הגיל הצעיר שלי הוא דווקא יתרון: רעננות וחוסר שחיקה אידיולוגית, אנרגטיות.
אני מרגישה שבאתי לכנסת ללמוד. גילי הצעיר לא היווה מעולם מכשול. בעולם שמסביבי אין אליי התייחסות מיוחדת בשל גילי הצעיר או היותי אישה. ועדיין יש גם יתרונות בניסיון חיים. יש דוגמאות רבות לאנשים מבוגרים ממני ובעלי ותק רב שעושים טעויות קשות. הניסיון אינו הופך אותך חסין ותמיד אתה חשוף מאוד לביקורת ציבורית.
בתור נערה חלמתי להיות עיתונאית.
המודל שלי היה שילוב של תקשורת ואקדמיה. הייתי תמיד פעילה ומעורבת: בתנועת בני עקיבא, מאוחר יותר בארגון הסטודנטים היהודי-עולמי, במשלחות הסברה בעולם ועוד. למדתי משפטים כי האמנתי שזו השכלת בסיס לפעילות ציבורית ולכל פעילות בכלל. כל המדינאים הגדולים באים עם רקע מתחום המשפט.
פוליטיקה לא הייתה בתחום החלומות שלי.
גדלתי בציונות הדתית, בבית שהיה מעורב מאד ציבורית. השיח בבית היה על המצב המדיני אבל מהצד האידאולוגי ולא הפוליטי. חינכו את אחיי ואותי לנתינה, לתרומה לקהילה. המסר תמיד היה חברתי, עם הפנים קדימה ולא קרייריסטי במובן של הצלחה אישית. עד היום כשאני מופיעה בפני נשים צעירות אני אומרת להן: "תחשבו הנהגה. אל תשללו".
אני מגלה שהרבה בנות צעירות רואות בי אפיק להגשמת חלומות. אחד מהרגעים המרגשים הזכורים לי הוא פגישה עם כמה בנות במסגרת העיתון "מקור ראשון" שחלומן היה לפגוש אותי. נפגשנו בכנסת, ובהחלט יכולתי להבין באותו רגע שאני מודל בשבילן. אני רוצה להראות להן שהכנסת היא לא מקום יותר קשה לנשים ממקומות עבודה אחרים. אני חושבת שככל שיהיו עוד נשים בכנסת, כך נראה לכל הנשים שאפשר. היום יש בכנסת 26 נשים, וזו הכנסת עם מספר הנשים הרב ביותר. זה לא מספיק. אני שואפת ל-60.
העובדה שנשים בכנסת הזו אינן עוסקות מספיק בפעילות מדינית מאוד בולטת לעין.
איכשהו יש תחושה שהנשים משאירות את התחומים האלה לפוליטיקאים הגברים. האנרגיה שלי בפעילות הפוליטית מופנית ברובה לנושא המדיני: יש לי חקיקה בנושאים מדיניים ואני מרגישה קול משמעותי מאוד במפלגה שלי. כל הנושא של סיפוח יהודה ושומרון היה רעיון שלי שהתחיל בשוליים. היום הנושא הפך למשהו הרבה יותר מקובל ולגיטימי, כך ששרים בכירים מרגישים עם הרעיון הזה בנוח, ובשבילי הוא הישג שאני גאה בו מאוד.
עוד ב-Onlife:
מרינה מקסימיליאן בלומין בווג איטליה: "למדתי להשלים עם ממדי גופי"
נועה תשבי: "אני מעדיפה לעבוד עם נשים"
דליה מזור: "אני לגמרי מבינה את מיקי חיימוביץ'"
אני חושבת שבהרבה מובנים מעמד האישה בחברה הדתית היום טוב בהרבה ממעמדה בחברה הכללית.
בחברה החילונית עדיין נשים נתפסות כ"מין היפה" ולא כנשים שיש להן אמירה, מנהיגות או משפיעות, כך שגם פה יש הרבה מקום להתקדמות. מבחינה הלכתית ודתית יש כבוד ויחס חיובי מאוד לאישה והחברה הדתית עוברת תהליך יפה מאוד בנושא מעמד האישה: לדוגמא את בתו של הרב עובדיה יוסף שמובילה מהלך של השכלה לנשים חרדיות.
הפערים הגדולים בין נשים וגברים נפערים כשנשים הופכות להיות אימהות.
אני מקווה להגיע למצב שלא נצטרך לשקול, כנשים, אם כדאי לנו לצאת לעבוד או אם אנו יכולות. המאבק הכי גדול שלי הוא המאבק על סבסוד מעונות היום. זה המפתח שיאפשר לנשים לצאת לעבוד. כבר בשנה הבאה, מורות יוכלו לקבל הנחות במעונות היום ולהשלים את יום העבודה שלהן כמו שצריך. קיבלנו אישור של 320 מיליון שקלים ממשרד האוצר לסבסוד מעונות היום וזו רק ההתחלה.
אני רואה בתרבות הפוליגמית תת תרבות ופגיעה אנושה במעמד האישה.
בתוקף תפקידי כיו"ר הועדה לקידום מעמד האישה אני מטפלת גם במגזר הערבי, בין השאר גם בחברה הבדואית שבה יש פוליגמיה, ונכנסתי עמוק לנושא זה. אני חושבת שצריך לטפל בנושא בצורה ברורה והחלטית כולל הפסקת תקציבים. אנו צריכים להחליט איך אנו רואים את עצמנו כחברה. לא ייתכן שגבר יקבל את קצבאות ילדיו הרבים, והילדים יסתובבו רעבים ללחם.
הבעיות הגדולות ביותר שלנו במדינה הן הקצאת משאבים וחינוך לערכים.
העובדה שיש לנו במדינה כל כך הרבה קרקעות לא מיושבות זה אבסורד והמדינה אינה מקצה משאבים לניצולן. אנו צריכים לבדוק איך המדינה דואגת לאזרחיה ולאן מוקצים המשאבים שלנו. מלבד זאת, לצערי יש במדינה הרבה אנשים שלא יודעים למה הם חיים כאן. אם לא נדע להסביר לעצמנו למה אנו כאן, נאבד צעירים רבים שכבר לא מוכנים לשלם את המחיר של לחיות בארץ הזו.
הבנתי שאני כבר לא יכולה לשבת לקפה עם ידיד בלי שיכתבו על זה במדור רכילות כלשהו.
זה המחיר אותו אני משלמת כדמות ציבורית. אובדן פרטיות מוחלט. הכל חשוף וגלוי בבית הזכוכית של כנסת ישראל. המחיר הנוסף הוא כמובן שעות העבודה הרבות שגוזלות ממני קצת את עצמי. אין לי זמן רב לחברים ומשפחה. המזל היחיד שיש לי כדתייה הם השבתות והחגים.
צריך להיות לצידי אדם מספיק חזק כדי להתמודד עם החיים האינטנסיביים האלה.
המשימה החשובה בחיי היא הקמת משפחה משל עצמי, אך היא אינה תלויה רק בי. צריך להיות לצדי אדם מספיק חזק שיוכל להתמודד עם החיים האינטנסיביים האלה. בעוד עשר שנים אני מאחלת לעצמי להיות אימא ונשואה באושר ותמיד עם הפנים לציבור. עם עשייה.
הייתי רוצה לשתות קפה עם גאולה כהן.
היא המודל הפוליטי שלי. היא מקסימה ומיוחדת במינה והייתי רוצה לבדוק איתה איך אנחנו שומרים על הארץ הזאת.