בשבוע שעבר הוצפו כלי התקשורת בתמונות המעודדות של חברת הקונגרס האמריקאית גבריאל גיפורדס, שהשתחררה לביתה לאחר אשפוז של כחצי שנה בעקבות ניסיון ההתנקשות שעברה. תזכורת קצרה: ב-8 בינואר השנה קיימה גיפורדס, חברת קונגרס ממדינת אריזונה, מפגש בלתי אמצעי עם אזרחים מחוץ בעיר טוסון במדינתה. מתנקש חמוש פתח באש וירה בגיפורדס בראשה. שישה אזרחים, ובהם ילדה בת תשע, נרצחו כתוצאה מהירי.
עוד ב-Onlife:
מה שהחל כאירוע מקומי מזוויע – אך לא מפתיע במיוחד בארצות הברית למודת מעשי הטבח הספונטניים – הפך בהמשך למוקד עניין בינלאומי, הן בזכות התאוששותה המהירה במיוחד של גיפורדס והן בזכות המומחיות האמריקאית להפוך כל אסון בעל מאפיינים לאומיים לדרמה סוחפת.
מסוכן לנשים לחפש לעצמן קריירה פוליטית
העובדה שכריסטינה טיילור גרין, הילדה שנרצחה באירוע נולדה ב-11 בספטמבר 2011 בצירוף דפי האינטרנט שבהם פרסם את עצמו המתנקש, ג'ארד לי לאפנר, וזהותו ההירואית של בעלה של גיפורדס, האסטרונאוט מארק קלי, מפקד מעבורת החלל אנדוור – כל אלה הפכו את המקרה לעוד סיפור כל אמריקאי מרגש, ועמעמו את הסבטקסט: עוד אישה הצטרפה לסטטיסטיקה העגומה של נשים שנפגעו כיוון שביקשו לעצמן קריירה בפוליטיקה.
גבריאל גיפורדס, כחצי שנה לאחר ניסיון ההתנקשות בחייה
למה להן פוליטיקה?
כשעוסקים בשאלת המחיר שמשלמות נשים על הגשמת השאיפות שלהן בתחום הפוליטיקה, עולות מיד שתי דוגמאות סטריאוטיפיות. האחת "מערבית יותר". המחיר שמשלמות דמויות כמו שרה פיילין וח"כ אנסטסיה מיכאלי הוא "מחיר החשיפה". חשיפת המשפחה, ובעיקר הילדים הקטינים, חשיפת החיים הפרטיים והביוגרפיה הצבעונית.
הדוגמה הסטריאוטיפית השנייה היא "מזרחית יותר" והמייצגות הנאמנות שלה הן פוליטיקאיות כמו אינדירה גנדי ובנזיר בהוטו, שמתו על קידוש הפרלמנטריה, כי במדינותיהן החשוכות אישה בתפקיד ציבורי בכיר היא רעיון שרבים אינם יכולים לחיות איתו בשלום. כמובן גם במדינות המערב ניתן למצוא נשים ששילמו מחיר "מזרחי", וההיפך.
על הסקאלה שבין מזרח למערב ניתן למצוא דוגמאות רבות של נשים שהעיסוק בפוליטיקה גבה מהן מחיר, רק שלרוב הן זוכות לסיקור רק כשקורה להן משהו קיצוני. בניגוד לעולם הפוליטיקה הגברי, שבו מי שלא שילם מחיר אישי נחשב לעתים קרובות כמי שלא תרם באמת למדינתו ולעמו, הרי שבכל פעם שאנחנו שומעים על פוליטיקאית שנפגעה עקב עיסוקה מיד עולה השאלה "למה היא הייתה צריכה את זה בכלל?".
ייתכן שהסיבה לכך היא שרק לפני זמן לא רב "הורשו" נשים להשתתף כאזרחיות שוות זכויות ב"משחק הדמוקרטי". מפתיע תמיד להיזכר בפרט הטריוויה הבא: בשווייץ קיבלו נשים את זכות הבחירה רק ב-1971. התהליך שהוביל לצעד הזה החל כבר בשלהי המאה ה-18, וקיבל תאוצה ופרסום בתחילת המאה ה-20 עם פעילותן של הסופרג'יסטיות – הגרסה המוקדמת של הפמיניסטיות המודרניות, אם תרצו. אפשר לתאר שאישה שנמנתה עם התנועה הסופרג'יסטית שילמה מחיר אישי בצורת קלון שהמיטה על עצמה ועל משפחתה, כשביקשה להשתתף בזירה כה לא נשית ומהוגנת כמו הפוליטיקה הארצית והמקומית. פלאי הטכנולוגיה מאפשרים לנו לראות ממש מה עלה בגורלה של אחת מאותן נשים.
אמילי ויילדינג דיווידסון הבריטית, היא אקטיביסטית בתנועה הסופרג'יסטית ששילמה מחיר יקר, הפעם מתוך הקרבה עצמית, המקרה תועדה במצלמת קולנוע ב-4 ביוני 1913. ביום זה היא נכנסה למסלול המרוצים בעיר אפסום ונעמדה מול סוסו הדוהר של המלך ג'ורג' החמישי (שעליו רכב באותו היום רוכב מקצועי ולא המלך) כשהיא אוחזת בדגל איגוד הנשים שאליו השתייכה. את התוצאה הקטלנית ניתן, כאמור, לראות משום שהיא צולמה באיכות גבוהה יחסית:
הוכית? נחטפת? אולי את אשמה
כשגבר פוליטיקאי חוטף מכה כואבת במיוחד על פעילותו הציבורית הוא נכנס לפנתיאון. כשאישה פוליטיקאית משלמת את המחיר היא נכנסת לסטטיסטיקה. מועמדות דווקא לא חסרות. רשימה חלקית ביותר:
צ'נדריקה קומרטונגה, נשיאת סרי לנקה לשעבר, יכולה הייתה לשמש יו"ר מועדון הנשים ששילמו מחיר כבד בגלל העיסוק שלהן ושל קרוביהן בפוליטיקה. כשהייתה בת 14 התייתמה מאביה, שהיה אז ראש הממשלה במדינתה ונרצח בידי מתנקשים. ב-1978 התאלמנה לאחר שבעלה הפוליטיקאי נרצח גם הוא בידי מתנקשים לעיניה ולעיני ילדיה שהיו אז בני שבע וחמש. היא עצמה איבדה את יכול הראייה באחת מעיניה לאחר שניצלה מניסיון התנקשות בחייה שלה.
ב-1 בינואר השנה נכנסה לתפקידה הנשיאה החדשה של ברזיל, דילמה ואנה רוסף. הניצחון שלה בבחירות היווה לא רק ניצחון פוליטי כי אם גם ניצחון אישי – ניצחון על כל מי שניסו לשבור את רוחה ואת גופה כשהחלה את דרכה הפוליטית. בשלהי שנות ה-60 נמנתה רוסף עם חברי הארגון המרקסיסטי COLINA, ועקב פעילותה זו נכלאה לתקופה של שנתיים שבהן עונתה עינויים פיזיים קשים.
ההתנכלויות לצעירה שביקשה לבטא את עמדותיה ולהילחם על זכויותיה נמשכו גם לאחר שחרורה מהכלא. כך, למשל, היא גורשה מהאוניברסיטה שבה למדה בהתאם לחוק שאסר על פעילות חתרנית. למרות הקשיים שהערימו עליה מתנגדיה לא נטשה רוסף את הפוליטיקה והמשיכה להיאבק עד שהצליחה להשתלב בהנהגת מדינתה. בין התפקידים שאותם מילאה עד שנבחרה לנשיאות המדינה: שרת האוצר, שרת האנרגיה וראש מטה הנשיא.
סיפורה של אייאן חירסי עלי הוא ייחודי משום שהוא ייצוג של קורותיה של אישה ממדינת עולם שלישי המבקשת להשתלב בפעילות פוליטית במערב. עלי נולדה בסומליה וילדותה שם משקפת את סיפורן של ילדות ונערות רבות שנולדות במדינות עולם שלישי מוסלמיות. היא עברה קורבן למנהג הברברי של מילת נשים כשהייתה בת חמש, ובתחילת שנות ה-20 שלה ביקש אביה לשדך אותה לבן דודה. דבר זה גרם לה לבקש מקלט פוליטי בהולנד ב-1992.
עלי השתלבה בעולם האקדמיה בהולנד, ובד בבד החלה בפעילות פוליטית במסגרת המפלגה העממית לחירות ולדמוקרטיה (PvdA), שהובילה אותה לשמש חברת פרלמנט ב-2003. אחד התחומים שבהם עסקה הן כאקדמאית והן כפוליטיקאית היה האסלאם הקיצוני, ועקב כך עוררה עליה עלי את זעמם של פעילים בארגונים אסלאמיים.
היא יצרה סרט בנושא האופן שבו מדוכאות נשים מוסלמיות, והיא ובמאי הסרט הפכו למטרות לאותם ארגונים קיצוניים שהצליחו להתנקש בבמאי, תאו ון גוך. עלי הפכה לנרדפת והמדינה נאלצה להגן עליה ולהעבירה בין מקומות מסתור, כולל בארצות הברית, כל זאת כאשר היא מכהנת כחברת פרלמנט. עלי היא מרואיינת מבוקשת בנושאים הקשורים לאיסלאם הפונדמנטליסטי. כאן ניתן לראות אתה בפאנל שעוסק בנושא:
אם נדמה שסכנות אורבות רק לנשים המבקשות לפעול בזירה הפוליטית הלאומית והבינלאומית, הרי שהמקרה של ז'קלין פרייז מוכיח כי גם זירת הפוליטיקה המקומית אינה בטוחה עבור נשים. ז'קלין פרייז הצרפתייה כיהנה בתפקיד ראש עיריית נאנטר בשנים 2004-1988. ב-26 במארס 2002 היא ניצלה מטבח שביצע אזרח בשם רישארד דורן בחרי מועצת העיר שהתכנסו לישיבה. שמונה חברי מועצה נרצחו ן-19 נפצעו. פרייז ניצלה בנס, והמקרה הטראומטי הזה לא מנע ממנה להמשיך לכהן בתפקיד ראש העירייה עד תום הקדנציה שלה.
נידה חיאני, חברת מועצה מקומית בצפון אפגניסטן, נפצעה אנושות באפריל 2010 לאחר שיריות נורו לעברה מרכב חולף. התנכלויות של אנשי טליבאן לנשים שמבקשות להשפיע על סדר היום במקומות שונים באפגניסטן הן עניין שבשגרה, ודוחות שמנפיקים ארגוני סיוע דוגמת אמנסטי אינטרנשיונל מלאים בהן.
בינואר השנה נעצרה הפוליטיקאית התימנייה טוואקול קרמן, חברת מפלגת האופוזיציה אל-איסלח, כשהפגינה נגד נשיא המדינה בהפגנות שנודעו בעולם הערבי כ"מהפיכת היסמין". חלקה של קרמן בהפגנות היה ארגון עצרות של סטודנטים בעיר צנעא. אנשי הנשיא הביאו למעצרה בתואנה ש"בעלה לא ידע היכן היא נמצאת". בין חודש ינואר לחודש מרץ נעצרה ושוחררה קרמן לסירוגין, כשלחץ בינלאומי שהפעילה הקהילייה הבינלאומית הביא לשחרורה בכל פעם.
ב-12 במארס השנה תקפו בריונים את רכבה של חג'ייה בלראבה לאוול בלו, פוליטיקאית ניגרית שהיא האישה היחידה המתמודדת על מקום בקונגרס הניגרי מטעם מפלגת CPC. שניים ממלוויה נפצעו, ובלו עצמה טענה לאחר התקרית כי הבריונים נשלחו מטעם מתנגדיה המתחרים מולה על כיסא בקונגרס.