לקרוא שוב את אותו הספר אבל בצורה אחרת לגמרי מאשר בפעם הראשונה. כי למרות שהמילים המודפסות על הדף לא השתנו בכלל, העיניים שעוברות עליהן הן כבר מזמן לא אותן העיניים.
לקרוא כמה ספרים בו זמנית, כמו לאכול כמה סוגי מזונות בארוחה אחת, כשתוך כדי הטעימה מתברר מהי המנה העיקרית ומה בא רק לשם הגיוון.
לקרוא ספרים של מחברים רחוקים מאוד אחד מהשני ולדמיין איך בעזרתך המחברים כאילו מסכימים להתיישב אחד ליד השני ומקשיבים. וככל שהמרחק יותר גדול והסיכוי לקרבה נראה הזוי יותר כך ההנאה יותר גדולה.
לקרוא ספר שרחוק מאוד מהעולם שממנו אתה מגיע ולהצליח לא לבזבז את הזמן בבילוש מתמיד אחר נקודות המזמינות ביקורת, אלא לנצל אות לחוויה מרעננת ומרחיבת אופקים. בעיקר בשביל עצמך. (ובכלל, למי יש כח לקרוא ברצינות ולאורך זמן רק בשביל לקנטר).
להתקרב לסוף של ספר כשהכריכה האחורית כבר מקבלת ממשות יותר ויותר ברורה מפני הפיחות המשמעותי בדפים שהסתירו אותה בהתחלה.
להגביר עוד את קצב הקריאה מרוב הנאה ובו זמנית גם להצטער על הפרידה שהולכת ומתקרבת בצעדי ענק.
לקרוא ספרים ברורים ומסודרים כשרוצים מעט מנוחה מהמציאות המבולגנת.
לקרוא ספרים מפורקים ונבוכים כשמוקפים ביותר מדי בני אדם שבעי רצון ומחפשים איזו שהיא שותפות לתחושת האבדון.
לראות את הספר כחבר טוב שתמיד פנוי לשיחה ארוכה ללא גבולות ולברוח אליו כשכבר לא נותר עם מי להיות.
להסתכל על הכריכות של הספרים המוכרים בספרייה הביתית ולהתמלא בתחושה של יציבות.
לעשות את המעבר הכל כך חשוב בין קריאה לשם איזה צורך, חשוב ככל שיהיה, לבין קריאה מתוך רצון ומתוך הנאה.
להבין סוף סוף שספרי ילדים יכולים להיות רלוונטיים מאוד אפילו לנו, המבוגרים הרציניים והחשובים כל כך.
לגלות, ככל שעובר הזמן, שיש המון זבל ולהצטער קצת על זה שהמציאו בכלל את הדפוס.
לגלות שוב, אחרי שעובר עוד זמן, שבתוך כמויות הכלום, יש גם די הרבה פנינים, ולהתבונן על גוטנברג בעין קצת יותר חיובית.
להתרגש משבוע הספר כמו ילדים ולא לצאת משם בלי ספר חדש אחד לפחות.
לסיים ספר אחד ולהתחיל מיד את הספר הבא אחריו, שכבר מוכן זמן סביר מראש, ואפילו בקריאת כמה משפטים, כדי שלא להשאר בוואקום אפילו לרגע אחד.
להזדהות עם המצב הקיומי השביר שהסופר מצליח לבטא כל כך בדייקנות ולהצטער על הסוף הטוב שהוא מוביל אליו באופן מלאכותי.
להזדהות עם הגיבור ולחכות בכיליון נפש לסוף הטוב שיגאל אותו מכל הצרות ולבכות יחד איתו כששום מוצא לא נראה באופק.
ותמיד לזכור שיש גם ספרים שנגמרים בפתאומיות, אפילו באמצע המשפט…