גי'פ היונדאי הקטן והשחור שרכשתי לפני כשנתיים (כן , כן ? אני קלישאה נוהגת), הגיע מצויד במערכת GPS משוכללת, גדולת מסך ועתירת לחיצים.
למילה לחיצים אקדיש בהזדמנות דיון נפרד. כפתורים אלה כשמם לא כן הם. לכאורה הם מזמינים לחיצה, אבל ככל שלחצתי עליהם יותר, נשענתי עליהם ממש ועד כדי תיפוף אנרגטי הגעתי, הם עמעמו אורות וסרבו למלא פקודה. התברר כי הם מוכנים להתמסר ברצון לנקישה עדינה בקצה הציפורן, אבל ללחיצה ? חס וחלילה!
עוד התברר כי המכשיר הוא צבעוני ויפה מיתאר, אבל מה ? אילם! גם כאשר פוצחה חידת הלחיצים ותרשימים מופלאים הופיעו על המסך, קול והגה ? אין!
בהיותי בחורה מאותגרת טכנולוגית, הייתי כנראה מסכינה עם המצב וממשיכה לתקשר עם המכשיר בשפת הסימנים, אלמלא גיליתי כי לא', (בעלי שיחיה), GPS במכשירו הסלולרי. (כנראה גם לי יש, אבל יש גבול למספר האתגרים איתם אני מסוגלת להתמודד בבת אחת). התגלה כי בטלפון הקטן והבלתי מרשים שלו, מסתתרת בתולה המלחשת לו בקול פעמונים חרישי הנחיות איך לנסוע.
עד כדי כך הגיעו הדברים שא' מאזין לה ביראת קודש גם בנסיעה מהסופר הביתה, בעוד שלי, אשתו החוקית, הוא מסרב להאזין אפילו בנסיעה למטולה! (למעשה, במיוחד בנסיעה למטולה! מן הצד השני, האמת חייבת להיאמר כאן באומץ – בתולה כבר אינני).
את תחושת הקיפוח הזו הזכרתי בארוחת צהריים מקסימה אצל חברים נלבבים לפני כמה שבתות והידיד שמולי זקף גבות ושאל בנימוס האם שקלתי לבדוק בלחיץ ההגדרות, האם במקרה הקול מופעל? אני לא שקלתי ואכן הקול לא הופעל. כמה תיפופים מלטפים על הלחיצים (בשיטת "בוא נפעיל את כולם ונראה מה יקרה") והמכשיר פצה את פיו!
דה עקא, במקום המלחשת הפעמונית, קיבלתי אני שוביניסט רגזן ועמוק קול ומן הרגע הראשון היה ברור כי דעתו אינו נוחה ממני ומכל מעשי.
בראש וראשונה, האיש בדעה כי מקומה של האישה בבית ולכן לא חשוב היכן אני נמצאת, או לאן אני רוצה לנסוע, הוא נותן לי הוראות איך להגיע הביתה!
שנית ? הוא מדבר אלי בלשון זכר!
שלישית, הוא מודיע לי ללא הפוגה כי אני עוברת את המהירות המותרת ? גם כשאני עומדת ברמזור!
ולבסוף – האיש לוקה בפטפטת כרונית וקולו גובר על הרדיו, על הדיסק ובוודאי על הדיבורית. ככל שאיני נוסעת הביתה, קצפו גובר, הוא מחשב מסלול מחדש במהירות האור, צועק הוראות על ימין ועל שמאל ומדי פעם מתדרך אותי לגבי מצב הקליטה הלווינית במדינה.
הוא כל כך נמאס עלי, עד שנזכרתי בסעיף ההגדרות וסכרתי את פיו בהצלחה חלקית באמצעות לחיצות כאלה ואחרות. למה חלקית? כי למרות כל מה שעשיתי, ללא התחשב על מה לחצתי ועל מה עוד מה אלחץ, האיש עדיין מתעקש להודיעני ללא הפוגה, כי אני עוברת את המהירות המותרת ומה מצב הלוויינים!
אני מורגלת בטיפול באנשים קשים ולכן התרגלתי ואני אפילו מוצאת ערך תיראופוטי מסוים בסיטואציה: אני נהנית מהחירות – שאינה מזומנת לי בחיי האישיים והמקצועיים ? לשלוח אותו בקול רם לכל הרוחות, לענות לו במילים גסות ולהודיע לו שהוא יכול לדבר עד מחר ? הוא ממש לא מעניין אותי. (ב-GPS אין מכשיר הקלטה או שידור, נכון?)
אבל גורם אחד לא הבאתי בחשבון: את שיחותיי עם אימא שלי, שהיא, איך נאמר בנימוס, מאותגרת שמיעה אבל בהחלט לא מאותגרת אסרטיביות. מטעמי חיסכון בזמן מנוחה, אני נוהגת בדרך כלל, לערוך את השיחות האלה בנסיעה הביתה מהעבודה.
עד שפצה המכשיר את פיו, הלך הכול למישרין. היום, שיחה אופיינית בין שלושתנו, נשמעת בערך כך:
אני: היי אימא!
אימא שלי: מי זה?
אני: אירית!
מכשיר: עברת את המהירות המותרת!
אימא שלי: איריתק'ה ? לא צריך לצעוק! שלום אחזי! (בעלי) מה שלומך?
אני: אימא, זה לא אחזי!
מכשיר: אין קליטת לוויינים!
אימא שלי: מה את מדברת? אז מי זה הגבר שאיתך? אודי? (אחי)
אני: אין איתי אף אחד!
מכשיר: אין קליטת לוויינים!
אימא שלי: באמת איריתק'ה ? אתם חושבים שאני לא שומעת! אני מכירה את הקול של אודי. אודל'ה ? אתה לא רוצה לדבר עם אימא?
אני: אימא, אין איתי אף אחד, אודי לא כאן וזה המכשיר…
מכשיר: עברת את המהירות המותרת!
אימא שלי: אני לא צריכה מכשיר! אני שומעת מצוין!
אני: אימא, זה רק הגי'.פי.אס שלי ש..
אימא שלי: טרמפיסט! תסלח לי אדוני, אני לא מכירה אותך, אבל אלף פעמים הסברתי לבת שלי שאישה לבד לא צריכה לקחת טרמפיסטים! במדינה שלנו היום זה ממש מסוכן! כשהייתי צעירה זה היה דבר אחר..
אני: אימא, זה רק משהו שאומר לי שעברתי את המהירות המותרת..
אימא שלי: שוטר? עצר אותך שוטר?
מכשיר: עברת את המהירות המותרת!
אני: תשתוק אידיוט!
אימא שלי: מה איתך איריתק'ה? תבקשי סליחה מהשוטר!
אני: אימא, אני אגיע הביתה ואתקשר איתך מהבזק!
אימא שלי: נזק? הכול בגלל שאת עובדת כל כך מאוחר ונוהגת הביתה בחושך!
אני: אימא, אין כאן שוטר וזאת רק הודעה מוקלטת….
מכשיר: אין קליטת לוויינים!
אימא שלי: אני קלטתי את כול מה שאמרתם! אני שומעת מצוין!
אני: אימא, אני תיכף אגיע ואדבר איתך בטלפון הקווי…
אימא שלי: מי? תגידי לחבר שלך שאני לא טיפשה ואני יודעת שאת מדברת איתי בטלפון!
מכשיר: עברת את המהירות המותרת!
אני: אימא, אני כבר מתקרבת..
אימא שלי: מקרר? הנזק הוא למקרר? אבל המקרר שלכם חדש לגמרי!
והנה הדרך היחידה להעביר את השיחה לפסים שפויים:
אני: אימא, מה אמר ה ר ו פ א ?
אימא שלי: אל תשאלי, הוא מאד מודאג מהכתף שלי, אבל באמת, זה לא נושא לשיחה בנוכחות אנשים זרים. תצלצלי כשתגמרו ואני אספר לך ותזכרי ? לאימא את יכולה לספר הכול ? לא חשוב מה עשית!
ואידך זיל גמור…..
המומחים בהגדרות GPS ובלחיצים באופן כללי, מוזמנים לייעץ!
שלכם,
אירית