אבא ישב על המדרכה ומירר בבכי. אף פעם לא ראיתי אותו במצב כזה, ולכן לא יכלתי לשער שכל כך איהנה מהסיטואציה. שנאתי אותו על היהירות שלו, על הדבקות שלו בחינוך, על קפדנותו, על עקשנותו ובעיקר על השובניזם הבוטה. את הדברים שדרש מאמי פרעה יימח שמו לא דרש מעבדיו, ובתו לא דרשה משיפחותיה. לעולם לא אשכח את הערב בו חזר כועס מהעבודה כי משה הנגר זרק את הפסולת שלו לתוך העסק של אבא, ואבא לא אהב להרגיש פראייר ובטח שלא מושפל, ולכן הגיע אליו לנגרייה, תפס אותו מחולצתו הבלויה מול שלושת העובדים הזרים שלו, ירק לו בפנים ואמר שבפעם הבאה שדבר כזה יקרה, זה לא ייגמר בטוב. הסיפור הזה נודע לי כמה ימים לאחר המיקרה, כשראיתי בדרכי לביה"ס את צ'אנג, העובד הזר של משה, שהיה תמיר אבל כרסתן ומאז ומתמיד היה מאוהב בי, ואני קצת נגעלתי ממנו כי תמיד הרוק שלו נתקע בין השפתיים כשדיבר, וקצת רציתי להיות חברה שלו כדי שאבא ירתח ויאמר שוב שכל חייו מלאים ביש גדא, ושאם לא היה "נופל על אישה קווקזית", כלומר אמא שלי, החיים שלו היו הרבה יותר מוצלחים.
כשנכנס הביתה אמא לחצה פליי על ההקלטה השחוקה ששמרה לשעות הערב, ושאלה אותו מה ברצונו לאכול, והוא ענה שאת הלב, ואני תהיתי איך הוא יוכל לאכול דבר שבכלל לא קיים. אמא מייד התקרבה אליו, ליטפה את לחיו ושאלה אם קרה משהו והוא ענה "לא יקירתי, הכל בסדר". היא הגישה לו צלחת עם עוף,אורז וסלט והוא מיד השתולל וצעק שנמאס לו לאכול עוף, ושאין בבית הזה שום דבר טוב, ואיך הוא עשה את זה לעצמו והתחתן עם אישה טיפשה כל כך,והיא צעקה בחזרה שהוא הטיפש האמיתי, ואז היא קיבלה את הסטירה של חייה, ומיררה על חייה, ותהתה אם הם בכלל חיים, ובכתה בכי עז, ואני צפיתי מהצד ומורך הלב שלי לא נתן לי להגן על כבודה של אמי, ולא לצאת נגד אבי ולא לבכות, ונשארתי אילמת, קפואה, ונראה כי כל הכוחות שלי אפסו בכפיפה אחת.
מאז ומתמיד אמי הצטיירה בביתנו כתכשיט, דבר נוי שיעדן את מראהו הקשוח והדוחה של אבי. היא ייפתה את הבית,בעיקר בזכות ההילה הרחבה שאפפה אותה, הילה של מלאכים, ואני תמיד תהיתי אם היא מלאך למה היא חיה בתוך גיהנום.