לא ברור למה, מה לעזעזל חשבתי ואולי עדיף כך ואם לא, לאיזה שינוי ייחלתי?!
המסע לעבר התובנות מתחיל בהוריי ובהוריהם שלהם.
כשילד מתחתן כך אומרים, חשים גאווה עצומה, התרוממות נפש, נחת ושלווה.
הילדה מתחתנת, אפשר לישון בשקט.
האמנם?
הרי הילדה גם למדה, רקדה, טיילה, כתבה וציירה,
צלחה את הצבא והצטיינה בעבודתה.
בתמימותי, זה מספיק כך חשבתי ויותר מכך לא הרהרתי, לפחות עד שזה קרה..
טבעת נשלפה, הנהנתי בהסכמה, מדדתי שמלה ושלחתי הזמנה.
לא היו מאושרים מהוריי, גאים, נרגשים ומצפים.
מעתה, תוכל גם אמי בתור במספרה להרגיש כאחת האדם, הצליח לה, היא מחתנת בת,
הפן מעולם לא נראה עליה טוב יותר, חיוכה לא היה רחב יותר גם ברגע היוולדי כך נראה.
במעמד עצמו, חשתי כניצבת בעולמם, ככל הנראה בחלומם.
לרגע, שכחתי חלומי מהו, אני, החולמת מטבעי, החיה את המציאות אם כי תוך שימוש תמידי בדמיוני שלי.
שנה אחרי, אני עדיין שם, כבר לא בשמלה לבנה ועדיין מחפשת אחר תובנה.
לא העליתי במשקל ולא קיצצתי שיערי, לא עשיתי ילדים וטרם החלתי לכנות את בן זוגי 'בעלי'.
לא היה זה הרגע המאושר בחיי, נהניתי, צחקתי, אהבתי ורקדתי אך חשתי אושר רב בעוד הרבה רגעים לאחריו,
התרגשתי מסרט, צחקתי מבדיחה ורקדתי גם במסיבה של חברה.
ביום השנה, ישבנו שנינו, אני עם אלרגיה לעונת המעבר והוא, עם מה שנשמע כדלקת ריאות, במרפסת ביתינו,
מיותר לציין שהחגיגה אם תוכננה שכזו, בוטלה, או כפי שהעדפתי אני לומר- נדחתה.
אז במקום, סיכמנו, היתה שנה נחמדה.
שוחחנו, חקרנו ונברנו, בחיינו שלנו, כנראה שלא היתה בנו ציפיה מעולם ודומה שטוב שכך,
הרי כיצד ניתן לצפות למשהו ממשהו, כל כך מופשט, כל כך לא נודע.
מחקרים אומרים, שהשנה הראשונה לנישואין, מיוחדת ומאתגרת ושזוהי שנה של למידת החיים המשותפים,
הייתי מסכימה עם הדברים לו הייתי נישאת בשנות החמישים, לו הייתי מכירה את עולמו, גופו והרגליו של בן זוגי, ביום שאחרי המעמד הטקסי, לו הייתי עוזבת בהתרגשות מלווה בחשש, את בית הוריי לראשונה והופכת בין רגע לאישה ורעיה,
לו הייתי לובשת סינר כשהוא שב מיום עבודה בשמלה פרחונית הגונה,
אך לא כך הדבר, את בן זוגי, הכרתי לפני כארבע שנים, כעבור ארבעה חודשים, עברנו לגור יחד, אחרי ארבעה ימים, התוודעתי להרגליו ונכון, אני מודה, מפעם לפעם גם בישלתי את ארוחותיו.
אם כך מהי המשמעות עבורנו ועבור שנת נישואינו הראשונה?
האם אכזבה עליי לחוש או שמא שמחה וצהלה?
האם עליי לדאוג ממחקר נוסף שקראתי, המצביע על נתונים מפתיעים-" הכי הרבה זוגות מתגרשים בשנה ה 25 לנישואים"
?!?
ברגע זה, אני בוחרת שלא לדאוג!
האמת היא שאין לי זמן, חייבת להתארגן, הולכת לרקוד הערב עם עוד זוג שמתחתן.