אצל סבתא שלי קראו לזה "הארון הגבוה". אצל אחרים, זו בטח המגירה האמצעית או המדף השלישי או הקופסא עם הפסים.
לא משנה השם- משנה התוכן: כמעט בכל בית יש את המקום הספציפי, את קודש הקודשים, את מערת עלי באבא הקסומה, בה מרוכזים הממתקים.
מתוך האתר freeofworry.org
מתוך בלוג העיצוב oh joy
ה"ארון הגבוה" ,אם כן, באמת היה גבוה בהשוואה לילד תאב שוקולדים בן ארבע ובמתכוון אוחסנו כל הקריוסים ובקטוסים הצבעוניים הרחק מהישג ידם של הנכדים. עם השנים, יש לציין, ירדו אחר כבוד הממתקים למגירה התחתונה ביותר במטבח, כי לסבתא כבר אין כוח לטפס על השרפרף, מה שאומר שלנינים כבר יש גישה חופשית לסוכריות העדשים.
אני בטוחה שהעולם היה יפה יותר ופשוט יותר אם ממתקים לא היו כל כך מזיקים לשיניים ולהיקף המתניים. אני יודעת ,כן,אני יודעת שסוכריות גומי בצורת דובונים או מסטיקים עגולים או שוקולד ממולא נוגט זה ממש לא אוכל, אבל זה כל כך ט-עים. ולא רק טעים אלא גם יפה ופתייני וצבעוני ועושה חשק רק לעוד אחר קטן.
ואני, ששרפתי שעות רבות מהחיים (ולא מעט כסף) על כיסא רופא השיניים, מבינה מהנסיון שבעניין הממתקים רצוי לשמור על איפוק, אבל מצד שני לאסור אכילת ממתקים על הילדים נראה לי גובל ברשעות, מה גם שראיתי כבר כמה מקרים עצובים של ילדים שנאסרה עליהם לחלוטין אכילת ממתקים ומה שהם עושים כשאמא-אבא לא רואים ממש מדאיג.
בקיצור, צריך למצוא איפושהו את דרך המלך. היא אמנם לא תהיה רצופה במרשמלו, ובסופה לא יעמוד הבית של עמי ותמי, אבל שיניים יחסים שלמות ויחס בריא למתוקים מפנקים ולאוכל בכלל אולי תימצא במהלכה.
מתוך האתר: instructables.com
מתוך: coolchaser.com
מזל, אני אומרת, ממש מזל שאפשר למצוא נחמה כלשהי. לא, לא בשוקולד חרובים נטול סוכר או בממתקי שומשום אורגניים, אלא בעובדה שאפשר להשתמש בממתקים גם כהשראה עיצובית ואז אין צורך לזלול אותם ולעסוק ברגשות אשמה ודברים מבאסים כאלה ,אלא רק להנות מהצורות ומהצבעים ומשפע המרקמים.
השמחה ששוטפת אותי כשאני נכנסת לחנות ממתקים ועומדת מול מיכלים גדושים של נחשי גומי ושוקולדים עם סוכריות נובעת, כך נדמה לי, לא רק מזה שאני יודעת שתיכף יהיה לי מתוק ונחמד בפה, אלא בגלל שהעומס הצבעוני הזה בעיניים לא משאיר את הלב אדיש. ברור שאף בן אדם שפוי, או כזה שרוצה להישאר שפוי, לא יעצב את ביתו כמו דוכן חלבות בשוק הכרמל (יאמי!) ,כמו בוטיק שוקולדים יוקרתי (יאמי יאמי!) או כמו סניף של קנדילנד (ממש יאמי!), אבל נגיעות פה ושם של צבעים משוגעים וזרחניים בבית יכולות לעשות בהחלט טוב על הנשמה.
למשל: צנצנת גדולה ושקופה על המדף במטבח עם מסטיקים עגולים וצבעוניים שממש לא חייבים לחסל תוך יומיים אלא להשאיר כדקורציה. לא רוצים פיתויים מיותרים? מלאו את הצנצנת בכפתורים צבעוניים או גולות.
מתוך:radio-city.tumblr.com
מתוך הבלוג designsponge
כריות בצבעי ורוד ניאוני על ספה כהה זה גם מדליק. אם לא בא לכם להתפרע בסלון, תשתוללו נגיד, במקלחת עם וילון אמבטיה צבעוני ומשוגע או שטיחון בגוון צעקני.
בחדר השינה, למשל, אפשר לקבוע בקיר מתלה קטן ולתלות עליו המון מחרוזות צבעוניות וצמידים או צעיפים, דבר שהוא גם שימושי וגם מגניב כדקורציה.
וברור שהקיר מעל שולחן העבודה הוא יופי של מקום לתלות בו לוח שעם עם כל מיני גלויות מגניבות וקשקושים מצחיקים. אצל הרבה אנשים המקרר מכוסה בכל מיני הודעות משעממות ופלייארים של טייקאווי, שזה בסדר, אבל אם כל הניירת תודבק למקרר עם מגנטים בשלל צבעים ,אפילו חשבונות הארנונה ייראו פחות מאיימים.
מתוך cuteroomstumblr.com
מתוך solveene.blogspot.com
בקיצור, עם טיפ טיפונת של יצירתיות והשקעה, גם אתם יכולים להפוך את ביתכם לבית ממתקים קטן, גם אם לא קוראים לכם עמי ושמה של אחותכם אינו תמי.