"איכות חיים היא לא להתעורר בוילה מהודרת – וגם לא לנהוג במכונית מפוארת
אז לא יהיה לי אייפון, לא אייפוד ולא מק – אדע בצניעות להסתפק
איכות חיים של אחת, גברת"
איכות חיים היא הדרך שבה את בוחרת לנהל את החיים שלך!
אפשר לבחור איכות חיים גם עם משכורת של ארבעת אלפים שקל בחודש או נשארים לגור אצל ההורים…
כל מחאת הדיור הזו נראית לי תמוהה משהו.
אנשים חיים במרכז ת"א, עובדים, יוצאים ומבלים, נהנים מהחיים כאילו אין מחר,
לא חוסכים אגורה שחוקה ליום סגריר, קונים מוצרים במחירים מטורפים!
יושבים בקפה וטוחנים מאפה בכמעט שלושים שקלים!
על מכונית חדשה נוסעים (מה עם הדלק והביטוחים?) ובסופי שבוע מקבלים דמי כיס מההורים.
לעשן? מעשנים. לשתות? שותים. ועל דברים לא חוקיים אנחנו כבר לא מדברים…
אשליית העשור – העשור של אחרי הצבא ועד תחילת השלושים.
אשלייה של שכבת גיל שלמה שאמורה לבנות את עצמה.
כל אחד מצפה לעבוד בעבודת שקר כלשהו ללא תועלת מיוחדת ולהרוויח כמה שיותר.
חיים עם סטטוס של העשירונים העליונים, אך בפועל בקושי את המינוס מכסים.
בפייסבוק מעלים תמונות מהטיול האחרון להודו או לאס וגאס,
הייתי באי הזה וגם באי הבא, בחודש הקרוב אני כל יום אחגוג במסיבה…
כל הזוגות עסוקים בהפקות של חתונות, ואז דורשים או מצפים למתנות מטורפות
והצ'קים נותרים ללא כיסוי שאת המינוס מגדילים ואז מתלוננים על שיטת המיסוי…
לאן נעלמו ערכי החיסכון שגדלנו עליהם? איפה איפה הן החתונות הצנועות ההן?
אז לא תביא את שלומי שבת לשיר או איזה אחד ששם המשפחה שלו הוא פרץ,
לא תשלם הון תועפות על קבבונים בטחינה ואח"כ אמא תספר לך על הריכולים /תלונות של הדודה מבנימינה.
אז לכולם יש, שלך לא יהיה? למה אתה פחות טוב משימי? או דנה יותר מוצלחת ממך?
יש לו אייפון והמבצע ממש מעולה – "תביא כרטיס סטודנט נראה איך נסגור את המקרה…"
יש לה שמלה מעלפת מהבוטיק של המעצבת ההיא – "תקחי הבייתה תמדדי, לא טוב תחזרי!"
סיימתי תואר שקר כלשהו – "מה לא סיימת עם המבחן ההוא?"
אנחנו מתחתנים באולמי בונבון – "תביא צ'ק שמן, אם לא כשיגיע תורכם נסגור אתכם את החשבון…"
אני נוסעת לפה ולשם – "איך לא ביקרתם? אולי תצטרפו גם?"
ישראל – מדינת כל שופוניה.
תפסיקו להשוות עצמכם לאחרים ולחיות כאילו אין מחר.
אפשר לחסוך ובכלל לא מאוחר.