ילדים משחקים ב"משפחה" בפינת הבובות וחבריהם בונים מגדלים בקוביות עץ. בהתבוננות במשחקם של ילדי הגן ניכר כי הנאתם עצומה, הבעת פניהם רצינית והדיאלוגים ביניהם מרתקים. הם מרוכזים לגמרי במעשיהם ושקועים בתפקידם עד כי נדמה ששכחו כי זהו 'משחק בלבד'.
למשחק בפינות הגן תרומה חשובה ביותר להתפתחותו הקוגניטיבית, החברתית, הלשונית, הרגשית והגופנית של הילד. הורים לעיתים מביעים דאגה מחוסר העניין של ילדם לעסוק בפעילות אחרת מלבד פינות המשחק בגן ומבקשים לדעת כיצד ניתן להוציאם משם ולכוונם ללמידה של "ממש". דאגת ההורים מובנת משום שהם מודעים לדרישות החיים בחברה תחרותית המעודדת הישגיות. מחובתנו כאנשי חינוך להביא לידיעת ההורים כי למשחק בגיל הרך חשיבות עצומה ותרומתו להתפתחות תקינה היא הכרחית. לא זאת בלבד שהמשחק הוא חיוני אלא שלא ניתן לדלג עליו כי הוא הדרך האפקטיבית ביותר וכמעט היחידה ללמידה משמעותית.
לקריאת המאמר באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו: "התפתחות, למידה ומשחק בגיל הרך ".