כמו שמאיימים על ילד אם לא תאכל יבוא שוטר, כך על ההורים- אם תמשיך ככה יבוא החופש הגדול. הוא באמת מגיע, בדיוק עשרה חודשים אחרי תחילת השנה ואיתו קיטור אין סופי. אז מה עושים איתו, עם החופש בגדול?
לפני הרבה שנים היו זמנים אחרים, אתם הייתם אלו שמחכים וממתינים בקוצר רוח לסיום שנת הלימודים. אתם הייתם אלו שרק רוצים קצת חופש מכל חוברות הלימודים המשעממות ומהקול הצווחני, נוטף הדיקצייה, של המורה.
תנסו להזכר כמה חיכיתם לראות את "איים אבודים" שאף אחד לא באמת זוכר מה קרה שם וכמה חיכיתם ל12 הפרקים חסרי המעוף או האפקטים של דאג וטוני עם צווארון הגולף ב"מנהרת הזמן".
אם היו שואלים אתכם אז, לפני 15 או 20 שנים האם יש סיכוי שתחשבו שהחופש הגדול מיותר הייתם טוענים ש"אין מצב" או בעצם "אין סיכוי" שהחופש הגדול יהיה משהו אחר חוץ מכיף צרוף.
רגע לפני שאתם יורדים עליו, שונאים אותו ומקטרים עליו מכל הלב, נסו לשנייה אחת להתחבר לכל מה שאהבתם בו פעם, כשהייתם ילדים: לשקט, ליכולת להתעורר מאוחר בבוקר, לשכוח לרגע מציונים, שיעורי בית או מאינטריגות חברתיות.
איים אבודים- התוכנית היחידה ששודרה בערוץ הראשון והיחיד.
בואו נעשה רגע סדר ונחשוב למה אנחנו כל כך לא אוהבים אותו בתור הורים? למה החופש הגדול סובל מיחסי ציבור כל כך גרועים: החופש הגדול, חודשיים שלמים, 62 ימים או משהו דומה, הוא באמת הסיוט של כל הורה. קייטנות שעולות כסף, הרבה כסף, תחינות לסבתות שישמרו על הילדים, בזבוז מטורף של כסף על אטרקציות, ג'אנק פוד והרגעת המצפון.
החופש הגדול מצליח להוציא מהורים את כל מה שהם מצליחים לשלוט בו במשך השנה, את השלווה ואת הרוגע. הסיבה פשוטה, אם בשבוע רגיל יש להורה ממוצע זמן קצוב עם הילדים ומסגרת של בית ספר שיוצרת תנאים ומחויבויות, כאן אין שום דבר. ריק גדול שמחייב כל הורה להתמודד. אם מדובר על יציאה מהבית בשעה ברורה לעבודה- אין יותר את המורה שינזוף בילד המאחר, מקסימום תיכוניסט מחוצ'קן בתור מדריך קייטנה, לא מאיים.
שעות הביחד המשפחתיות גדלות בחופש בצורה משמעותית. גם אם המסגרות של קייטנות וצהרונים מספקות שעות זהות של סידור לילדים, הזמן הפנוי גדל. אין שיעורים, מבחנים ומחויבות לימודית וישנה ציפייה כזאת לבילוי ולאטרקציות.
אני מציעה גישה אחרת. יחסי ציבור חיוביים לחופש הגדול הזה, על עלותו הכספית הגדולה וההתארגנויות המעצבנות.
כולם בסופו של דבר לוקחים חופש להיות עם הילדים, מי יותר ומי פחות, אז בואו ננצל אותו את החופש במקום לקטר עליו. ביננו כולנו אוהבים את הילדים ועשינו אותם גם כדי להינות, לא?
בעיני החופש הגדול מאפשר לכם לעצור לרגע את המרוץ ואת הלחץ הקבוע. אפשר להוריד לשנייה את כובע השוטר ששואל כל הזמן "הכנת שיעורים?" "היה מבחן?"
שאלו את עצמכם לרגע כמה פעמים ישבתם במשך השנה בשקט ואכלתם ארוחת בוקר עם הילדים שלכם? ממש אכלתם לא שתיתם כוס קפה לוהטת במהירות? כמה פעמים בשנה היתה לכם הפריבילגיה המדהימה לומר את המשפט יש לי זמן?
זמן הוא משהו שאין לנו מהרגע שהפכנו להורים. זמן לדבר ויותר מזה זמן להקשיב. לעומת זאת מהרגע שהפכנו להורים אנחנו בעיקר ממהרים, מתארגנים, מאחרים ומטים את הפעלים האלו בכל הטיה אפשרית. אני ממהר, תמהרו, תתארגנו או כשאין לנו זמן או כוח אנחנו משתמשים בצרוף האולטימטיבי אחר כך.
אז הנה הגיע האחר כך שכל כך ייחלתם לו במשך השנה אז בואו במקום להיבהל ממנו, נצלו אותו. יש להורים נטייה להיבהל מהזמן הזה. מה עושים עם הילדים. אילו אטרקציות נספיק. ואני אומרת בואו נעשה כלום. פשוט כלום. לא חייבים לרוץ כל הזמן. חייבים להשאיר מקום גם לשעמום ולמנוחה.
לא צריך להספיק אפשר פשוט להיות שם איתם, לנוח מהמרוץ הזה שכולל להגיע בזמן או לרצות אחרים. אז הם רבים. אז מה תנו להם להתווכח קצת לפני שאתם מתערבים.
אז מה אני מציעה לעשות?
שבו תראו ביחד טלוויזיה ותבינו מה הם רואים, תכירו את כל תכניות הטלוויזיה שנראות תמימות, כמו החולמים למשל, ותגלו כמה אימה אמתית יש בכל פרק שכזה.
תגלשו אביחדבאינטרנט ותכירו את חבריהם לפייסבוק, תבדקו איתם אם הם באמת מכירים את החברים שלהם ברשת ואולי תחשבו איתם קצת על המדיה המורכבת והמסוכנת הזאת.
לכו איתם לעשות קניות ותחשבו ביחד על כל הג'אנק שאכלתם כל השנה.
תקראו קצת מהספרים שהם אוהבים כמו "יומנו של חנון" ותזכרו איך הם מסתכלים עלינו: חופרים, מעצבנים ובהחלט לא מבינים.
יואבי תזהר גוטמן מאחוריך