החדשה
רוזי הנטינגטון-וויטלי ? ריבית פריים
אין מנוס מלהקדיש כמה שורות לתופעת רוזי הנטינגטון-וויטלי, מאחר שהיא בכל מקום בימים אלה: ממדורי הקולנוע, שם מככב או מפריע (תלוי בני כמה אתם) הסרט החדש בכיכובה "רובוטריקים 3", ועד למדורי האופנה שבישרו השבוע על קמפיין חדש שלה לבושם של ברברי.
מילים רבות ותמונות רבות עוד יותר של האישה הצעירה ששמה נשמע כמו שם של מחלה ופניה נראות כמו המזור לכל הפגעים נמרחו במגזינים ובאתרי האינטרנט השונים. ומכל המלל-צלם הזה עובדה אחת כבשה את תשומת לבי. משהו מרנין ומכעיס ומבדח ושערורייתי. תלוי איך בוחרים להתייחס לזה.
ודאי ידוע לכם כי את תפקידה הקולנועי כחברתו הטובה ביותר של אופטימוס פריים ירשה רה"ו (על משקל יב"ז, ממ"ב, ג'ודי נמ"ש… אתם מכירים את התבנית ולי יש מספר תווים מוגבל פה) ממייגן פוקס שנאלצה להיפרד ממנו בטרם עת אחרי שני סרטים בלבד. אך האם ידועה לכם הסיבה לכך?
הו, הסכיתו. מתברר שפוקס עשתה מעשה ישעיהו ליבוביץ' וכינתה בראיון את במאי סרטי הרובוטריקים בכינוי האובר-משומש "נאצי" על שום דרישותיו המקצועיות המוגזמות. הדבר הגיע לאוזניו של מפיק הסרט, סטיבן שפילברג, ההוא מ"ארכיון שפילברג", שעשה מעשה זאב אלקין והחרים את פוקס.
כך זכתה רה"ו בתפקיד הנשי הראשי בסרט, וכך זכו הן פוקס והן רה"ו לגלים של פרסום ולשהייה בלתי מוגבלת במדורי הרכילות. המסקנה מכל זה? אחוות נשים היא כוח שאין לזלזל בו. אישה אחת שפוצה פה ומצפצפת יכולה לתרום בכך להצלחה של אחרות.
המוזה
קאת'י צ'יטי ? אחרי הכול היא שיר
לא מעט נשים השאירו סימן בשירים של פול סיימון, שיופיע בארץ בשבוע הבא: אמילי בעלת שיער הדבש שטיילה בשדות הערער הקפואים; ססיליה החמקנית שלפעמים מרעיפה מאהבתה ולפעמים מעדיפה מישהו אחר; בטי (שהיא בעצם פגי) שתהיה שומרת הראש של אל (שהוא בעצם פול); זאת שבאה באפריל וברחה בספטמבר; ההיא שיהלומים טבועים בסוליות נעליה ועוד.
ומעל כולן, זאת יודע כל פול סיימוניסט חובב, נמצאת קאת'י ? מ"השיר של קאת'י" ומ"אמריקה" ונראה שמעוד שירים שאהבה ופרידה שורות עליהם.
קאת'י, זאת יודע כל סיימוניסט מכור, היא קאת'י צ'יטי (Kathy Chitty) היפה מעטיפת האלבום "The Paul Simon Songbook", הנערה האנגלייה ששבתה את לבו ומיאנה ללכת אחריו כשחזר לארצות הברית מהגלות היצירתית בלונדון.
בניגוד למוזות רבות שהפרו את המוזיקאים שאנחנו אוהבים לאהוב, קאת'י מצטיירת כאישה רגילה לחלוטין שיצא ככה שיש בביוגרפיה שלה פרט אחד מרתק במיוחד ? אהבת הנעורים שחלקה עם פול סיימון.
מכיוון שקופי-פייסט מהאינטרנט הוא בערך החטא היחיד שאני מחזיקה חזק לא להיכשל בו, אני שולחת אתכם בשמחה לדלות פרטים על אודותיה. אני כן יכולה לגלות לכם שתגלו שאחרי שהפרידה מסיימון היא ניהלה חיים נורמליים לגמרי.
וזה, לטעמי, הדבר המסעיר ביותר. תארו לכם אישה רגילה ? אימא שלכם או דודה שלכם או השכנה ממול ? שחיה את חייה (משפחה, עבודה, חוג במתנ"ס) ביישוב קטן, ופעם בכמה זמן שומעת ברדיו יצירת מופת שהיא עצמה משתקפת ממנה, צעירה ויפה ואהובה.
תארו לכם את הילדים שלה, שמקטרים כשהיא מבקשת מהם לנגב רגליים בכניסה לבית או להכין שיעורים, ופעם בכמה זמן מקבלים תזכורת לכך שהגברת הזעפנית והעייפה הזו ידעה לגרום לבן אדם לזקק מילים נפלאות ולחבר אותן למנגינה שפורטת על כל הנימים.
ולמי שלא מכיר וגם למי שלא יודע שובע, הנה "השיר של קאת'י":
הפוליטיקאית
קייקו פוג'ימורי ? הבת של אבא שלה
זוכרים איפה קראתם לראשונה על יינגלוק שינאווטרה, ראש ממשלת תאילנד הנבחרת? כן, ממש פה כשהיא הייתה עדיין מועמדת מובילה ובעיקר "האחות של".
אם חשבתי לרגע שהסיפור שלה הוא קשר משפחתי סבוך – אני מרשה לעצמי להציג לכם השבוע את קייקו פוג'ימורי, אחד השמות החשובים בפוליטיקה הדרום אמריקאית בימים אלה.
ודאי גם אתם עקבתם בעניין רב אחרי מערכת הבחירות לנשיאות בפרו, שהוכרעה ממש לא מזמן. בעוד כשבועיים יתיישב בלשכת הנשיא אולנטה הומלה, לאחר שגבר על יריבתו פוג'ימורי בסיבוב האחרון. אם השם פוג'ימורי נשמע לכם מוכר, זה משום שקייקו היא בתו של הנשיא לשעבר והאסיר בהווה (כן, מתברר שזו אינה המצאה ישראלית) אלברטו פוג'ימורי, הנשיא הפרואני המיתולוגי מהניינטיז.
תוך כדי שאני עוקבת אחר הנעשה בפרו, החלטתי לפשפש מעט ברזומה של פוג'ימורי ג'וניור ? בכל זאת, "בנות של" היא עדיין תופעה פוליטית מעניינת" ? וגיליתי את העובדה המרתקת הבאה: לאחר שהוריה התגרשו באמצע שנות -90, מינתה אותה אמה להיות הגברת הראשונה של פרו במקומה.
קייקו הייתה אז בת 19 בלבד! נסו לחשוב על מקרה מקביל שהיה או לא היה יכול להתרחש בארץ.
נכון לעכשיו ואם לא יתגלו נתונים חדשים ומרעישים על אופן ההצבעה, לא נזכה לראות את קייקו פוג'ימורי במעמד הייחודי של נשיאת מדינה שיש לה הזכות לחון את אביה, אסיר שהיה נשיא. אבל כדאי להכיר את הסיפור שלה. והכי חשוב ? לזכור איפה קראתם עליה קודם.
הישראלית
פרופ' ניצה בן-דב ? סיפור בתוך סיפור
במסגרת מאמציי לחזור למסלול הקריאה שממנו סטיתי לפני אי אילו שנים, אני מנסה ללקט לי מידע על יצירות ספרותיות שיקלו עליי את החזרה לדרך הנכונה.
ובמילים אחרות: ספרות מחקר. כי אני צריכה לדעת שמחבר הטקסט שלפניי התאמץ כמעט כמוני כשכתב את חיבורו (כן, התזה שלי היא שספרות יפה נכתבת מאליה). אחד מתחומי המחקר שמרתקים אותי מילדותי הוא הביו ביבליוגרפיה ? ענף החוקר את קורותיהם של סופרים ואת תולדות כתביהם.
הייתי ילדה כשגיליתי את טרילוגיית "מרובינזון ועד לובנגולו" של אוריאל אופק ולא הייתה מאושרת ומהופנטת ממני, ובהמשך חרשתי גם את האנתולוגיה "ילדים גדולים" של יהודה אטלס. השבוע נתקלתי בבשורה משמחת באתר הוצאת הספרים שוקן ? ספרה החדש של פרופ' ניצה בן-דב ראה אור, והוא ממשיך במובן מסוים את החיפוש והעיסוק ברקע הביוגרפי של גדולי הספרות העברית בעת החדשה.
שם הספר "חיים כתובים ? על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות", ומכריכתו ניבטים דיוקנותיהם של עמוס עוז, דליה רביקוביץ, ס. יזהר, חיים באר וסמי מיכאל.
בעבודת מחקר זו, בשונה מבספריהם של אופק ואטלס, בוחנת המחברת יצירות ספרותיות אוטוביוגרפיות ומנסה ללמוד מהן על חייהם של הסופרים. אפשר שמבחינה מסוימת יש כאן רמת קושי גבוהה יותר ? לא רק חיפוש אחר הפרטים הידועים על חייהם של הכותבים, כי אם גם ניתוח והסקת מסקנות מקריאת יצירותיהם.
אני, בכל מקרה, אכולת סקרנות ותרה בימים אלה אחר חנות הספרים שבה אמצא כרך מספרה החדש של פרופ' בן-דב שישקיט את מפלצת הקריאה שניעורה בי.
השערורייתית
רבקה ברוקס ? כתבו עליה בעיתון
מכל המהומה סביב פרשיית האזנות הסתר לטלפונים שערכו עובדי העיתון "ניוז אוף דה וורלד" ז"ל, עולה בפעם המי יודע כמה הידיעה שאנחנו יכולים להטיל ספק גדול על האינפורמציה שמגיעה אלינו מכלי התקשורת. מי יודע מה קרה באמת ומה עבר שיפוץ עיתונאי? אנשי התקשורת עצמם, וגם הם עצמם נופלים קורבן למניפולציות של עמיתיהם.
זה מה שקרה לרבקה ברוקס, אחת הנשים החשובות בעיתונות הבריטית של זמננו. ברוקס היא האישה בעמדה הניהולית הבכירה ביותר אצל רופרט מרדוק (הבעלים של "ניוז אוף דה וורלד") והיתה בעצם העורכת של הצהובון בתקופת האזנות הסתר הלא חוקיות. ברוקס הודיעה השבוע על התפטרותה כדי "להקדיש זמן לחקירה". איפה כל ההישגים שלה (העורכת הצעירה ביותר של עיתון בריטי, האישה הראשונה שעמדה בראש מערכת המגזין החשוב "הסאן", יו"ר ארגון העיתונאיות בבריטניה ועוד) ומה הם שווים כשהיא עצמה נמנית עם רשימת האנשים שנפגעו בפרשיית האזנות הסתר.
ועם כל זאת, איני יכולה שלא לציין לעצמי (לא, לא בסיפוק) שברוקס שיחקה את המשחק כמו שצריך. יש לנו נטייה לומר שנשים הופכות את המקצועות שבהם הן עוסקות לערכיים יותר. אולי זה נכון, הלוואי שזה נכון, אבל זו גם דרך חשיבה בעייתית שמנציחה נשים בתור האחיות הרחמניות של העולם. הבו לנו את מקצוע העיתונות הנכלולי ונהפוך אותו לגן פורח של אתיקה.
החשיבות של רבקה ברוקס תימדד כנראה במספר ספרי הלימוד לעיתונאים המתחילים ששמה יופיע בהם. בינתיים נמשיך להתחבר באינפוזיה לתקשורת ולקוות שהרעל המוחדר לעורקינו מדולל מספיק.