מיקי חיימוביץ וסנדרה ברנדהרט עשו לי את השבוע

 

 

הישראלית

מיקי חיימוביץ' ? הייתה לנו תקופה

 

 

השבוע נפרדה מיקי חיימוביץ' מתפקידה כמגישת החדשות הבכירה של ישראל ומקהל הצופים שלה, שהלך איתה יותר מ-20 שנה דרך של שלושה ערוצים ? מת"ב, ערוץ 2 וערוץ 10. רבים, ואני בהם, מרגישים שהפרידה היא חד צדדית ונכפתה עלינו. בכל זאת, מדובר באישה שאי אפשר להגיד שהשיא המקצועי שלה כבר מאחוריה וגם הפופולריות שלה איתנה כתמיד.

 

מיקי חיימוביץ' נכנסה לחיי בדיוק כשהייתי בגיל, שבו מהדורת החדשות המרכזית הופכת מהדבר הזה שרלוונטי רק להורים ושאסור להפריע במהלכו לדבר הזה שריתק אותי כל ערב לקופסה שבמרכז הסלון. וכן, עזר לי מאוד שהאדם שניתב אליי את כמויות המידע, על הרע, הנורא והאיום שבו ? מדובר בשנות ה-90 רוויות הפיגועים, להזכירכם ? היה אישה שדיברה עברית טובה ובו בזמן ידעה לרכך את מבטה כשהחדשות שהקריאה שברו עוד שיא של עצב.

 

המעמד הזה, מגישת חדשות בטלוויזיה בעברית, בונה את עצמו עדיין. יש לנו מודל אחד מוצק שהוא חיים יבין. אבל הוא גבר. לפני מיקי חיימוביץ' תפקידן של נשים במהדורות החדשות היה, למגינת לבי, לא מרכזי. ולא משנה כמה אינטליגנטיות הן היו. עם מיקי חיימוביץ' שידרו חדשות עוד נשים מספר, וכל אחת נדמתה בעיניי מבקרי הטלוויזיה כצד אחד של איזו אישיות שלמה שאף אישה לא מסוגלת להכיל. וזה מה שהם ניסו לשכנע אותנו.

 

אז יום אחד יהיה פה, אני מקווה, איזה תוכן שימלא את הסטטוס "מגישת חדשות". מיקי חיימוביץ' תהווה בו נדבך חשוב.

 

ולא, אלה הם לא דברי פרידה משום שאני באמת ובתמים מצפה ממיקי חיימוביץ' שתמשיך למלא תפקיד מרכזי בתקשורת הישראלית. מה זה יהיה ואיפה ומאיזה צד של המצלמה? ימים יגידו.

 

 

ההיסטורית

ג'יל אברמסון ? פעם ב-160 שנה

 

 

מה קורה פעם ב-160 שנה, אתם ודאי תוהים למקרא הכותרת? פעם ב-160 שנה מתמנה אישה לעמוד בראש אחד מגופי התקשורת החשובים והמשפיעים בעולם, "הניו יורק טיימס".

 

כן, עוד מעוז נכבש – אם להשתמש בטרמינולוגיה הגברית המאוסה אך הנדרשת לעתים ? ומזכיר לנו ששום דבר בעצם אינו מובן מאליו. מה, יכול להיות שב-160 שנות קיומו של העיתון לא הועסקה בו אף אישה שהייתה מספיק מקצועית ונבונה וראויה לשמש בתפקיד הרם? ויש לציין כי עורכי עיתון אינם מלכים ואינם נשיאים ? הם מתחלפים מדי כמה שנים.

 

השבוע התפרסם בכלי התקשורת בעולם כי ג'יל אברמסון (Jill Abramson) תיכנס לתפקיד העורכת הראשית של "הניו יורק טיימס" בספטמבר הקרוב. אותי תפס דווקא משהו שאמר קודמה בתפקיד, ביל קלר, בראיון למגזין "אסקווייר".

 

בתשובה לשאלה אם צפה מראש עד כמה קשה תהיה עבודתו כעורך הראשי, ענה קלר: "לא. יש דברים רבים שלא מלמידם אותך בבית הספר לעורכים מיתולוגיים. הם לא מלמדים אותך שתצטרך להקדיש חלק ניכר מזמנך לניהול משברים… נתקלתי בכמות נכבדה של משברים מכל סוג שאתה מעלה על דעתך".

 

נו, פתאום הכול ברור. זו עבודה שמתאימה לאופן שבו אישה פועלת. משברים? בעיות לא צפויות? כמה מהן בו בזמן? צריך לדעת לאלתר ולברוא פתרונות לבעיות שלא הכינו אותך אליהם? אני בטוחה שג'יל אברמסון היא אישה מקצועית ונבונה וראויה. העובדה שהיא גם אימא לשניים שעברה כברת דרך בחייה, כולל התאוששות מתאונת דרכים שבה נפצעה קשה, ודאי לא תהיה לה לרועץ.

 

יש אנשים שזקוקים לקורסי הכנה בבית הספר לעורכים מיתולוגיים. ויש נשים שכנראה תסתדרנה טוב מספיק עם בית הספר לחיים מיתולוגיים.

 

 

המצחיקה

סנדרה ברנהרד ? מזל טוב

 

 

בשבוע החולף חגגה יום הולדת אחת הנשים המסקרנות בעולם הבידור האמריקאי. קוראים לה סנדרה ברנהרד (Sandra Bernhard), ובארץ מכירים אותה בעיקר כחברה-הכי-טובה-לשעבר סלאש המאהבת של מדונה וכמי ששמה נכלל בכל כתבת "סלבים אמריקאים שהתנדבו בקיבוץ".

 

מבט מעמיק קצת יותר על הקריירה שלה מגלה אישה שידה בכול ? היא מוכרת כחלוצת סטנד-אפ (אוהבים את שרה סילברמן? חפשו יוטיובים של שרה ברנהרד ותבינו מאיפה יש לסילברמן האופציה להיות מי שהיא) והיא שיחקה גם בסדרות טלוויזיה ובסרטים, היא חיברה שלושה ספרים, והקליטה אלבומים שבהם היא שרה ג'אז, בלוז ועוד, והיא נחשבת למבקרת מושחזת את הפוליטיקה האמריקאית.

 

בשנים האחרונות זוכה שוק הבידור האמריקאי לעדנה בכל הנוגע למקומן של נשים בו. רובן עשויות מאותו השטאנץ, מוכשרות ככל שתהיינה: הן יפות, יש להן גבולות ברורים של מה מותר ומה אסור, והן מצחיקות חה-חה-חה הרבה מיותר מאשר מצחיקות אוי-לא-אני-לא-מאמינה-שהיא-אמרה-את-זה.

 

העובדה שיש להן מקום ואפשרות להתפרנס בכבוד לא הייתה מובנת מאליה ללא נוכחותה של סנדרה ברנהרד בשטח. אפשר לומר שבמובן מסוים התעוזה שלה מאפשרת להן לבדר אותנו בלי שמישהו ינסה לעצור אותן.

 

אז מזל טוב לסנדרה ברנהרד ואיחולים לשנים רבות נוספות של כישרון מתפרץ בתחומים השונים. ולמי שעדיין לא הבין במה מדובר, הנה טעימה קטנה:

 

 

 

 

פורצת הדרך

רוזלין זוסמן יאלו ? ניו יורקרית, יהודייה, אישה

 

 

בשבוע שעבר הלכה לעולמה והיא בת 89 זוכת פרס נובל לפיזיקה ורפואה רוזלין זוסמן יאלו (Rosalyn Sussman Yalow). הידיעות על מותה היו חולפות לנגד עיניי וממשיכות את דרכן ברשת, אלמלא השכילו כמה כותבים להדגיש עד כמה קרוב היה העולם לפספס את זוסמן יאלו בגלל דעות קדומות וגישה שמרנית. אז התחלתי לקרוא.

"היא מניו יורק. היא יהודייה. היא אישה", נכתב על טפסי קבלה שהגישה זוסמן יאלו לאחת האוניברסיטאות במערב התיכון שאליה ביקשה להתקבל בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. אני לא יודעת מי השיג את אותם טפסי קבלה, אבל הציטוט הזה חזר בכל מקום שבו הספידו אותה. כן, לפני שנים לא רבות מאוד זה היה מאוד לא נחשב להיות יהודייה ניו יורקית. זוסמן יאלו הייתה צירוף של סטריאוטיפים שלא השאירו לה הרבה ברירות. אז היא נלחמה בהם.

 

מי שלא רצה אותה באוניברסיטה שלו קיבל אותה בסופו של דבר כאישה השנייה בתולדות פרס הנובל שזכתה בפרס על מחקרה בתחום הפיזיקה והרפואה בשנת 1977. בין לבין היא שברה רצף של שיאים כסטודנטית-אישה יחידה בפקולטה להנדסה, וכמי שעמדה שוב ושוב בפני גדרות שהציבו מולה. ועברה אותן.

 

כשכותבים רבים כל כך מספידים אשת מחקר, צריך לבדוק מה עומד מאחורי זה. זה נכון שרוזלין זוסמן יאלו תרמה תרומה משמעותית בתחום המקצועי שלה. אבל ההישג האמיתי שלה היה שהיא גרמה לתרומה הזו לקרות למרות ועל אף שלא האמינו שהיא מסוגלת לכך.

 

 

 

הזוכה

אלכסיס ניקול סנשז ? תזכרו את השם

 

 

רשימת הזוכים בטקס פרסי הקולנוע של MTVשנערך בסוף השבוע שעבר הייתה משעממת עד זרא. סאגת "דמדומים" הבלתי נגמרת כיכבה שם, ועל כן נתפסתי לשם אלכסיס ניקול סנשז (Alexys Nycole Sanchez) שהופיע כזוכה בקטגוריית "הציטוט הטוב ביותר".

 

בירור קצר העלה כי מדובר בילדונת כבת שמונה, ששיחקה בסרטו של אדם סנדלר "מגודלים". את הפרס היא קיבלה בזכות המשפט "I want to get chocolate wasted", שאותו היא אומרת בסרט.

 

אין ספק, מפה היא רק יכולה לעלות ולצמוח. ככה זה בטקס שבו את הפרס על מפעל חיים מעניקים לריס ווית'רספון… נו, לפחות תזכרו איפה קראתם עליה בפעם הראשונה.

 

כאן תוכלו לצפות באלכסיס ניקול סנשז אומרת את המשפט שזיכה אותה בפרס

 

 

 

 

משהו לסיום

רונה קינן ? ממריאה וממריאה

 

השיר הזה היה הפסקול היחיד כמעט שלי בשבוע האחרון. קוראים לו "הקולב" והוא מתוך האלבום החדש של רונה קינן, "המראות ונחיתות".

 

הקליפ נקי וברור, כמו הקול של רונה, והוא מצא חן בעיניי גם בגלל הדינמיקה הזו של אישה צעירה שמנהיגה להקה של נגנים-גברים ? היא מובילה והיא חלק מהם. שימו לב גם לכלי שעליו פורטת רונה. הוא נקרא cigar box guitar.

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה