותן. כולן אותו הדבר.
מה אני אמורה לעשות במצב כזה? הן צעירות ופשוט רוצות לעשות כיף. לקחת סיכון כדי לעשות משהו מגניב שבוודאי ישיג להן תמונות משגעות. אבל כשעמדתי שם עם הילדים שלי הרגשתי המומה וכועסת.
אולי הן פגעו לי בנקודה רגישה, אולי בנקודה צדקנית. דחף חזק בתוכי רצה לתת להן סטירה ולצעוק עליהן "טיפשות! אתן רוצות לראות את החברה שלכן מתרסקת אל מותה ולהתחרט על זה אח"כ כל החיים?!".
מה ההבדל בין חופש לבין טיפשות?
יש קו דק, אני מאמינה, בין להיות צעיר וחופשי ובין להיות צעיר וטיפש. אני חושבת שהחופש הזה הוא הרגשה שהעולם שייך לך. עולם של אפשרויות אינסופיות. שהחיים הן יער עשיר בעצים הנושאים פירות והחופש מאפשר לך לשוטט ביער ולקטוף את הפירות שמגשימים את חלומותיך. אני אוהבת את החופש ומאמינה בתחושת חופשיות.
טיפשית ככל שאני רואה אותה, זו אותה הרגשה שבה אתה פשוט יודע שהעולם הוא שלך. אתה בלתי מנוצח ושום דבר לא יכול להזיק לך. לא משנה מה תעשה, תהיה כאן גם מחר, בדיוק בדרך שבה תמיד היית- צעיר, יפה ומוכן לסכן את הכול.
הטיפשות הבלתי מנוצחת היא חלק מהנעורים. כנראה שזה מכורח המציאות. אחרת, לא היינו לומדים לעולם שעשינו טעויות. כמו פעם אחת שקובי ואני ערכנו תחרות עם משאית הגלידה שלנו ונסענו כל כך מהר שבאחד הסיבובים המשאית נסעה על שני גלגלים. כנראה שהיה מעלינו מלאך ששמר עלינו מהבחירה המטומטמת שלנו.
אז כיצד אנחנו יכולים ללמד את ילדינו ליהנות מהחיים ועדיין לעשות חיים משוגעים? כיצד ננחיל בהם את האומץ להעז בחיים, ועדיין ללמד אותם זהירות ושיקול דעת שימנעו מהם לעשות טעויות מרות?
1. למדו אותם לעשות בחירות חכמות. אני זוכרת שכשהבן שלי היה בן שלוש, הוא שיחק לקובי (בעלי) עם האופניים. חבר שלי הגיע, ויחד צפינו בהם מסובבים את החישורים ולוחצים על הברקסים. כאשר הוא ניסה לעלות על הפדלים, האופניים התחילו לקרקש ברעש מסוכן. נתתי לו לדעת שהאופניים עלולות ליפול עליו, ושהוא יכול לבחור מה ברצונו לעשות. הוא עמד שם לרגע, חשב על האפשרויות שעמדו לפניו, וירד מהאופניים. החבר שלי היה בהלם. אם הייתי צועקת עליו "תיזהר!" או מכריחה אותו לרדת הייתי גוזלת ממנו את ההזדמנות לפתח את היכולת לנתח סיכונים. אלא אם חיי הילדים שלך בסכנה, הסבירו להם בנינוחות את הסיכון הטמון בפעולה שלהם ואל תתערבו. תאפשרו לילד ללמוד בכוחות עצמו כיצד להפעיל שיקול דעת.
2. למדו אותם דרך דוגמאות וסיפורים. היה לנו פעם קרוב-רחוק שהבן שלו נסע לטיול ג'יפים בשטח מדברי. הוא היה נהג פרוע, לעתים נדירות חבש קסדה, בלי רישיון בתוקף ובלי ביטוח לרכב. היום, הבחור הזה, בן 28 משותק לכל חייו ומשפחתו חיים מהיד לפה כדי לשלם את חשבונות הנזקין והשיקום העצומים. בושה. הבחירה שלו התבררה להיות מטופשת למדי. אנחנו משתמשים בסיפור הזה, ועכשיו בסיפור על שתי הצעירות שבין הסלעים, כדי ללמד את הילדים שלנו על קדושת החיים. שוחחנו איתם ארוכות על הסיכון שהבנות הללו לקחו ומה היה עשוי לקרות. שוחחנו על דרכים חלופיות בהן אותן צעירות יכלו ליהנות מהחופשה שלהן מבלי לסכן את חייהן.
3. להתפלל. אני יודעת שיש לי זמן מוגבל פה על פני האדמה, וכך גם לילדים שלי. אני יודעת שהם, בדיוק כמוני, יעשו כמה החלטות נועזות ומטומטמות בחייהם. הם אמורים לעשות אותן. אני מתפללת ליקום שישמור עליהם. יש לי כמה סיפורים אישיים שבהם אני יודעת, בלי צל של ספק, שהיה איזה מלאך ששמר על אחד מחברי המשפחה שלי. אני פשוט יודעת. אני תמיד אומרת להורים להשתמש במערכת האמונות שהם מחזיקים. אם זה ישו, היקום, הכוכבים, או סטטיסטיקה והסתברות. תתחברו למקור האנרגיה הזה ותבקשו (בלהט רב) שהמערכת הזו תשמור עליכם ועל היקרים לכם.
העולם יכול להיות מקום מאוד מפחיד. על מנת להבטיח שהילדים שלנו יצעדו בו בשמחה ובבטחה, עלינו לתת להם את כל הכלים שאנחנו מכירים על מנת להביא אותם לבחור בחוכמה.
עוד ב-Onlife
ככה גבי החליטה לקחת את משפחתה ולנסוע לטייל בעולם