עדיף שילדים יחיו בסביבה בה ההורים מאושרים ולא בקונפליקט מתמשך, זהו משפט קבוע המשקף את הדעה הרווחת היום, שילדים אינם מושפעים בצורה קשה מגירושי הוריהם.
הדבר הכון באופן עקרוני, אבל לגירושין מתלווים ריבים וויכוחים מתמשכים. ילדים אשר חיים במשפחות פרודות מתקשים להסתגל ולהתרגל לרעיון הפרידה של ההורים ולמציאות החיים החדשה בשני בתים. היום ברורה החשיבות של הבנייה של תהליך המכין את הילדים לקראת הפרידה ושינוי משמעותי בחייהם.
באופן מסורתי, עסק המחקר בבדיקה של התופעות אצל ילדים למשפחות עם הורים גרושים לעומת משפחות עם הורים נשואים. המימצאים הראו כי ילדים למשפחות עם הורים גרושים הראו ירידה בהישגים אקדמיים והישרדות במסגרות, נטיה להתמכרויות, בעיות התנהגות, הפרעות במצב הרוח ונטיה למחשבות ולעיתים התנהגויות אובדניות.
כאשר בדקו משפחות בהם מתח הקונפליקט גבוהה בין ההורים נראו תופעות ממש דומות אצל הילדים. כיום המסקנה ההולכת ומתחזקת היא שילדים נחשפים לרמת קונפליקט גבוהה יפתחו סימפטומים שצויינו עם קורלציה נמוכה יחסית אם ההורים גרושים או פרודים. הדבר יכלול לעודד אנשי מקצוע ? פסיכולוגים, מטפלים משפחתיים, עורכי דין ואנשי מקצוע העובדים עם משפחות העוברות תהליך שכזה לדאוג למצוא את הדרך להסביר לילד/ה/ים לגבי התהליך ולהבנות איתם דרך לדיאלוג עם ההורים.
דיאלוג שכזה יאפשר לילדים להביע רגשות שונים ואמביוולנטים לגבי הפרידה של ההורים ולהורים להיות נוכחים למה שילדיהם עוברים בתהליך המשפחתי הזה. לעתים, תהליך ההסתגלות אצל ילדים דומה לתהליך של אבל ואובדן – הלם בהתחלה, עיבוד המצב ולאחר מכן הסתגלות למציאות החדשה. הדבר מקבל משנה תוקף, כאשר אחד ההורים חווה את ה התהליך כך.
הורים רבים בשל הרגשות הקשים המלווים לתהליך של פגיעה, אכזבה וכישלון אישי ולעיתים רצון לפגוע באחר שוכחים שהתהליך הינו תהליך משפחתי ולא זוגי בלבד. מאפיין נוסף בתהליך הגירושין הוא שיתוף ושימוש הילדים בתהליך ובעיבוד הבוגר של ההורים. הדבר יכול להתרחש דרך כסף, אחריות על שמירה רמת חיים של הילד, שיתוף במה שקרה בין ההורים ברמה האינטימית- ריגשית, שיתוף בכעסים.
ככל שהילדים צעירים יותר מצב זה מבלבל עוד יותר עבור מפני שהם אמורים לפעול ולהגיב למציאות בוגרת שהם לא מבינים ולא ברור להם איך פעול.
מספר המלצות לצלוח גירושין בצורה טובה יותר-
מידור-ילדים לא צריכים להיות מצויים בפרטים של כל מה שמתרחש בין ההורים, אפשר להגיד אפשר להגיד 'שאנחנו במשבר ועובדים יחד לפתור אותו שנדע יותר נספר לך'. למרות חוסר הבהירות המסר הוא שאנחנו יודעים שאתה מודאג ומטפלים בזה.
הפרדה-גירושין הוא תהליך טעון וכואב אך למרות זאת, רצוי את כל השיחות וההתנהלות להיעשות מחוץ לעיני הילדים לאורך התהליך. ילדים לא צריכים להיות מעורבים בסבך הרגשות וההתנהלות הבוגרת בבית.
מסר ברור ואחיד– רצוי תמיד לבוא עם מסר , גם כשהוא כואב, כשהוא מוגמר וכך הוא ברור ואחיד. ילדים ? בהכללה- אוהבים שיגרה והיכולת לצפות את מה שקורה. כאשר אחד ההורים עוזב את הבית עדיף לומר לאן הוא הולך ולגבי אופי המשך הקשר שיהיה והסדרי הראייה. חילוקי הדיעות צריכים להשאיר לזמן בוגרים- הורים גרושים רבים מלמדים את ילדיהם למרוד בסמכות ההורה האחר. דבר החוזר כבומרנג כי הילד לומד למרוד טוב ויעשה את זה לשני ההורים בבוא העת.
שפה-כאשר המצב המשפחתי משתנה באופן כל-כך קיצוני כך גם השימוש בשפה ומילים צריך לקבל נופך אחר. הימנעות ממשפטים- 'אמא ואבא אהבו פעם אחד את השני ועכשיו כבר לא' ; 'אנחנו לא מסתדרים יותר' עדיפה מפני שהם מעבירים מסר אשר אינו ברור לילדים. עדיף משפטים שמסבירים את המצב לאשרו.
לסיום אפשר להגיד שפירוק של משפחה הינו תהליך לא פשוט אך כשנעשה בשיתוף ההורים שהם, על פי רוב, הבוגרים האחראים על המשפח יכול להיעשות בדרך שמצמצם את הפגיעה בילדים ולוקחת אותם ואת רגשותיהם כחלק מהתהליך.
ראייה זו משקפת גם את הלך הרוח בבתי המשפט לעניני משפחה אשר רואים קודם לעיניהם את טובת הילד לפני הכל בתהליך הגירושין.